חסר רכיב

ניידס יעקב

ניידס יעקב
י"ב תמוז ה'תרפ"ה - ט"ו אייר ה'תשע"ט
04/07/1925 - 20/05/2019

יעקב נולד בארגנטינה, בשנת 1925, להוריו לאה ולאון.

בארגנטינה למד ניהול-חשבונות ועבד במקצוע, ושם גם הכיר את מרגלית. הם התחתנו זמן קצר לאחר היכרותם, ולאחר שנתיים נולד בנם הבכור – יוסי. לאחר 7 שנות נישואים, החליטו לעלות לארץ, בהשפעת קשר עם שליח של הסוכנות-היהודית ורצון להצטרף לאחותה של מרגלית שגרה בתל-אביב. המשפחה הצעירה השאירה הכל מאחוריה, ויצאה להגשים את החלום הציוני.

בינואר 1957 הגיעו מרגלית, יעקב ויוסי לעין-שמר. יוסי הצטרף לחברת-הילדים לקבוצת "דקלים". מרגלית ויעקב גרו בצריף, מרגלית עבדה בגן-הירק ויעקב עבד בסחיבת צינורות כבדים והשקייה בעצי-הפרי.

בשנת 1958 נולד עמי, ובשנת 1962 הצטרפה ניבה.

ביום הרביעי למלחמת יום-כיפור, נפל יוסי האהוב, והשאיר את המשפחה שבורת-לב. ההורים האבלים החליטו לבחור בחיים ולהמשיך קדימה. בשנת 1978 הצטרפה למשפחה שולה, והביאה איתה חזרה את שמחת-החיים.

 

בשנת 1966 חזר יעקב לעבוד במקצוע, כמנהל-חשבונות ב"גרנות". בשנת 1982 יצא לקורס תמחירנים, וחזר ל"גרנות" כמנהל-חשבונות ותמחירן. לאחר מכן נכנס לעבוד בהנהלת-חשבונות במפעל הגומי בעין-שמר, ועבד שם שנים ארוכות עד יציאתו לפנסיה.

למרות גילו המתקדם, יעקב נהנה לגלוש באינטרנט ולהעשיר את עולמו, הרבה לקרוא ספרים, למד והתנדב ב"מילוא". מרגלית ויעקב התנדבו שנים רבות בעבודה עם קשישים במלבן, ויעקב היה פעיל בוועדות שונות (תרבות, מינויים).

 

למרגלית ויעקב היתה זוגיות מיוחדת במינה – הכל עשו יחד והעניקו בית-חם לילדיהם  ולנכדים שהצטרפו עם השנים.

יעקב היה איש נעים הליכות ואיש משפחה למופת.

יהיה זיכרו ברוך.

תנחומים למרגלית, עמי, ניבה, שולה ולכל המשפחה המורחבת.

 

אוריין גנדלמן

 

יעקב/אבא

אני עומדת לפניך ולפני כל החברים בקיבוץ, המכרים והמשפחה, אשר הגיעו לכבד וללוות אותך בדרכך האחרונה. קשה לי לדבר עליך כעל מי שהיה, שכן עוד לא התרגלתי לעובדה שעזבת אותנו.

אני רוצה לשתף אתכם במספר דברים אישיים:

זכיתי להיות ילדה מאומצת של מרגלית ויעקב, בגיל מבוגר יחסית – אנשים עם מעלות גבוהות ונתינה בלתי נתפסת. הייתי ילדה עם קשיים, מורכבות, בלבול וצורך באהבה, ובעיקר צורך לדעת מה זה בית ומשפחה. קיבלתי מכם ומהקיבוץ ערכים, חינוך וכלים לחיים. כולי תודה.

היו לי הכבוד והזכות, מעבר להיותי בת שלכם, לטפל ולעזור לך ברגעים הקשים, ולהיפרד ממך באופן אישי בבית-דורות.

הדבר שהכי אהבתי בך, יעקב, מעבר להיותך אדם, הוא ההתמסרות והאהבה בזוגיות שלך ושל מרגלית. ככל שעברו השנים, הזוגיות שלכם התהדקה. הייתם הולכים יד ביד... איפה רואים אנשים כאלו... 70 שנות נישואים מאושרות, חזקות ומעצימות – מעטים בעולם זוכים לכך.

 

ידעת לאהוב ולקבל כל אדם באשר הוא.

תמיד ידעת להקשיב בסבלנות, ולהביע את דעתך בלי לכפות אותה.

לא פחדת מעבודה קשה וממושכת, ואין ספק שאת מוסר העבודה למדנו ממך והפנמנו.

כאשר הכאב הפך קשה מנשוא וההתנהלות היומיומית הפכה לאתגר, אמרת שבמצב כזה אין טעם לחיים.

אני לא בוכה על המוות, זו דרכו של עולם, אני בוכה על האבדה הגדולה.

בבית-דין של מעלה פוסקים את דינו של אדם על פי מה שאומרות עליו הבריות, ואין לי ספק שעליך יאמרו רק מילים טובות ורבות עוצמה. אדם נעים, צנוע, חכם, נדיב, מאופק ומסור למרגלית; עד שלא היה יכול יותר לתקשר ולזכור.

אנו כאן בני-משפחתך, חבריך ומכריך, נפרדים ממך... תהא מנוחתך עדן.

 

שולה ניידס

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב