טל יובל

נולד ב־20 באפריל 1944, כ״ז בניסן תש״ד

נפטר ב־17 בספטמבר 2020, כ״ח באלול תש״פ

יובל נולד בעין שמר, בנם השני של איילה ומיכאל ואחיה הצעיר של ניצה, בהפרש של תשע שנים. בדברי הפרידה שכתבה משפחת חופי הוא מתואר כילד חמוד ואהוב, שהיה מקובל על בני כיתתו. קשרי הילדות האלה נשמרו לאורך שנים: גם כשחי בבית דורות, חבריו לכיתה המשיכו להגיע ולחגוג איתו את ימי הולדתו.

יובל אהב לעבוד ברפת ולהיות חלק מהצוות. בזיכרונות בני המשפחה נשמרו הביקורים של בני הדודים מתל אביב, שיצאו איתו לאסוף סלק עבור הפרות בעגלה שנתן להם איגנץ פלגי. לצד הביקורים בעין שמר, יובל אהב לנסוע אל בני דודיו בעיר ולצאת לבלות בחברתם.

בן דודו, שמוליק שטנג, זכר אותו כידען גדול בפוליטיקה, בעל דעות נחרצות ויכולת להפתיע את שומעיו. בין השאר סיפר על הרצאה שנתן לו יובל בנושא עורכי הדין — שיחה שנשארה בזיכרונו שנים רבות.

הטבע והטיולים היו מן ההנאות הגדולות בחייו. יובל טייל בארץ במסגרת החברה להגנת הטבע וגם יצא למסעות בחו״ל, בסיוע בני משפחתו מתל אביב ובראשם דודו יהודה. מן הביקורים באפריקה, במזרח הרחוק ובארצות נוספות הביא שקופיות וגלויות, שאהב להציג בליווי סיפורים. האוסף היה דרך לחזור אל המקומות שראה ולשתף אחרים בחוויותיו.

לצד השמחות והקשרים, יובל התמודד לאורך חייו עם קשיים ומגבלות. משפחתו כתבה על רצונו העמוק להיות כמו כולם, להשתייך ולחוש שווה ערך. היו בחייו תקופות טובות וגם תקופות של משבר, תסכול וכאב.

הוריו, מיכאל ובמיוחד איילה, הקדישו מאמצים רבים כדי להקל עליו ולסייע לו למצוא חברה ועניין. אחד הסיפורים המיוחדים שנשמרו הוא שיובל היה הראשון בעין שמר שנקנתה לו טלוויזיה פרטית. הנושא אף הובא לדיון בשיחת קיבוץ. איילה קיוותה שהטלוויזיה תמשוך חברים לביתו ותיצור עבורו הזדמנויות למפגש ולחברה.

במשך כמה שנים היה יובל נשוי ללאה וחווה עמה חיים משותפים, עד לפרידתם.

מות הוריו היה קשה לו מאוד. לאחר פטירת איילה בשנת 1994 התחזק הקשר שלו עם מיכאל, והוא ביקש להיות בקרבתו ככל האפשר. לאחר פטירת אביו בשנת 2002 עבר להתגורר בשֹׁהם. בשנותיו האחרונות שב לעין שמר, המקום שאהב, והתגורר בבית דורות.

בדברי הפרידה ביקשה המשפחה להודות לעירית שפירא ולאבנר ארבל על הליווי המסור מאז פטירת מיכאל. הם ביקרו את יובל בשֹׁהם, טיילו ושוחחו איתו ודאגו לצרכיו. אבנר לקח אותו לשחייה בבריכה בגן שמואל, יצא איתו למקומות שאהב, יזם חגיגות יום הולדת והמשיך ללוות אותו גם לאחר שחזר לעין שמר. המשפחה תיארה את הטיפול בו כמעשה של אכפתיות, מסירות ואהבה רבה.

תודה חמה הקדישה המשפחה גם לקרן משיח ולצוות בית דורות, שהעניקו ליובל טיפול מסור ותחושת בית, ולחברי הקיבוץ ולמוסדותיו שסייעו לו ולמשפחתו לאורך השנים.

אנו זוכרים את יובל דרך אהבתו לרפת ולטבע, הטיולים והסיפורים, חברי הילדות ובני המשפחה. זוכרים את רצונו להשתייך, את מקומו בחיי עין שמר ואת האנשים שליוו אותו באהבה.

״נוח על משכבך בשלום, יובל, שרגבי אדמתה של עין שמר ימתקו לך״, כתבה משפחתו.

יהי זכרו ברוך.

[לצפייה בספרון הזיכרונות של יובל](http://online.anyflip.com/qvck/llgb/mobile/index.html)

ארכיון עין שמר — על פי דברי הפרידה של משפחת חופי.