חסר רכיב

בוך קרול

בוך קרול
- כ"ו אדר ה'תשס"ב
1941 - 10/03/2002
קווים לזכרו – אבישי
קרול נפל במלחמה על הזכות לכבוד אנושי.
שוב לא נראה אותו יורד בקפיצה מהקבינה של המשאית, לבוש מכנסיים קצרים וגופיה, מעשן סיגריה, כאשר הוא ממהר לדרכו.
קרול לא ימהר יותר לשום מקום, כי קרול כבר איננו – איתנו.
התמונה הראשונה החקוקה בזיכרוני ממפגשיי הרבים עם קרול היא תמונה מקרית, כמעט אגבית. פגשתי בנער בן 17, עיניים כחולות, בלונדיני, בעל מבנה גוף נערי מוצק, ההולך בצעדים מהירים, צעדי ריקוד, ליד בית-האבן שבחצר הישנה. החלפנו בינינו כמה מילים של-סתם, היכרות ראשונית, וכל אחד מאיתנו פנה לדרכו.
מאז, במשך יותר מ- 40 שנה היינו נפגשים מדי פעם, מחליפים בינינו מילים ספורות, אבל הקשר שנתהווה בינינו לאורך כל השנים הללו החזיק מעמד, ועד כמה שהדבר מפתיע – הלך והתחזק.
בזיכרוני עולות התמונות של קרול כעובד-מספוא, כחיל בצנחנים, כאיש-משפחה וכנהג-משאית חרוץ ומקצועי.
היה בו בקרול משהו מחוספס, חיוני ששידר עוצמה וגאווה על שהצליח להקים משפחה, להתבסס במקום עבודה, לרכוש משאית ובית משלו ולהתפרנס בכבוד.
החיים לא הקלו עליו: ההיקלטות במדינה בה ליהודים על פי ההלכה – יש יתרון ברור על פני אלה שאינם כאלה. מדי פעם נערמו בדרכו קשיים כלכליים ובריאותיים, איתם צריך היה להתמודד.
על כל אלה הצליח להתגבר.
רק על שניים לא יכול היה להתגבר: האחד – גניבת המשאית החדשה אותה רכש בעמל רב - גניבה שהוליכה אותו אל אובדן פרנסה במקום-העבודה אותו אהב כל-כך.
והשני – האטימות האנושית שנתגלתה לו בכל כיעורה כאשר מצבו הכלכלי הלך והידרדר.
ככל שנקפו הימים וקרול לא הצליח למצוא עבודה ולפרנס את משפחתו, כך הלך ודעך.
הוויית המובטל חלחלה לתוך עולמו הפנימי וכרסמה את האנרגיות הפנימיות שהיו מצויות בתוכו, עד שאלה נעלמו לחלוטין.
כאשר הכירסום כילה בו את טעם החיים, לא נותרה לו יותר סיבה להיאבק והוא נכנע.
האיש החזק הזה, איש עבודה בכל ישותו, הרים ידיים, כאילו אמר לעצמו, לבני משפחתו ולכל ידידיו – לא עוד ! אני לא יכול לשאת יותר את החרפה ואת האטימות האנושית שהייתה בת לוויה קבועה של החרפה.
קרול היה ישראלי. שרת בצבא, הקים משפחה, דיבר עברית והיה מעורה בכל המתרחש בארץ.
קרול היה אחיו של חנן שנפל בקרב על ירושלים – במלחמת ששת הימים.
קרול היה בנה של קטיה שחיה איתנו כאן שנים רבות והייתה אהובה על כולנו.
הוא היה אחד משלנו ששורשיו נטועים היו עמוק בהוויה הישראלית ושמר תמיד על קשר-חם עם עין-שמר ואנשיה.
ולכן עין-שמר אוספת היום את קרול אליה, באהבה, בצער ובדמעה גדולה.
יחד עם דבורה, ליאורה, בת-חן וחנן, בני משפחה וחברים – אנחנו מבכים את קרול שהלך מאיתנו טרם זמנו.
יהי זכרו ברוך !

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב