יריב נירה

נירה יריב נפטרה בסוף אוגוסט 1994, לפני 26 שנה. בת 47 היתה במותה.

בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות ה-45 למדינת ישראל, בשנת 1993, הציגה נירה את עצמה כך:

"אני נירה יריב, נצר למשפחת טביב, שנודעה בתימן בזכות אבי-סבי הרופא (אל טביב), שריפא חולים בעשבים וצמחי מרפא. לאחר שנים של כמיהה לציון, מכרה משפחתי את כל רכושה, שכרה מורה-דרך ויצאה בדרך לירושלים. אני מדליקה משואה זו לכבודם של יהודים שאמרו יומיום: "ותחזינה עינינו בשיבת ציון" ושתכפו מעשה לתפילת דורות והגשימוה, ובנו ביתם בארץ-ישראל".

בשנת 1969 הגיעה נירה לקיבוץ שריד כמורה שכירה, ושם נישאה למיכאל. בשנת 1972 הגיעה המשפחה לעין-שמר כשכירים, והתקבלה לחברות בקיבוץ ארבע שנים אחר-כך. לאורך השנים היתה נירה מורה בחברת-הילדים של הקבוצות: "אילנות", "ניצנים" ו"אגוז" וגם ב"מבואות-עירון" לימדה.

מיכאל, זוהר, לילך ומתן חיים בעין-שמר, ענבל עם משפחתה חיה בלהבות-חביבה.

וכך כותבת ענבל על אמה במילותיו של ש"י עגנון האהוב על נירה המורה לספרות:

"בדמי ימיה מתה אמי... על מיטתה שכבה אמי ודבריה היו מעטים, ובדברה כמו נפרשו כנפיים זכות ויובילוני אל היכל הברכה. מה אהבתי את קולה".

כותב יצחק גור:

"לעולם לא אשכח את ליל החרדות שטרף את שנתי, לאחר שיחתנו הטלפונית הקצרה, ממנה נשמעה לי מצוקת נפשך הסוערת. ועם שחר של יום, התאמתה חרדתי במסגרת שחורה... נירה, הרי נתברכת בכל התכונות הטובות שנותנות טעם לחיים – משכילה, נעימת הליכות, בעלת כושר אינטלקטואלי של ניתוח, מחשבה צלולה, קול של זמיר וכוכבת במות עין-שמר בלילות שישי וחג, אשר זיכו אותך בכל-כך הרבה אהבה מכל הסובבים אותך, שלא כולם זוכים לה, שבעזרתה ניתן לך להיאבק וגם לזכות במנעמי החיים שנכונו לך – נחת מילדים ובני-בנים ושחר של שמש אור שתפזר את העננה השחורה..."

נירה מתאפרת לתפקיד הבלתי נשכח של הנחש במופע יובל ה-50 לעין-שמר

בן זוגה: מיכאל

נכתב על קברה "נירה שמרי נפשך"

יהי זכרה ברוך