חסר רכיב

פלגי אידה

פלגי אידה
יד' אייר תרס"ט - יב' כסלו תשנ"ה
05/05/1909 - 15/11/1994

אידה בשבילנו, דור הבנים, היא מאלו שהם המוסד - הרעיון והעבודה הקשה והבלתי מתפשרת להגשים אותו. הידיעה שאי-אפשר להתקרב לאידיאל אם לא נותנים הכל כדי לקיימו. ארבעים שנה, כל יום, בלי להפסיד אף יום. וגם כל לילה – עם מנורה קטנה בחדר, שמפריעה לאיגנץ לישון עד ארבע בבוקר. רק ככה בדרך הפשוטה והאפורה, הקשה והמדויקת הזו, אפשר להקים ולקיים מפעל חיים גדול.

אנחנו חורקים, מנסים להתחמק בגלל המחיר הכבד, ואצל אידה אין התחמקות – עד לפני שלושה ימים, יום א' 13.11.1994 כשהיא בת 85, יום העבודה האחרון של דור הנפילים במוסד - באה בשעה שש וחצי בבוקר, בשקט, בדייקנות הבלתי מתפשרת הזו, שיש בה כל-כך הרבה כוח.

התחלנו ללמוד אצל אידה בשנות העשרה של חיינו. היא לימדה את המקצוע של החכמים – מתמטיקה. מיד הבנו שאי-אפשר סתם להתחמק לצדדים. זאת האישה הכי חכמה ואף-אחד לא יספר לה סיפורים. מאחורי חזותה העדינה והשקטה ופניה היפות, מסתתרות עיניים בוחנות. יש לה ראש הכי נקי, הכי מדויק. אי-אפשר להסתיר ממנה. היא יודעת בדיוק מה השאלה ומכוונת אותך אליה. ובסוף כל שיעור אתה צריך להוכיח שהגעת לפתרון הנכון – כחוט השערה, ומיד מתברר לך שזה עוד לא הכל. אתה צריך גם להוכיח שזאת בדיוק היתה השאלה. רק אז תוכל לחתום בגאווה – מ.ש.ל, מה שצריך להוכיח.

מי מביננו שזכה לא רק להיות תלמיד בכיתתה, אלא גם לעבוד במחיצתה כקולגה, כחבר לעבודה, זכה ללמוד ממנה גם את הדברים החשובים באמת, את הדברים הנכונים בחיים, ויכול היה לגלות עוד דברים רבים. אבל כולם נמשכים אל הקו הבהיר הזה שלה. לא לוותר לעצמה, לא לפחד ולא לבקש שום חסדים. וככה אתה מוצא אותה לומדת לנהוג בקלנועית בגיל 80. אי-אפשר להאמין, אבל עד שיבה היתה אישה אמיצה והרפתקנית. היא לימדה אותנו ללמוד כל החיים. אם אתה רוצה להיות שווה משהו, פשוט תהיה ראוי לזה. וככה אתה מוצא אותה לומדת לעבוד עם מחשב בגיל 80.

למדנו שהיא לא מבקשת השוואות ולא רוצה להיות הכי לעומת מישהו. היא פשוט כזאת. ישרה עם עצמה באופן מוחלט. למרות שכמו כל המייסדים, נרתמה לחזון וחיה לאורו, היא לא אוהבת פראזות. אין פוילעשטיק. אין מעקפים. הכל גלוי וישר, חד ונקי. אי-אפשר לומר עליה שהיתה בין ה"נאה מדברים ונאה מקיימים", כי היא היתה דרגה אחת גבוהה יותר. אלה שפשוט מקיימים. היתה לה דעה חכמה וברורה על הכל. כזאת שכדאי לשמוע. שתמיד מאלצת אותך להסתכל בראי. לפעמים היתה שותקת, ואומרת לך אותה רק לאחר זמן ואז היתה שלובה באירוניה דקה. בהומור.

עכשיו כבר לא נוכל לשמוע את דעתה. אבל היא השאירה לנו אותה, נוכל תמיד לנחש אותה. דעתה תהיה האמת.

עדה גבע

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב