כרמלה ארליכמן

כרמלה הגיעה לעין-שמר בשנת 1954 כשהיתה בת 16.

היא נולדה באוקטובר 1937 במושב הדרומי ביצרון, להוריה רבקה ואברהם ליבוביץ.

כשהיתה בת שמונה, נולדה אחותה היחידה אתי.

הוריה עלו לארץ מצ'כיה. הסב מצד האב היה נפח, והסב מצד האם היה רב. הם ומשפחותיהם נרצחו בשואה. בארץ עסק אביה במסגרות. 

בעין-שמר גרה אז דודתה של כרמלה – לאה מור – אחותו של אביה, ובני דודתה. כרמלה חיפשה מקום עם חיי חברה תוססים, ובשנת 1954 בכיתה י', הצטרפה לקבוצת "רימון" במוסד "מבואות-עירון".

הנערה היפה, המקסימה והחברותית, השתלבה במהירות בין בני-הקיבוץ, ותוך זמן לא-רב הפכה לבת-הזוג של חגי ארליכמן המדריך הנערץ של הקבוצה ב"השומר-הצעיר".

בשביל להיות קרובה לחגי הפסיקה את לימודי האחות בבית-החולים בילינסון, אליהם יצאה בכיתה יא', וחזרה ללמוד את כיתה יב' במוסד.

בשנת 1956, בסיום התיכון, התגייסה לצה"ל, והיתה פקידה בזמן מבצע קדש (מלחמת סיני), בקרבות השריון בסיני. צילום שלה כחיילת יפיפייה, הופיע בשער עיתון "במחנה" באותה שנה.

בשנת 1957 נישאה לחגי וחזרה לקיבוץ.

בשנים הראשונות עבדה במחסן הבגדים ובבית הילדים.

בשנת 1977 השתלמה כאחות מעשית במשך שנתיים, ובשנת 1982 המשיכה לעוד שנתיים בלימודי אחות מוסמכת. עבדה כאחות בבית-חולים "הלל-יפה" במחלקת ילדים ואחר-כך במכון הגסטרו.

בתחילת שנות ה-90 עבדה במינימרקט, ובהמשך בטיפול בקבוצת נערים עולים מאתיופיה וכאם-בית בחדר-האוכל. היתה בוועדות מינויים, בריאות וקשר ובצוות חתונות.

לאורך השנים נולדו לכרמלה וחגי שלושה ילדים: רפי, אורלי ואמנון, מהם זכו בשמונה נכדים (בתמונה). כרמלה גידלה את כולם בהמון חום ואהבה, שאפיינו אותה תמיד גם בכל קשריה עם אנשים שפגשה.

אישה יפה, מלאת אור וטוב, אהבת-אדם ושמחת-חיים, נעלמה מהשבילים ומהנוף האנושי של עין-שמר שהיתה חלק ממנו שנים כה רבות, אבל תישאר בלבבות כל אוהביה הרבים לתמיד.

תנחומים לרפי, אורלי ואמנון, לאורלי, עומר, תמר, רותם ועתר, ולכל המשפחה הגדולה.

אמא,

עכשיו זה נגמר.

בתקופה האחרונה של חייך עסקת בעיקר בהתמודדות מול המחלה, כשאת הולכת ודועכת.

היה לי קשה לראות אותך כך, אבל השתדלנו לעטוף ולתמוך בך כדי להקל במשהו.

את, שהיית תמיד העוזרת והתומכת בכולם, הפכת להיות תלויה יותר ויותר.

היית אמא של בית, ארוחות ארבע נהדרות, מאפים ובישולים הרשומים בספר המתכונים שהשארת.

לאורך כל השנים תמכת ולקחת חלק פעיל מאוד בגידול ילדינו ותמיד היית שם כאשר נזקקנו לך.

במשך למעלה משנתיים טיפלת במסירות אין-קץ באבא החולה במחלה סופנית, מתמודדת פחות או יותר לבד עם הקשיים ונותנת את כל-כולך בשבילו.

לצערי לא הצלחנו להגיע למצב בו את מסיימת את חייך בביתך שלך. אתגר הטיפול בך היה מורכב ולכן נאלצנו להעביר אותך לבית-דורות שם סיימת את חייך.

נוחי על משכבך בשלווה. אוהב אותך מאוד.

רפי

כרמלוש יפה שלי,

איך מסכמים שלושים שנה כל-כך משמעותיות בכמה מילים? אין מספיק מילים במילון שיכולות להביע מה היית עבורי.

קיבלת אותי בזרועות פתוחות, בנשמה חשופה ונקייה ובאהבה ענקית ואמיתית.

הראית לי מה זו נתינה טהורה, פשוט מתוך רצון אמיתי וכן לתת כדי לעשות לי טוב.

היית לי אמא והיית לי אחות, שאף-פעם לא הייתה לי, והיית לי חברה ושותפה לסודותיי הכמוסים ביותר.

והכי-הכי היית לי הסבתא הכי טובה בעולם שיכולתי לבקש עבור עומר תמר רותם ועתר שלנו. בזכותך יכולתי ללכת לעבוד בלב שקט לחלוטין, ביודעי שילדיי נתונים תחת השגחתך ומקבלים את הטוב ביותר שניתן לתת.

יחד עם חגי אהובך בניתם עבורנו קן חם ונדיר ביופיו.

היית כולך לב ונשמה כל-כך יפה ומאירה, ואורך יישאר עמי לעד.

אהבתי אותך עד כלות וכבר מתגעגעת.

