חסר רכיב

כרטיס ביקור

30/07/2016

היסטוריה

בשנת 1913 בחרו כמה מצעירי "השומר" (ארגון של צעירים שנוסד בשנת 1908 ומטרתו שמירה יהודית במושבות שבשומרון, יהודה ובגליל) להקים נקודת שמירה בפתחו המערבי של ואדי ערה, אשר תשמש גם כתחנת ביניים בין יהודה ובין העמק והגליל. הם ביקשו מקום במרחק של יום רכיבה מיהודה ומהעמק כאחד, והתיישבו ב"חירבת כרכור" שהייתה למעשה כמה חושות ערביות על הדרך ההיסטוריות ממישור החוף לעמק יזרעאל.

התנאים הקשים - קדחת, מחסור במים (עד שנת 1935 הובאו המים בעגלה מכרכור), וריחוק מכל מקום יישוב - היו בעוכריהם של המתיישבים, והם עזבו, ובמקומם הגיעו בשנת 1917 עשרה חברים מקבוצת "אחדות". הללו התגוררו בשני צריפים ואורווה,עיבדו 500 דונם קרקע, והיו להם 20 בהמות עבודה ושמירה. בשנת 1921, לאחר מלחמת-העולם הראשונה וכיבוש הארץ על-ידי האנגלים, נבנתה החצר המבוצרת ששיטחה 4 דונם, בידי פלוגת בונים מראש העין, אנשי גדוד העבודה. החצר הוקפה חומת אבן בגובה 2 מטר עם חרכי ירייה ושער ברזל גדול. כמו כן נבנה בית קומותיים מאבן, שנועד להכיל את אנשי המקום בעת צרה. הבית נבנה לפי סגנון הבנייה הכפרית בדרום צרפת מסוף המאה הי"ט. למרות ההשקעה הגדולה בבנייה, גם אנשי גדוד העבודה לא אצרו כוח להחזיק במקום, והוא נעזב בפעם השנייה.

בשנת 1927  הגיעו לנקודה ראשוני החלוצים של "השומר הצעיר" מפולין, שעד אז התגוררו בעין גנים שליד פתח-תקווה, והמתינו לתורם לעלות על הקרקע. שנה זו נחשבת לתאריך ייסודו של הקיבוץ. בשנים הבאות הצטרפו לקבוצת עין גנים קבוצות נוספות של חניכי השומר הצעיר מפולין: "בנימינה", "שומריה" ו"בדרך". חיי הקבוצה היו קשים מנשוא ואף אירע כי 80 מתוך 100 אנשיה חלו בקדחת. בשנת 1934 חוברה החצר  לרשת החשמל, ורק בשנת 1935 נמצאו בה מים רבים שגרמו למהפך בהתפתחות המשק ובניית מגדל המים במקום.

 

חמישה טעמים לשם עין שמר

עין

משום שמקימי הקיבוץ התגבשו ב"עין גנים" שליד פתח תקווה

משום התקווה למצוא מעיינות מים – תקווה שהתממשה!

שמר

משום שאנשי "השומר" הקימו פה נקודת שמירה.

משום שמייסדי הקיבוץ היו מבוגרי תנועת השומר הצעיר.

משום שהקיבוץ יושב באזור מלכותו העתיקה של שמר, מלך שומרון

כחברי השומר הצעיר חיפשו המייסדים דרכים לשיתוף פעולה וידידות עם שכניהם הערבים, ואט אט נוצרו קשרים חברתיים עם חקלאי הסביבה. עם זאת, שנות השלושים והארבעים היו מתוחות מבחינה ביטחונית. ב-1938 נרצחו שניים מחברי הקיבוץ בהתקפת כנופיה ערבית. עם תום מלחמת העולם לקחו החברים חלק במבצעי ההעפלה, וכאשר פשטו הבריטים על קיבוץ גבעת חיים, מיהרו ל לקחת חלק בהגנת המקום, אירוע שבו נפל חבר קיבוץ וכמה חברים נפצעו.

