חסר רכיב

מרקם שי

מרקם שי
א תמוז ה'תשכ"ג - כ"ב אב ה'תשס"ט
23.6.1963 - 12.8.2009
אח יקר ואהוב שלי.
אתמול כשסיפרנו לילדים, גלי הקטנה אמרה שהיא רוצה לבוא ללוויה.
הסברנו לה שהלב הקטן שלה לא יוכל להכיל כל כך הרבה עצב.
בקול חנוק היא אמרה: "אבל זה משפחה, זה משפחה".
אכן משפחה אח אהוב.

גם הלב שלי לא מצליח להכיל את כל העצב שמציף אותי, את כולנו בגלים גלים.

לא אשכח את שהבטחתי לך.
אוהב אותך כל כך ומודה על מערכת היחסים המופלאה שהייתה לנו.
הארת ותמיד תאיר לי את הדרך.

י ו ס י נ ה ר י ן




יום עצוב. יום שבו אתה מהרהר בשבריריותם של החיים.

שי בן 46 בלבד, בשיא פריחתו המקצועית, רגע לפני סיום פרק ההורות והחינוך בחיים,
מלא ברעיונות ותוכניות, ולפתע משום מקום באה המחלה הארורה הזו וקוטפת אותו בשיא כוחו.

שי נולד לפני 46 שנה בעין שמר, דור שלישי בקיבוץ, בן לניבי ז"ל ולאה מרקם, תיבדל לחיים ארוכים, נכד לדור המייסדים, שרה ושאול מרקמן.
במהלך 30 השנים שהכרתיו הצטלבו דרכינו מספר פעמים. לראשונה כאשר אני מרכז ענף אבוקדו חדש ושי נער צעיר שבחר להמשיך את מורשת אביו. כבר אז ניכרה בו רצינות, חכמה ורצון להכיל את הכול.
עבודת הגמר שלו על שורשי האבוקדו שהוכנה במטע, עזרה לנו, הבוגרים, ליישם מערך וממשק השקיה חדשים במטע.

המפגש השני שלנו מתרחש עשור מאוחר יותר בדירה שכורה באזור התחנה המרכזית בת"א - מקום בו בחרו שי, קצין בקבע לאחר שחרורו ועלוית הנערה שאתו, לבנות את חייהם המשותפים. שי ועלוית נענים לפניותינו לשוב לעין שמר. שי בוחר כמובן באתגר של ניהול מטע האבוקדו אותו מילא בהצלחה במשך כמה שנים.

מפגשנו השלישי מתרחש 7 שנים לאחר מכן, כאשר שי כבר מרכז המשק. הימים ימי ההסדר של חובות הקיבוץ למערכת הבנקאית, וצוות בראשותו של שי נאבק לגבש ולהוציא לפועל תוכנית להצלת הקיבוץ השרוי במשבר כלכלי חריף מסוף שנות ה-80.
בשעת המבחן האולטימטיבית של מנהיג, קבלת ההסדר כפי שגובש ע"י מטה הסדר הקיבוצים, על בעיותיו, מקבל שי החלטה אמיצה לחתום על ההסכם למרות מגרעותיו, תוך וויתור על חלק מהקרקעות הפרדס שהוחזקו בידינו מזה דורות. על אף התנגדות עזה של חלק מהחברים מוביל שי לביצוע ההסדר וסולל את הדרך להבראתו הכלכלית המלאה של הקיבוץ.

שי היה אדם סבלני וסובלני שכיבד דעתם של אחרים. יחד עם זאת ידע לעמוד על דעותיו גם אם לא היו פופולאריות ולא היסס ללכת עם האמת שלו, גם אם היה עליו לשלם על כך במחירים אישים.
לכתו ללא עת היא בראש וראשונה אבדה קשה למשפחתו: לעלוית, לדור, ליותם, לאיתמר, לאמו לאה ולאחיו: אפרת, גל ורונן. זו גם אבדה כבדה לכולנו - ידידיו, ברי-פלוגתא, חברי הקיבוץ ולמנהיגות הצעירה של בני הדור השלישי בקיבוץ.

