ברכה קלרה
ה'תש"ע - כ"ב אלול ה'תשע"ה
1925 - 06/09/2015
קלרה בניש נולדה בשנת 1925 למשפחה של שישה אחים ואחיות. היא הייתה הצעירה שבמשפחה והייתה שקטה וביישנית. אחיה הגדולים הצטרפו לתנועת נוער לא ציונית ורק אחותה הגדולה ממנה בחרה בתנועת הנוער "השומר הצעיר". קלרה, שהעריצה את אחותה- הלכה בעקבותיה. למרות החינוך שקיבלה למוזיקה, תיאטרון וספרות קלאסית, חלומה היה להגיע לקיבוץ. כשהיא בת 16, נמלטה מבולגריה מאיימת הנאצים שעשו את דרכם אל כיבוש המדינה. היא עלתה על סיפונה של אניית המעפילים "דוריאן", שעשתה דרכה מרומניה לישראל כשבדרך כמעט וננטשה על ידי רב החובל. בכניסה לישראל הם נתפסו על ידי הבריטים ונשלחו למחנה מעצר בעכו ואחר כך לעתלית. בעת המעצר פגשה את ברטיקו יחד איתו הגיעה לקיבוץ עין שמר. מהרגע הראשון בו דרכה כף רגלה בעין שמר הייתה קלרה עובדת חרוצה וזריזה.
היא נשלחה לעבוד ברפת ומצאה סיפוק רב בחליבה וביציאה למרעה. וכאן, בעבודה ברפת פגשה את יהודה, בולגרי אף הוא. הם התאהבו ובחודש אוגוסט 1946, הם נסעו עם חמור ועגלה לכרכור והתחתנו אצל רב כדת וכדין.
לקלרה ויהודה נולדו ארבעה ילדים: דוד, ניר, שלמה ורונן. קלרה עבדה במספר ענפים בקיבוץ: ברפת כאמור, בלול התרנגולות ובמטבח אליו הביאה ניסיון וידע רב.
בשנת 1973 נשלחה קלרה לקורס ביעילות מוגברת במרפאת שיניים. היא התמנתה למנהלת מרפאת השיניים והמשיכה להשתלם בקורסים שונים. בעין שמר, תיזכר קלרה בין השאר, כמי שהביאה את רופא השיניים המיתולוגי בוב. בהמשך, הביא אותה ליבה הרחב וטוב הלב לתפקיד וועדת קשר לחיילים.
בביתם של קלרה ויהודה, התנגנה תמיד מוזיקה קלאסית וביתם היה פתוח לבנים ולנכדים שהתענגו על המאכלים שבישלה קלרה ממיטב המסורת הספרדית. בשנים האחרונות התמסרו קלרה ויהודה לטבעונות מטעמי בריאות והמקררים היו עמוסי אוכל טבעוני ובריא ארוז בקפידה בצנצנות. מי שהזדמן לביתם התכבד בתה עשוי קליפות תפוחים, מעשה ידיה של קלרה.
קלרה הייתה נעימת הליכות ואשת שיחה ששמרה על מבטא בולגרי כבד ועסיסי.
דמותה הקטנה, הולכת במהירות בשבילי הקיבוץ תהיה זכורה לרבים. יהי זכרה ברוך.
חיים חננאל, בשם קיבוץ עין שמר
דברי הספד של דליה ברכה, אשתו של שלמה, בנה של קלרה
סבתא יקרה
יש המון דברים להגיד עלייך. קצת קשה להגיד ולחשוב בלשון עבר. את היית אישה מאוד חכמה ומעניינת. היית מלאת סיפורים מרתקים על הבית שבבולגריה, על החיים במחנה עולים בעתלית, והיה מדהים לשמוע אותך מספרת בהערצה גדולה על אחיך מואיז (במאי בתיאטרון הלאומי בסופיה). כל כך הרבה סיפורים מרגשים. וכשאת היית מספרת אותם הרגשתי שהכרתי את הדמויות בעצמי. כל כך אהבת לקרוא ספרים: שלום עליכם, מיכאל בר-זוהר, רם אורן ועוד אין ספור של סופרים וספרים שמלאו את חייך בהמון עניין והנאה. כאשר היית מספרת לי על ספר שבדיוק עכשיו את קוראת, ואם כמובן אני לא קראתי אותו, דאגת לעניין אותי כדי שגם אני אקרא את הספר. לפני כחצי שנה הפסקת לקרוא, העיניים שלך נחלשו והיית מתעייפת והראייה שלך הייתה מטושטשת. אמרת לי שאת קוראת ומתעייפת וכשאת קוראת את לא זוכרת מה קראת לפני כן. איבדת עניין, במקום שזה יתסכל אותך אמרת "עדיף לא לקרוא ולחלום על הספרים שקראת". תמיד רואה הכל בחיוב. לי היה קשה לקבל שלא יכולת להמשיך להינות מהדבר שהכי אהבת בחיים, החברים הכי טובים – הספרים. עניינתי אותך שיש ספרייה לעיוורים בנתניה ואני מעוניינת לעשות לך מנוי לשם, שבמקום לקרוא תקבלי את הספרים לפי בחירה שלך דרך השמיעה וכך תוכלי להמשיך להנות מספרים. אמרת לי בדרך האופיינים רק לך "לא צריך, אני מרוצה כך, אני שוכבת בעיניים עצומות וחושבת על החיים." כיף היה לבוא אלייך, היית מקבלת אותי בחיבוק ונשיקות והייתי מתיישבת בספה בה שכבת ותוך כדי מסג' ברגליים היית מתחילה לספר לי סיפורים, אבל הפעם בלדינו ואני הייתי עונה לך בספרדית. היו אלו רגעים מיוחדים, חזרה לשורשים שלך ושלי. סבתא, את אף פעם בשנה האחרונה לא התלוננת, תמיד היית מרוצה, מודה על הכל ומסתפקת במעט, כאופייני לאישיות שלך. מאוד חשוב לך היה שלבנים יהיו חיים טובים. פירגנת לחיים היפים שיש למומו ולי, אמרת לי "תשמרי על זה כי כיף לראות שאתם אוהבים ודואגים האחד לשני" . סבתא יקרה, אני נפרדת ממך בהמון הערצה, נוחי בשלום, דליה.
לסבתא קלרה האהובה,
בשם כל נכדיך רצינו להקדיש לך כמה מילים.
רצינו להודות לך על היחס החם והאוהב. תמיד פינית זמן עבורנו לא משנה מה, אהבת את כולנו אהבת חינם. ובשבילך כל אחד מאתנו היה הכי מיוחד בעולם.
קיבלת אותנו כמו שאנחנו, הקפדת על אהבה ללא תנאים. תמיד בחיוך גדול שמחמם את הלב, היית בשבילנו אוזן קשבת.
דאגת לעטוף אותנו שאף פעם לא יהיה לנו קר, ואם קיבלנו איזה פצע, קוץ או שריטה תמיד ידענו איפה נמצאת הרופאה הכי טובה.
הענקת לנו אושר ושמחה שאי אפשר לתאר במילים. לכל אחד מאתנו היה מקום שווה ומיוחד בליבך הגדול, בלי חשבונות.
עבורנו היית הסבתא השמחה, החזקה והכי אופטימית.
דאגת למלא את קיבתנו באוכל טעים, קינוחים ועוגות יום הולדת שרק בשבילן שווה לגדול בעוד שנה.
בכל אחד מאתנו השארת חותם על דבר מה, אבל המשותף לכולנו זאת האהבה שהרעפת עלינו בכל ביקור.
למרות שבצעירותך עברת דברים לא קלים, ראית את החיים בפשטות ואופטימיות.
הסיפורים המעניינים שלך מעוררי השראה ותקווה בכולנו. תודה שאהבת אותנו בכל תקופה ושלב של החיים.
איזו חלוצה היית.. ותמיד תשארי כזו בשבילנו.
בשם כל נכדיך רצינו להקדיש לך כמה מילים.
רצינו להודות לך על היחס החם והאוהב. תמיד פינית זמן עבורנו לא משנה מה, אהבת את כולנו אהבת חינם. ובשבילך כל אחד מאתנו היה הכי מיוחד בעולם.
קיבלת אותנו כמו שאנחנו, הקפדת על אהבה ללא תנאים. תמיד בחיוך גדול שמחמם את הלב, היית בשבילנו אוזן קשבת.
דאגת לעטוף אותנו שאף פעם לא יהיה לנו קר, ואם קיבלנו איזה פצע, קוץ או שריטה תמיד ידענו איפה נמצאת הרופאה הכי טובה.
הענקת לנו אושר ושמחה שאי אפשר לתאר במילים. לכל אחד מאתנו היה מקום שווה ומיוחד בליבך הגדול, בלי חשבונות.
עבורנו היית הסבתא השמחה, החזקה והכי אופטימית.
דאגת למלא את קיבתנו באוכל טעים, קינוחים ועוגות יום הולדת שרק בשבילן שווה לגדול בעוד שנה.
בכל אחד מאתנו השארת חותם על דבר מה, אבל המשותף לכולנו זאת האהבה שהרעפת עלינו בכל ביקור.
למרות שבצעירותך עברת דברים לא קלים, ראית את החיים בפשטות ואופטימיות.
הסיפורים המעניינים שלך מעוררי השראה ותקווה בכולנו. תודה שאהבת אותנו בכל תקופה ושלב של החיים.
איזו חלוצה היית.. ותמיד תשארי כזו בשבילנו.
תחסרי לנו מאוד, את הגדולה מכולן!!
אוהבים ומתגעגעים הנכדים.
אוהבים ומתגעגעים הנכדים.
"אם תרצנה בליל דמעותיך
שימחתי לך אבעיר כצרור תבן
אם תרחפנה מקור עצמותיך,
אכסך ואשכב על אבן"
-נתן אלתרמן-
שימחתי לך אבעיר כצרור תבן
אם תרחפנה מקור עצמותיך,
אכסך ואשכב על אבן"
-נתן אלתרמן-
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!