בשנות השישים הצטרפו לקיבוץ עשרות חברים חדשים, חלקם חניכי השומר הצעיר ממצרים וממדינות הבלקן, ואחרים חניכי "עליית הנוער" מאירופה שלאחר השואה, ומהארץ. בהדרגה פסק הקיבוץ מקליטה מאורגנת של קבוצות, והוא גדל בעיקר מקליטת בני הדור השני, השלישי והרביעי, שבחרו לבנות בו את ביתם.

קיבוץ עין שמר היה בין מקימיו של "הקיבוץ הארצי" – התנועה המיישבת של קיבוצי השומר הצעיר. על חבריו נמנו אישים בולטים במוסדות המדינה והתנועה, ביניהם צבי לוריא, מחותמי מגילת העצמאות,  ישראל (קורט) הרץ, ממנהיגי ההסתדרות הציונית, קובה ריפתין, חבר כנסת מטעם מפ"ם (6 כנסות), ודוד אלעזר, חבר ההשלמה היוגוסלבית ולימים רמטכ"ל צה"ל.

כלכלה וחברה

בשנותיו הראשונות התבססה כלכלת הקיבוץ בעיקר על חקלאות: דיר צאן ורפת פרות, גידולי שדה, פרדס ומטעים (זן התפוח "ענה" פותח על ידי חבר עין שמר אבא שטיין!). החל משנות השבעים צומצמו ענפי החקלאות והם כוללים היום גידולי שדה, מטעי אבוקדו והדרים, לול ורפת. במקביל
פיתח הקיבוץ שני מפעלי תעשיה, האחד למוצרי גומי, והשני למוצרים רפואיים מתכלים. כמו כן הוקם מרכז מסחרי בצומת כרכור בשיתוף עם חברת "דור אלון". מקור פרנסה נוסף הוא עבודה של חברים מחוץ לתחומי הקיבוץ, וכן יזמויות אישיות כגון נפחיה אמנותית, חממה אקולוגית, חברת הפקות, חברת אדריכלות, רפואה משלימה ועוד.

באמצע שנות ה-80 נקלע הקיבוץ, יחד עם מרבית התנועה הקיבוצית ובעקבות המדיניות המוניטרית של הממשלה, למשבר כלכלי חמור, ממנו נחלץ בסוף שנות ה-90, עם החתימה על הסדר בין הקיבוץ לבנקים ולמינהל מקרקעי ישראל.

במקביל לתהפוכות הכלכליות עבר הקיבוץ שינויים חברתיים, שבמרכזם העברת מרכז הכובד מהקולקטיב אל המשפחה. בשנות השמונים חדלו הילדים לישון בבתי ילדים ("לינה משותפת") ועברו לישון בבתי ההורים ("לינה משפחתית") ומשנות התשעים הופרטו רבים מסעיפי הצריכה והתקציב האישי הוגדל על חשבון הקופה המשותפת. החל מ-2012 מתנהל הקיבוץ במודל "רשת ביטחון" אשר מעביר את האחריות לפרנסת המשפחה אל החבר, ובה בעת מבטיח רמה גבוהה של ערבות הדדית בתחומי הליבה (פנסיה, הבטחת הכנסה, חינוך, בריאות וסיעוד).

קיבוץ עין שמר מסווג כ"קיבוץ מתחדש", והוא אכן שואף להתחדש ולקלוט חברים חדשים שמאמינים ורוצים בחיי קהילה שבהם יש מקום הן לחופש הפרט והן לחברות וערבות הדדית. על קליטה לקיבוץ – ראו כאן.

