לזכר משה ויסברג
אנו ניצבים בפני בלתי אפשרי, שהרי איך אפשר להיפרד מחבר אתו צעדת כברת דרך ארוכה, ואי אפשר לתאר מסכת חיים ארוכה במספר דקות, אבל בכל זאת... משה נולד ב-30 באפריל 1938 בתל אביב, בן ראשון אחרי שלוש בנות, לאביו שלמה אלכסנדר, קצין במשטרת המנדט הבריטי שפעל גם במסגרת ההגנה, ולאמו פריבה, אשת משפחה ופעילה חברתית. הולדתו של משה הקנתה לאביו את התואר המכובד אבו-מוסא ולאחיותיו הגדולות צעצוע בעל תלתלים ג'ינג'יים. כשהיה בן 6 עברה המשפחה לגור במשטרת רחובות. בגיל 10 הצטרף משה לשומר הצעיר והיה פעיל בקן, ושם התחילה אהבתו הגדולה לטיולים בארץ. ב-1955הגיע משה לעין שמר בעקבות אחותו הגדולה בתיה, שנישאה כאן לצבי סוזין מההשלמה הבולגרית. משה הצטרף לקבוצת רימון שהייתה בכיתה י'א והייתה המחזור השלישי של המוסד החינוכי. את שירותו הצבאי עשה בגולני באמצע שנות החמישים. כך תיאר את החטיבה: "לאחר קורס מ"כים בג'וערה שירתי כמפקד כיתה. הרכב החיילים בגולני היה חתך נאמן של הרכב האוכלוסייה באותם ימים: מיעוט של חיילים מהשכבות הוותיקות בארץ, ששימשו בעיקר בתפקידי פיקוד, והרבה עולים חדשים, בעיקר ממרוקו. בפלוגה ממוצעת, כשני שליש לא ידעו קרוא וכתוב, ולכן בנוסף לסדרות אימונים מפרכות בשדה, הוקדש זמן נכבד ללימודים בסיסיים". הוא ליווה את קבוצת שדה (של מנו אלון, נדי מילשטיין וילדי ערבה) בטיולם לאילת ובערבים, ליד המדורה שר להם משירי גולני. משה היה חקלאי בנשמתו, לאחר השירות הצבאי שב לקיבוץ והשתלב בגן הירק. בשנות השישים לקח שנתיים חופש מהקיבוץ. הוא בילה שנה בעבודה לא שגרתית במכרות הנחושת בתמנע שליד אילת, ולאחר מכן טייל ברחבי אירופה, בעיקר באנגליה וסקוטלנד, והיה מחלוצי טיולי התרמילאים הצעירים בעולם. לפני ואחרי שראה עולם, הוא חרש את הארץ בטיולים לאורכה ולרוחבה כמעט כל שבת, תוך שהוא מעשיר את ידיעותיו בנושאי ידיעת הארץ במכון אבשלום. עם שובו מהטיול השתלב במפעל הגומי ההולך ומוקם בעין שמר. גם במישור המשפחתי, הוא "התיישב" לאחר שפגש את צביה בסוף שנות השישים ונשבה בקסמה, וביחד גידלו ארבעה ילדים מוצלחים וגינה יפה ומטופחת. לאורך השנים מילא תפקידים בקיבוץ- ריכוז תרבות, ריכוז ועדת חברים והיה חבר מזכירות – הוא גם מלא את תפקיד סדרן העבודה. תפקידיו התאפיינו במסירות, במאור פנים ובדאגה לפרט. היה קיבוצניק בנשמה והיה חשוב לו לשמר את הרוח ואת היחד הקיבוציים. משה היה רחב אופקים, התעניין בידיעת הארץ, הרבה בטיולים, אהב להקשיב למוזיקה מכל העולם, עסק בצילום, ולמד ערבית בגבעת חביבה. שנים ארוכות התמיד בחברות בצוות המתמידים-מתנדבי משמר הגבול המבצעים שמירה אזורית וחקלאית. הקשר לקרקע ולצמח שהתחיל בעבודתו בגן הירק בא לביטוי בגינה הביתית הפורחת, המגוונת והמטופחת מסביב לכל בית בו גרה המשפחה.
