שמרי אריה (ריבָּא)
אריה שַׁמרי היה משורר יידיש, עורך ומתרגם ישראלי, ממייסדי
קיבוץ עין שמר וחברו עד מותו. (את שמו המקורי עיברת מ"ריבָּא"
ל"שמרי", על שם הקיבוץ.)
ביוגרפיה
אריה שמרי נולד בשנת 1907 בעיירה
קאלושין שבפולין. היה חניך תנועת הנוער השומר הצעיר, ועלה לארץ ישראל מפולין עם
חבריו בשנת 1932. כעורך התבלטה עבודתו בעריכת האנתולוגיה של משוררי היידיש בישראל
"שורשים" ("ווארצלען"), בהוצאת "ישראל-בוך". הוא
ניהל את ההוצאה שנים רבות. אריה שמרי זכה על שירתו בפרס פיכמן לספרות ולאמנות
(1974) ובפרס איציק מאנגר לשירת יידיש (1976)
נפטר במרץ 1978. נקבר בקיבוצו.
על שמו "פרס אריה שמרי", פרס
שנתי הניתן למשוררי יידיש בישראל.
ספריו
* אין טויער פון טעג, מרחביה: ההסתדרות העולמית –
השומר הצעיר, 1947. ("בשער הימים") (שירים)
* אין וואכיקן ליכט, מרחביה: ספרית פועלים,
1953 ("באור החולין") (שירים)
* א שטערן אין פעלד: לידער און פאעמעס, תל אביב:
גאלדענע קייט, 1957. ("כוכב בשדה") (שירים ופואמות)
* די פונקען פון תיקון: פאעמע; צייכענונגען: בן בן
ציון, תל אביב : י"ל פרץ, 1960. ("ניצוצות התיקון") (פואמה)
* טריט אין גן-אדם, מרחביה: ספרית פועלים,
תשכ"ה. ("פסיעות בגן-אדם") (שירים)
* דאס יינגל פון דיזשאן: פאעמע; צייכענוגען: יואב
שעלי, תל אביב: ישראל-בוך (דערשינגען מיט דער הילף פון עליזאבעט און ווילי
שאר-פאנד ביים יידישן שרייבער-פאראיין אין ישראל), תשכ"ט 1968. ("הנער
מדיז'ון") (פואמה)
* געזאנגען אין שייער: לידער און פאעמעס, תל אביב:
ישראל-בוך, תש"ל. ("שיבולים בגורן") (שירים ופואמות)
* רינגען אין שטאם: לידער און פאעמעס; צייכענונגען
פון בען, תל אביב: ישראל-בוך, תשל"ה. ("טבעות בגזע") (שירים
ופואמות)
* אויף גרינעם פארמעט: לידער און פאעמעס, תל אביב:
ישראל-בוך, תשל"ח 1977. ("על קלף ירוק") (שירים ופואמות)
* איינזאמלונג: עסייען, אפהאנדלונגען, רעדעס;
צונויפגעשטעלט פון א’ שמריס עזבון: יעקב צבי שאַרגעל, תל אביב: ישראל-בוך,
תשמ"ג. (מסות מעזבונו)
בתרגום לעברית:
ל"ו שירים על ליזר צִיפְרֶס:
פואימה; מיידיש א' שלונסקי, תל אביב: ספרית פועלים, תרצ"ט.
* גן אדם: מבחר שירים; מיידיש: יעקב בסר, שלמה
טנאי, מרדכי אמיתי, משה בסוק, לייב אוליצקי, אשר שופט ואחרים, תל אביב: ספרית
פועלים, תש"ם 1980. (מבחר מייצג
משירתו)
בעריכתו
* דוד כנעני, אריה שמרי (עורכים), לא אמות כי
אחיה: כ"ד סיפורים מספרות יידיש בברית המועצות, מרחביה: ספרית פועלים,
1957.[5]
* ווארצלען-אנטאלאגיע פון יידיש-שאפן אין ישראל:
פאעזיע און פראזע; צונויפגעשטעלט: אריה שמרי, תל אביב: ישראל-בוך, 1966.
* ריקודה פּאָטאַש, לידער; אפגעקליבן און
צוגעגרייט: אריה שמרי, תל אביב: יידישן ליטעראטן און זשורנאליסטן פאראיין אין
ישראל, 1967.
ספרי יזכור:
* אריה שמרי, שלום סאראקא, ישראל רייכנבאך
[ואחרים] (רעדאקטארן), ספר קאַלושין: געהייליקט דער חרוב געווארענער קהילה;
ארויסגעגעבן פון "ארגון יוצאי קאלושין בישראל" און די קאלושינער
לאנדסמאנשאפטן אין אמעריקע ארגענטינע, פראנקרייך און אנדערע לענדער, תל אביב:
[חמו"ל], תשכ"א. (ספר זיכרון לקהילת קאלושין)
* אריה שמרי, דב בעריש פירסט (רעדאקטארן), פנקס
נאָווי דוואָר; ארויסגעגעבן דורך - "ארגון יוצאי נובי דבור" בישראל און
די נאווי דווארער לאנדסמאנשאפטן אין די פאראייניקטע שטאטן, קאנאדע, ארגענטינע,
אורוגוויי און פרנקרייך, תל אביב: [חמו"ל], תשכ"ה. (פנקס נובי-דבור)ספר
לזכרון
· אריה שמרי: לזיכרון; צוזאמעננגעשטעלט און
ארויסגעגעבן מ’ וואלדמאן, פריז: .IM. PO,
1979. (לקט שירי משוררים ביידיש לזכר שמרי, כולל שיר משלו)
לקריאה נוספת
* אברהם ליס, 'קורצע שמועסן וועגן וויכטיקע זאכן',
ביי זיך 18 (1981), 83–94.
* יצחק יונסוביץ, 'אריה שמרי ז"ל', JBA 36 (1978/1979), 53–59.
-------------
דיבר אריה על השיר
כפי שמדברים על בית,
תבע כתובת ואם –
השיר נשם כאילן
משורש הגזע אל אמיר.
גם בשיר החרישי ביותר
עם חיפוש האור בגן-עדן,
את זהבה ועמלה של שיבולת לשמור
ואת הצללים לנחם.
קרא אריה שיר בידיו,
ואצבעותיו לטפו את השורות
ואם נתלהטה פתאום שורה,
היה מהלך סביבה בהקפות.
השנים על קברו גבעולים
ועצי צמרת הצמיחו,
והעלים כמו שורות השיר
אור-שמש חייכו והצניעו בכי.
אבל אם ישנה אמת עלומה
שבכוחה לתת אושר בשורה של שיר,
יתגעגעו היום והשנה
אל ניצוצו של שמרי, אל ניצוצות התיקון.
רבקה בסמן. תרגום: צבי ארד
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!