חינוך, תרבות וספורט

חינוך

החינוך בגיל הרך הוא מגולות הכותרת של התנועה הקיבוצית בכלל ושל עין שמר בפרט. זהו חינוך הוליסטי המלווה את הילד בצמיחתו ושואף להעצימו כפרט ייחודי וכחלק מחברה וקהילה. גני הילדים הם חד שנתיים (להוציא את הגן הבוגר המתפרש על שני שנתונים), וקולטים ילדים מהקיבוץ ומיישובי הסביבה, מינקות עד גיל בית ספר.

בשנים עברו כלל החינוך הקיבוצי גם את בית הספר היסודי אולם בעשרים השנה האחרונות לומדים ילדי עין שמר בבית ספר אזורי הממוקם בצמוד לקיבוץ. החלק ה"קיבוצי" בגילאים אלה מתרחש בשעות שלאחר בית הספר ובמהלך החופשים, בהם מקיימים המרכזים החינוכיים בקיבוץ פעילות תוססת לכל אורך השנה.

בית הספר התיכון שלנו הוא המוסד חינוכי מבואות עירון, הנמצא בבעלות הקיבוצים עין שמר, מענית, מצר וברקאי, וכולל מלבד בית ספר גם פנימיית נעורים מבוקשת. מבואות עירון מתאפיין בפעילות חברתית ותרבותית עשירה ומהווה כיום אבן שואבת לנוער מכל האזור.

 

תרבות

עין שמר מאז הקמתו היה קיבוץ אוהב תרבות. קבלות שבת, ערבי שירה בציבור, חוגי לימוד והרצאות – כל אלה מתקיימים בו עד היום. לאורך השנים ידע הקיבוץ להכיל ולהצמיח מספר רב של אמנים ואנשי רוח. בדור הראשון התבלטו הסופרים משה זרטל, צבי לוריא, רבקה גורפיין וצבי ארד, המשוררים עזריאל אוכמני ואריה שמרי, הצייר יצחק (איגנץ) פלגי, האדריכל קובה גבר ועוד רבים.

בדור השני של בני קיבוץ אפשר למנות את המשורר אלי עלון, האמנים אביטל גבע וצילה ליס, הארכיאולוג והסופר אדם זרטל, אבישי גרוסמן, מעורכי "שיח לוחמים", המחנך ואיש הספר רפי שפירא, המוסיקאית מירי גרוסברג, הנפח האמן אורי חופי ועוד.

מבין חברי הדור השלישי אפשר לציין את רקפת זהר, אורן תירוש, זמיר וליאור גולן, עתר ונועם גבע ועוד רבים. על אמני עין שמר ראו כאן.

 

ספורט

עין שמר היה ממובילי ענף הכדורעף בארץ ובשנות החמישים והשישים עמדו קבוצות הגברים והנשים שלו בראש הליגה הלאומית. אחד משיאי הספורט המקומי היה המפגש שהתקיים בנת 1960 בין "הפועל עין שמר" לבין הקבוצה הטורקית "גלטאסראיי" – מפגש שהסתיים בנצחון האורחים. כיום שותף הקיבוץ בקבוצת כדורעף ("המעפיל-עין שמר- מנשה"), המשחקת בליגה הראשונה.

 

אתרים ואטרקציות

החצר הישנה – מוזיאון לראשית ההתישבות הקיבוצית בארץ. כולל גם אטרקציות כגון בית בד, רכבת האלונים (שחזור של הרכבת הטורקית שנסעה בארץ ישראל בתחילת המאה), תצוגה של טרקטורים וציוד חקלאי מראשית המאה ה-20 ועוד.

החממה האקולוגית – מרכז חינוכי העוסק האקולוגיה ובמעורבות חברתית

נפחיית חופי – בית ספר לנפחות, מיסודו של אורי חופי

תבליט של הפסל נתן רפפורט – המנציח את זכר מבצעי ההעפלה שהחברים לקחו בהם חלק.

אנדרטה של הפסל רודה לזכר שני צנחנים בני הקיבוץ שנפלו במלחמת ששת הימים.

חסר רכיב