כעת את עם חגי שלך סוף-סוף ואני כאן אדמיין לי אתכם צופים בנו בנחת שלובי זרוע ומחויכים. נוחי לך יקירה אהובה, יחד עם חגי שכה אהבנו. תמיד נאהב אתכם.

אורלי

כרמלה חברתי הנהדרת המתוקה והאהובה עלי,

הכרתי אותך כשהיינו שתינו בנות 16 והגעת לקיבוץ לקבוצה שלנו "רימון".

הדבר הראשון שראיתי בך והוקסמתי, היו נעלי הבלט שהבאת איתך מביצרון. לא היתה לנו לפניך אף רקדנית בקיבוץ, הכרנו רק ריתמיקה שלמדנו עם בתיה שטראוס.

מאז ועד עתה היינו חברות והיינו יחד. לאורך כל החיים היית איתי ועזרת לי.

את זו שנסעת איתי ערב אחד, אין לי מושג איך כי לא היו לנו טלפונים ולא היו מכוניות, עד חיפה, לפגוש שם את אהבתי הראשונה – בחור ששירת בשייטת 13 ואני הערצתי אותו ונסעתי אחריו לכל מקום.

ואת זו שליוויתי אותה לשער הקיבוץ להיפגש עם חגי אהובך.

את זו שבחופשות מלימודים, ובהמשך מצה"ל, לקחת אותי איתך לביצרון להורייך, כי לי לא היו הורים.

את זו שבאת לבקר אותי בטירונות כמו אמא, למרות שהתגייסת רק חודש לפניי. והימים ימי מלחמה קשה.

ואת זו שחיים שלי הסיע אותך לבית-החולים ללדת את רפי. לא שכחת לו את זה אף-פעם. ונולד רפי - תינוק יפה ומדהים והיית כל-כך מאושרת איתו.

לאחרונה גם אני חליתי, אסור היה לי להתקרב לאנשים והביקורים שלי אצלך פחתו.

כמה ימים לפני שנפטרת באתי לראות אותך. היית עם עיניים עצומות, אבל חנה אמרה שרואים עליך שאת מתרגשת.

חיים שלמים עברנו זו לצד זו ויש עוד המון סיפורים, אבל מה שהיה בינינו - נשאר בינינו.

היית טובה אלי, אהבתי אותך כל-כך ונעזרתי בך המון.אני מחבקת אותך חזק ואת כל המשפחה שלך.

 ציפי גנדלמן

כרמלה,

כרמלה, אישה מופלאה, תמיד מחייכת, משרה שמחה על סביבותיה.

כשאני חושבת על כרמלה, אני תמיד רואה אותה בדמות השובבה של החלוצה שגילמה בסרטו של יגאל תיבון. כל-כך התאים לה - עליזה, אנרגטית ומוכנה למעשי קונדס.

במשך כמה שנים גרנו בשכנות. משה וחגי חלקו את אהבת הגינה ולפעמים הצליחו להדביק גם את הבנות של רפי באהבה הזאת.

כרמלה, עם הלב הרחב שלה, ראתה במצוקתנו כאשר רונה נפטרה, ואימצה את משפחתנו לאורך ימי השבעה.

כרמלה וחגי תמיד היו בעיני POWER COUPLE שביחד יכולים לכל מכשול. מודל לזוג הרמוני, ששומר על אהבתו לאורך שנים. ואכן, מותו של חגי היה מכה ממנה לא הצליחה כרמלה באמת להתאושש. אם באמת יש משהו שם למעלה, חגי ודאי מקדם אותה כעת באהבה רבה.

יהי זכרה ברוך.

צביה ויסברג

כרמלה אהובה,

עצוב להיפרד ממך, ועצב כל-כך לא מתחבר איתך. תמיד כשנפגשנו מצאנו איזו סיבה לצחוק. נראית לי כמו תערובת בלתי אפשרית של ילדה צחקנית, נערה שמאוהבת בחגי גם אחרי עשרות שנים, אחות עניינית ומעשית, וסבתא מתמוגגת - הכל בעת ובעונה אחת.

אנחנו, בני-הקיבוץ, ובייחוד מי שגדל בלינה המשותפת, זכינו שמלבד ההורים הפרטיים שלנו, הייתה לכל אחד מאיתנו גם קבוצת הורים של בני קבוצתנו, וההורים הללו ליוו אותנו לאורך השנים כמין הורי-צל, הורים רזרבה, שמתעניינים ודואגים ושומרים ומעודדים.

כשבאתי לעין-שמר השארתי מאחורי את בני הקבוצה ואת ההורים הרבים שהיו לי בקיבוץ בו גדלתי, וזה לא היה קל. ואז מצאתי את קבוצת הסבים, שנכדיהם גדלים עם הילדים שלנו, ואנו פוגשים אותם בגנים ובבריכה, במסיבות הסיום ובחגי הקיבוץ, עד שהם הופכים לאט-לאט חלק ממשפחתנו הרחבה. הם אלה שאוהבים את הילדים שלנו קצת כמו את הנכדים שלהם, הם אלה שלידם גם אנחנו ההורים יכולים עוד להיות קצת ילדים.

את וחגי הייתם קבוצת הסבים שלנו. הן כהורי "אילנות" של אורלי ושל חמי, ובעיקר כסבים גאים לילדים של אורלי ורפי. חלקתם את אהבתכם וסבאותכם בהנאה ובנדיבות גם עם כל הנכדים וההורים שבסביבה, וביניהם גם אנחנו והילדים שלנו.