יהי זכרו ברוך

ע ו ד י ד ג א י


עלוית , דור, יותם ואיתמר היקרים,

רצינו למסור לכם מעל דפים אלו, כדי שייחרט בלב קהילת עין-שמר ויקוטלג במדפי הארכיון המחודשים של קיבוצנו, את גודל האובדן הבלתי נסבל שאנו מרגישים.
תמיד ידענו, מהרגע הראשון שעברתם לגור בשכנות אלינו, שזכינו במשפחה הכי איכותית של הקהילה כשכנים.
שי היה וכך יישאר תמיד בליבנו כאדם מסור ואוהב ללא סייג את משפחתו, את הבריות, ואת הקהילה בה גדל.
אהבה זו דחפה אותו להילחם בשנים האחרונות עבור עתיד המקום והאנשים שהוא כה אהב.
מתוך תחושת אחריות עצומה וראיית הנולד, האופייניות רק לאנשים חכמים ומוכשרים כמוהו, לקח על עצמו לרכז את המשק. חקר, התייעץ והביא יחד עם עמיתיו רעיונות אשר יתנו עתיד לעין-שמר עבור ילדיו וילדי כולנו.

שי נלחם בעקשנות אך בנועם. בשלב מסוים הבין שהגיע לצומת ללא מוצא וזנח את המערכה כאשר כלו כוחותיו.

במרפסת הבית יושבים עלוית, הילדים, לאה והאחים. קשה לנחם אותם כי הם גם לא מבקשים רחמים. הם ממשיכים את רוחו של שי - אהבה, חברות וחיבוק עבור כל מי שמבקש לנחם.
הקיבוץ זה כבר לא אותו מקום בעידן החיים אחרי שי. מרגע הסתלקותו נסגר פרק חיים.
אנחנו אובדי עצות.

לעלוית, לילדים, ללאה ולכל משפחת מרקם המקסימה, מחבקים אתכם ושלא תדעו עוד צער ואסונות.

דני ומרה ... השכנים בדלת ובלב.

ש י

הגעת אלינו לפני שנתיים, לנסות ולעשות את מה שאף אחד לפניך עוד לא הצליח, איחוד ענפי חקלאות המים לתאגיד דג-און.
התחלת בתהליך הידברות עם המנהלים, תהליך שלווה בהמון אמוציות, סערות והתרגשויות כיאה לדייגים. ואתה בשקט פנימי ובסבלנות, שלא ידענו איך להכיל אותה בכלל, התקדמת לאט ויצרת מסמך עקרונות מקובל על כולם ויצאנו לדרך.

בעלי המניות, כמו שאהבת לקרוא למנהלים מעליך, המליצו לך על שינויים דרסטיים, אך אתה רצית להגיע למטרה בהסכמה, בדרכך שלך, גם אם זה ייקח זמן.

בשנה האחרונה, המשבר הכלכלי והמשברים בענף, העמידו אותך בפני הרבה התמודדויות לא קלות, במהלכן למדת הרבה על אופייה של מעגן מיכאל ועל תהליכי קבלת ההחלטות. הפכת מנכ"ל מג-נוי כחלק מתפקידך, ובחודשים ספורים ביצעת שם תהליכי חסכון והתייעלות, ומעל לכל השקט והשלווה שלך תרמו ליציבות ורוגע שהיו חסרים שם הרבה זמן.

לא היה לנו קל להתרגל לסגנון הניהולי שלך, לשקט, להקשבה. אך בהחלט למדנו ממך שאפשר גם אחרת.

מאז שהתגלתה מחלתך הקשה לא שבת אלינו ולא נפרדנו. הקפדנו להמשיך ולעדכן אותך במה שקורה בתקווה שעוד תשוב, אך למחלה הארורה לא היה את הזמן והסבלנות שהיתה לך.

אנו נפרדים ממך היום - נוח על משכבך בשלווה ובשלום.

