פרנקה קיבלה את ההצעה וחזרה לקיבוץ בחדרה. את קובה בעלה הכירה פרנקה בקן השומר הצעיר בוארשה כשהכינו ביחד תערוכה והיא הייתה אחראית על הצד האמנותי. כשנפגשו בקיבוץ הם קיבלו חדר בצריף ולאחר מכן חדר בבית הבטחון. לאחר כמה חודשים הודיעו להם ממזכירות הקיבוץ שמפנים את בית הבטחון כדי לקלוט חברת נוער שחבריה הגיעו מגרמניה ואוסטריה. מחוסר חדרי מגורים בקיבוץ, הצמידו את פרנקה וקובה בנפרד כ''פרימוס'' בחדרי חברים אחרים. עוד בהיותה בחדרה עם קבוצת ''שומריה'', עבדה פרנקה בגן הירק שגידלו חברי הקבוצה על קרקע שהוקצתה להם במרחק די גדול ממקום מגוריהם (בעיקר אוהלים). קבוצת חברות בריכוזו של שלמה בן פורת ז''ל למדה ממנו את מקצוע נידול הירקות, אותו המשיכו כשהגיעו לעין שמר בשנת 1933 בחלקת אדמה ליד הקיבוץ. את הצד האומנותי שלה, הביאה פרנקה לידי ביטוי בקישוט חדר האוכל של הקיבוץ לקראת החגים. באותם זמנים היה הסדר בין קיבוצי ''הקיבוץ הארצי'', של החזרת ימי עבודה לתנועה על ידי שליחת חבר או חברה לעבודה בקיבוץ אחר ופרנקה נשלחה לקיבוץ משמר העמק למשך שלושה חודשים, הכניסו אותה לעבוד עם ילדי כיתה א' למרות טענתה שלא עבדה מעודה עם ילדים. 

כשחזרה הביתה הוכנסה פרנקה לעבודה במטבח ולאחר מכן לתקופה של כעשר שנים בבתי הילדים. בשנות החמישים עברה לעבוד כמרכזת מחסן הבגדים ולאחר מכן כמטפלת במוסד החינוכי. בשנת 1962 רכש קיבוץ עין שמר את מפעל ''נרדי'' ליצור מוצרי עור. ב"נרדי", לראשונה לאחר כעשרים שנות עבודה בענפי השירותים (בהם עבדו רוב החברות בקיבוץ), מצאה פרנקה עבודה שאותה הגדירה כמעניינת ומלאת סיפוק ויצירתיות. היא יצרה מוצרים חדשים, דברים יפים ואסתטיים עם סוגים שונים של עורות. בשנת 1978 החליט הקיבוץ על סגירת ''נרדי'' ופרנקה חזרה לעבוד תקופה קצרה במטבח החדש, לאחריו ב''מגנטים'' ובשנותיה האחרונות ב''הדרן''. 

באחד מגני הילדים בקיבוץ, שנבנה בשנות הארבעים ודורות של ילדי עין שמר התחנכו בו, רבים מהם זוכרים את ציור הרשת הגדול מעשה ידיה של פרנקה ובו עולם קסום של ארנבות וסנאים, פטריות אגדתיות ופרחים צבעוניים. בשנותיה האחרונות בהדרן חזרה פרנקה לצייר, כשהיא כמעט לא יכלה לראות וסובלת מדמנציה, ציירה עשרות ציורים. בניה אביטל וציבי (אמנים ידועים), החליטו להציג חלק מהציורים בתערוכה בגלריה בגבעת חביבה. בשנת 1998 כשהיא בת תשעים הלכה פרנקה לעולמה