ובמפעל הגומי מקום עבודתו של משה מראשיתו: לבו של מפעל הגומי הוא הצוות האנושי המתמיד בו לאורך שנים. למשה היה מקום מרכזי בצוות זה. לאחר חזרתו מהחופש משה מצטרף לצוות ההקמה של מפעל הגומי. ומספיק גם לעבוד במפעל בקיבוץ העוגן. הוא לומד את העבודה במחלקת הקמל בק ומתמחה בהפעלת האקסטרודר הגדול, אקסטרודר ברסדורף 150 ממ'. עם התחלת העבודה של המפעל לאחר העברתו לעין שמר במאי 1968 משה ממשיך בעבודה במחלקה זו. בהמשך הוא מקבל את התפקיד של ניהול מחלקת התערובות. לאחר מכן הוא יוצא ללימודי כימיה ברופין, אותם הוא מסיים בהצלחה ובהמשך מצטרף לצוות המעבדה, צוות בראשותו של יעקב אלון. מאז התמיד משה בצוות זה ותפס בו מקום מרכזי. הוא ניהל במשך שנים את המבדקה במעבדת המפעל, מבדקה שמבצעת את בקרת האיכות של תערובות הגומי ושל המוצרים המוגמרים. כמו כן, את העבודה החשובה של פיתוח תערובות ומוצרים חדשים, כולל ייצורם וביצוע בדיקותיהם הרבות. משה הבין וחש את הגומי. הוא היה בעל מקצוע מעולה, מסודר, קפדן, אחראי, ואמין מאד. התמצא היטב בעשרות החומרים הנמצאים בשימוש. אם הוטלה עליו עבודה - ידעת שאתה יכול לסמוך עליו ב-100%. ידעת שהעבודה תבוצע כנדרש והתוצאות שיתקבלו אכן מייצגות נכונה את התערובת או המוצר. הוא שלט במומחיות בהפעלת מכשירי הבדיקה השונים במעבדה ובתוכנות הממוחשבות שלהם. הוא תחזק בהתמדה ובמסירות את בסיסי הנתונים השייכים לאלפי התערובות, המוצרים ועבודות הבדיקה השונות. משה פתח בזמנו קובץ שנקרא משה 1 בו רוכזו עבודות הפיתוח והבדיקות הייחודיות. לאחר ביצוע 1,000 עבודות הוא פתח קובץ שני שנקרא משה 2. וכן הלאה, היום אנו בקובץ משה 8, כלומר בוצעו כ8,000 עבודות אותן משה ליווה. אנו נמשיך לתחזק את קבצי משה הלאה. משה התמיד בעבודתו לאורך שנים, גם בתקופה האחרונה של המחלה. עד לפני מספר מועט של חודשים כאשר חש יותר טוב היה מתייצב לעבודה ומשרה עלינו אווירה אופטימית. לפני מספר ימים חיפשתי מעבה - מכשיר מיוחד לביצוע בדיקה של צינור רדיאטורים. המכשיר לא נמצא, הרמתי טלפון למשה ושאלתי אותו למיקום המכשיר, והוא אמר לי היכן לדעתו המכשיר עשוי להיות. הייתה זו שיחתנו האחרונה. אנו, חבריו לצוות עקבנו בדאגה אחרי התפתחות מחלתו. אנו מלאי הערכה להתמודדותו. הוא לא ויתר ונאבק באומץ ובאופטימיות. הוא יחסר לנו מאד. אנו מלאי הערכה לצביה ולכל המשפחה שנשאה בנטל הכבד והקשה של ליוויו של משה במאבק זה. משה, נוח בשלום על משכבך. יהיה זכרך ברוך. אורי ליס
"הכל אנשים"
סירקה טורקה המשוררת הפינית כתבה על בחורה שהכירה פעם, שאהבה עצים יותר מכל. הם היו בעיניה יצורים אדירים, חביבים. אבל לבחורה ההיא היו אפשרויות מעטות כל כך, בעירה נגזר על העצים להעלם. "כאן הם רבים, כאן הם יכולים לחיות בשקט ובשלווה. אי אפשר לא להעריץ אותם, את דרכם, לחיות ולתת לזולתם לחיות. הם מגינים על הבית ועלי בלי להתעייף. אני הולכת מתחתם וחושבת" כתבה סירקה, "שאותה בחורה הייתה חכמה מרובנו. האופן שבו הם משתדלים להגיע לענן, להחזיק את קן הציפור, מחבקים בזרועותיהם את השמים."
אבא יקר, התהלכת בינינו ומבלי לדעת על כך, במעשיך והליכותיך היית גדול וחכם מרובנו. העצים שנטעת רבים כל כך. הם מגינים על הבית ועלי בלי להתעייף. אבא היה גנן נפלא. הוא עשה חקלאות אורגנית שבה הטיפול באדמה במרכז, מתוך תובנות פנימיות שלו, הרבה לפני שמישהו בארץ התחיל לדבר על הטרנד הזה. יום בלי שעה-שעתיים בגינה בחברת הצמחים שאהב, היה חסר. עם זאת המוטו של אבא היה "הכל אנשים". הוא אהב אנשים באמת ובתמים, בצורה בלתי אמצעית ובכל מקום שבו עבר, השאיר שובל של "משה ויסברגיות". המשפחה והמשפחתיות הייתה חשובה מעל לכל ואת המורשת הזו אני נושא איתי הלאה. בשנים האחרונות ואני אישית באופן אינטנסיבי בשנה האחרונה, עמלנו סביב בתי חולים ולא חסכנו ניסיונות וטיפולים. אני רוצה להודות לכל אנשי הרפואה הציבורית (לאבא זה היה חשוב), שליוו את אבא וסליחה מראש שאני מחסיר שמות כי זה יהיה ארוך ואבא ביקש יפה שבלוויה לא נייגע את הקהל. אבא התמודד עם המחלה בשילוב של אופטימיות ומציאותיות עם גישה בריאה. הוא לא איבד תקווה, לא התלונן הרבה וחתר תמיד קדימה. בשבועות האחרונים, כשהמחלה התפרצה ביתר שאת, עדיין הביע את רצונו לחזור לעבודה במעבדה כי אי אפשר רק להירקב בבית. בשבוע שעבר קנה לעצמו מכונת גילוח חדשה, וכמו תמיד אצל אבא קנה את הטוב ביותר. לפני ניתוח קולוסלי שלבסוף לא התממש הוא אמר לנו שאם אפשר להרוויח עוד שנה טובה עם הנכדים אז הוא מוכן לסבול שנה של שיקום קשה, אבל אם לא - הוא חיו חיים מלאים ושלם עם עצמו. יותר מהכל אני רוצה להודות לך תודה אישית שגידלת אותי והיית לי אב. תודה בשם אשתי ליאורה וילדי עומר, הילה ושני שכל-כך אהבו אותך. באהבה וגעגועים, בנך בכורך, ניר