לעלוית והבנים, למשפחה ובית עין שמר, אנו מחבקים ומחזקים אתכם בשעתכם הקשה.


בשם עובדי דג-און ובית מעגן מיכאל.




ש י

גדלנו יחד, קבוצה קטנה במושגים של אז - 12 ילדים, המטפלת מרים בן אברהם, והמורה פנינה דגן. ילדות תמימה בשנות השישים והשבעים. המון משחקים בחוץ, ספורט, הביטלס מתנגנים מפטיפון ישן וטיולים בטבע.

שי, כדור שלישי של סיירים האוהבים לטייל ולחקור את אזורנו, מכיר כל שביל וכל דרך מהאלון הנבוב ועד המאגרים, מהרי מענית ועד הפרדס, מכיר את הסיפורים שאחרי כל מקום ואתר.
ילד שקט עם הומור ציני חד ומשובח, עם המון חכמה וידע, אוהב לקרוא וכזה שתמיד אפשר לסמוך עליו – לכן היה זה טבעי שבנבחרת הכדורגל שלנו שי הוא השוער, הביטחון שלנו בהגנה, אמיץ שנותן את כל כולו למען הניצחון במשחקים מול קיבוצי האזור.

זכורים לי לטוב ימי ההולדת שלך; את ניבי מספר סיפורים מרתקים סביב לפינג'אן רותח בתה מתוק, ואת הפחזניות הנפלאות של לאה - ואנחנו נעטפים בחמימות ביתית נעימה.

במוסד שי פורח, פעיל חברתי בקבוצה ובמוסד, קפטן נבחרת הכדורעף של נערי הפועל עין שמר, מדריך בתנועה ולאחר מכן ראש קן מבואות עירון. כשסאדאת הגיע לארץ החליט שי שחייבים לראות זאת מקרוב; הוא נוסע בטרמפים עם נווה וזוהר לשדה התעופה לראות את ההיסטוריה מתממשת, הם היו בטוחים שיתנו להם להגיע עד המטוס – איזה תמימות נפלאה, אך ככה שי חושב, מקורי ומחוץ לקופסא.

בצבא לא היה ספק ששי יגיע להיות קצין מוערך, מ"פ בקורס מפקדי טנקים, אחראי, שקול, ראש גדול שאוהב ומאמין במה שעושה.

לימים זכורה לי פעם נסיעה בדרך לחופשה ממילואים באוטובוס בקו 823 המקרטע, העוצר בכל תחנה. שי עולה במדרשת רופין ובא לשבת לידי, הוא מספר לי שהוא מסיים ללמוד והציעו לו להיות רכז משק. ראיתי שהוא מתמלא בגאווה; עוד ניצחון שהשיג. איחלתי לו הצלחה וידעתי שכך יהיה, כי שי עושה הכל במקצועיות רבה ובאמונה בצדקת דרכו, גם אם צריך לשלם על כך מחיר.

שי, את הזוגיות שלך עם עלוית צריך ללמד. אהבה והערכה אין סופית. נעים היה להסתכל על החיוך ההדדי המפרגן שלכם. בניתם קן חם ואוהב לילדיכם דור, יותם ואיתמר וביתכם היה מקום מפגש לבני כל הגילים, המרפסת תמיד מלאה - מילדים ועד מבוגרים ומשפחה.


עד היום נפגשנו בני הקבוצה רק בשמחות, חשבנו שאנו בני מזל. היום, שהמחלה הארורה הזאת לקחה אותך, אנו נפגשים כאן ולא מאמינים שאנו נפרדים ממך בטרם עת, צעיר ומלא בתוכניות – ככה, באמצע החיים.

למשפחה הענפה -
היו חזקים, שלא תדעו עוד צער, אנחנו אתכם.
היה שלום ונוח על משכבך בשלום, חבר קבוצת צבר.

לחץ כאן >>>

וכדברי השיר:
כי כולנו רקמה אנושית חיה
ואם אחד הולך מאתנו
הולך מעמנו -
משהו מת בנו

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב