הנדל דב
ה'תר"ע - א אלול ה'תרצ"ח
1910 - 28/08/1938
בן שרה בלומה והלל.
נולד בשנת 1910 בעיר מאקובק שבפולין להורים שומרי מסורת, ונאורים בהשקפת עולמם.
קודם למד ב"חדר" ואחר-כך המשיך והשלים לימודיו בבית-ספר תיכון.
בשנת 1918, עם ייסוד תנועת "השומר הצעיר" בעירו היה מראשוני חבריה. לימים היה לראש הקן וחבר בהנהגה המחוזית. כעבור שנים אחדות הועבר מטעם תנועתו לפעולה בקרן הקיימת בווארשה, בה נשאר עד 1936, עת עלה לארץ-ישראל.
בארץ בחר בדרך ההגשמה החלוצית והצטרף אל חבריו מווארשה בקיבוץ עין שמר. הוא עבד במטעים וכמו רבים מחברי הקיבוץ הצטרף לארגון ה"הגנה". היה מעורה בחיי החברה ובה נודע במזג טוב ובנועם הליכות.
בעתות הפנאי נהג לטייל בחיק הטבע, הרבה לצלם וגילה עניין באמנות. באוגוסט 1938, בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, חדרה חולית טרוריסטים ערבים לחצר קיבוץ עין-שמר.
רימון שלא התפוצץ נזרק לחדר האוכל המלא אנשים ולאחריו, נורו כמה יריות. בהתקפה נפצע דב שהיה שומר לילה.
למחרת, ביום א' באלול תרצ"ח (28.8.1938), נפטר מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בקיבוץ עין שמר.
הניח אחים. שמו הונצח בספר ה"הגנה" ורשימה לזכרו התפרסמה בעתון "דבר".1905-1938
מתוך עיתון "דבר"
דב הנדל בן שרה-בלומה והלל נולד בשנת 1910 בעיר מאקובק שבפולין. הוריו שומרי מסורת כיהודים, אך נאורים בהשקפת עולמם. למד ב'חדר' ואחר-כך המשיך והשלים לימודיו בבית-ספר תיכון . עם ייסוד תנועת 'השומר-הצעיר' בעירו [ 1918], היה מראשוני חבריה. לימים היה לראש ה'קן' וחבר בהנהגה המחוזית. כעבור שנים אחדות הועבר מטעם תנועתו לפעולה ב'קרן-הקיימת-לישראל' בווארשה בה נשאר עד 1936 עת עלה לארץ-ישראל. בארץ בחר בדרך ההגשמה החלוצית והצטרף אל חבריו מווארשה [לאחת הקבוצות 'בנימינה', 'שומריה' , 'בדרך'?] בקיבוץ עין-שמר. הוא עבד במטעים [הרפת היוקרתית הייתה תפוסה] אומרים שבמטע תפוחי-העץ.
כרבים מחברי הקיבוץ הצטרף לארגון 'ההגנה' שעסקו בעיקר בהעפלה .
בעתות הפנאי נהג לטייל בחיק הטבע, הרבה לצלם וגילה עניין באמנות [צילום?].
מאז הקמתו היה קיבוץ עין-שמר אוהב תרבות, אך בצנעה פעלו בו, אמנים שהיו חלק בלתי נפרד מהמאמץ החלוצי ונתנו ביטוי לצורך האישי שלהם ביצירתם, כאשר עולמם הרוחני [הפרט המתמודד עם המציאות והכלל היוצר במשותף את הווית הקיבוץ] לעיתים נגע בפצעים כואבים. מהדור הראשון [ כמו סופרת הילדים רבקה גורפיין, המשורר עזריאל אוכמני, הצייר יצחק {איגנאץ} פלגי, האדריכל קובה גבר אביו של הצייר ציבי גבע בני הקיבוץ [כמו המשורר אלי עלון, הציירת צילה ליס, המוסיקאית מירי גרוסברג, הנפח-אמן אורי חופי שהקים בית-ספר לנפחות, המורה אבישי גרוסמן מעורכי הספר 'שיח לוחמים', המחנך רפי שפירא, הארכיאולוג של ארץ-ישראל והמזרח הקדום אדם זרטל בנם של שרנקה ו מְיֶיטֶק זילברטל מבקר הספרות; ומהדור השלישי, גם אם עזבו,] נציין רק את הסופרת רקפת זהר שעברה לקיבוץ לאחר שנישאה לבן המקום. עתר גבע אחיינו של הצייר ציבי גבע הצייר והפסל, אורן תירוש הקולנוען, האחים זמיר וליאור גולן - זמרים הכותבים את שיריהם.
"'היצירה האמנותית הייתה בבחינת לחישת אמת מתחת לדיבור הרם, הקורא אל הדגל. קיבוצנו התברך באמנים רבים, חלקם בני הדור הראשון וחלקם בני הדור השני והשלישי. קיבוץ עין שמר ידע תמיד להעריך את הביטויים האמנותיים שליוו את המעשה היומיומי. וגמולו, גמולנו, יצירות אמנותיות רבות שנוצרו על האדמה הזאת והעשירו את חיי התרבות והרוח של המקום הזה שהוא ביתנו, קיבוץ עין-שמר' " כתב לימים אבישי גרוסמן ב'סיפורי עין-שמר'.
באוגוסט 1938, בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו – תרצ"ט, דוד שני-דור [שניידר] שמר על חדר-האוכל של הקיבוץ המלא אנשים, בו נתקיימה האסיפה השבועית של מוצאי-שבת גם התכנסו החברים להאזין לחדשות הרדיו היחיד בישוב, בשעה שמונה בערב, חדרה קבוצת ערבים לשטח המשק. רימון-יד שלא התפוצץ נזרק לחדר-האוכל ולאחריו נורו כמה יריות. דוד נפגע מכדור בלבו ונהרג במקום. בהתקפה זו נפצע בידו דב שהיה שומר-לילה, נפצע גם קלמן סנטש בעינו ובאחוריו. ד"ר זקס מגן השומרון קבע את מותו של דוד. הפצועים הובאו לחדרה, שם חבר אליהם רופא, ואז הוחשו לבית החולים בילינסון בליווית טנדר נוטרים, בגלל העוצר הבריטי שנאסרה בו תנועה בדרכים.
במשק, קבוצת כוננות יצאה למיד סרוק את השטח ביניהם בנק, יצחק שמי עם הכלב הווק. ללא הועיל. [דיווח מעדויות יומן ארכיון עין שמר באדיבות הארכיונאית תמי].
המקומיים נתבעו לנהוג זהירות מרבית 'כי לא רק הצד המזרח-דרומי הוא בסכנה'. הבריטים ממשטרת חדרה עם כלביהם הגיעו לבדיקות במקום, רק למחרת, וגילו שעקבות הרוצחים הובילו לכיוון דרום מזרח.
המקומיים נתבעו לנהוג זהירות מרבית 'כי לא רק הצד המזרח-דרומי הוא בסכנה'. הבריטים ממשטרת חדרה עם כלביהם הגיעו לבדיקות במקום, רק למחרת, וגילו שעקבות הרוצחים הובילו לכיוון דרום מזרח.
למחרת, ביום א' באלול תרצ"ח [ 28.8.1938] נפטר דב מפצעיו בבית-החולים 'ביילינסון' שבפתח תקווה [על שם ד"ר משה בֶּילינסון].
גווייתו של דוד הושמה למשך הלילה באולם הקריאה של הקיבוץ ומשמר-כבוד עמד לידה - חברים ונוטרים.
וכשהגיעה גופתו של דב [היה עיכוב לרגל סידורים פורמליים] הובאו השניים אחר- הצהריים למנוחות עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עין-שמר בנוכחות קהל רב מהמשק ומיישובי הסביבה.
בשם הועד-הפועל של הקיבוץ-הארצי הספיד מרדכי אורנשטין [אורן]: ממועצת חדרה – שלמה מאירסון: ממושב גן-השומרון - גולדמן [אומרים כי שם המושב ניתן בטעות משום שלא הבדילו בין שרון לשומרון]; מקיבוץ עין-שמר – יעקב [ קובה] ריפתין.
בנאומי ההספד נשמעה התביעה ממשלת המנדט לביצור הישובים הקטנים והמבודדים ['דבר' 30.8.1938]
עשרות נוטרים ושוטרים מלאו את חצר המשק וחיכו לפקודה בדבר חקירת הרצח לא נמצאה כל התייחסות לפעולת תגמול, או לשמות המרצחים וגורלם.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!