נריה ציפורה
ה'תרס"ג - י"ח שבט ה'תשל"ד
1903 - 10/02/1974
צפורה היא אחת מחמש הנשים שהשתייכו לקבוצת מיסדי הקיבוץ שלא הקימו משפחה, ולכן מעטים מאד מאיתנו עדיין זוכרים אותן. צפורה, בלנקה וילנד, יהודית בלוך, סורקה רוט, לוצ'יה איזנבלט', המאפיין אותן היתה המסירות לכל עבודה ותפקיד שלקחו על עצמן. שתיים מהן התנדבו למשימות לאומיות, בלנקה לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השניה ויהודית לפלמ''ח.
צפורה נולדה בשנת 1903 בעיר לומז'ה בפולין, אביה היה איש אמיד והיה בעלן של כמה חנויות טקסטיל בעיר וכן בתים נוספים שאחד מהם שימש כקן השומר הצעיר ללא תשלום על שכירות. בשנת 1924 עלתה כל המשפחה לארץ ישראל. צפורה הצטרפה למשק הפועלות בעין גנים )ליד פתח תקוה( ושם מצאה את מקומה בקבוצת השומר מהעיר הפולנית לודז'. סוניה מגן )מלצ'ר( שהיתה חברה באותה קבוצה כתבה על צפורה לאחר מותה: לא קל היה לך, קבוצת ''לודג''' המלוכדת לא על נקלה קלטה חברים חדשים, אך את בעקביות ובעקשנות נאחזת והמשכת , במרוצת הזמן נעשית מעורה בתוכנו וסביבך חוג ידידים נאמנים.
קבוצת ''עין גנים'' עלתה בשנת 1927 למקום ממזרח למושבה כרכור שבו היתה חצר מוקפת חומה ובתוכה בית של שתי קומות בנוי מאבנים שניתן לו השם ''בית האבן''. הקבוצה החליטה לתת לקיבוצם את השם '' עין שמר''. צפורה עבדה בחקלאות והקימה במו ידיה משתלת עצי הדר שנשתלו בפרדס עין שמר עם הקמתו בשנת .1932
בסוף שנות השלושים שהיו כבר כמה עשרות ילדים בבתי הילדים בקיבוץ הוקם ב ''בית הורוד'' מטבח ילדים והוחלט שצפורה תנהל ותעבוד בו.. צפורה כדרכה לקחה את נושא המזון ברצינות והחלה ללמוד על אבות המזון על קלוריות ועל תפריטים. בתקופה של שפל כלכלי ודלות היא סיפקה לילדים את הדרוש להתפתחות תקינה. לימי הולדת, חגים וערבי שבת היא ידעה לתת אופי חגיגי.
תחום נוסף בו היה לצפורה מקום מרכזי היה ''הבראה'' לחברי הקיבוץ, מחוסר יכולת כלכלית של הקיבוץ לשלוח את חבריו לבתי ההבראה הגו ציפורה וחברות נוספות את פתרון הבעיה: מדי שנה בקיץ יקימו חברים וחברות מהקיבוץ מחנה קיץ על אחד מחופי הים )התיכון( שהיו באותם ימים מאד נקיים. החופים שעליהם הוקמו המחנות היו ליד הישובים נתניה הרצליה וזיכרון יעקב. המחנה כלל אוהלים וסוכות למגורים ולמטבח, את המצרכים )פרודוקטים( סיפק מטבח הקיבוץ.
צפורה היתה אחראית המטבח והיא ומספר חברות הכינו ארוחות ברמה של בית הבראה. כל עשרה ימים התחלפה קבוצת המבריאים, וכך אגרו החברים כוח לעוד שנת עבודה קשה ומפרכת.
לאחר מלחמת העולם השניה החלו להגיע לקיבוץ ילדים ששרדו את השואה באירופה. אחת מהן היתה אורה שצורפה לקבוצת רימון שהיו אז ב''חברת הילדים'' צפורה אימצה את אורה כבת.
באמצע שנות ה- 40 התחילו ילדי הקיבוץ לצאת בקיץ לקייטנה בנתניה. הסדר בין נציגי הקיבוץ להנהלת בית ספר ביאליק בנתניה אפשר את שיכונם של הילדים בכיתות בית הספר. צריף קטן במתחם בית הספר שימש כמטבח ובמרפסת שלו היו שולחנות חדר האוכל. צפורה היתה אחראית המטבח ובעזרת שתי חברות הכינו מטעמים שלא עלו במשך השנה על שולחנות חדר האוכל של חברת הילדים ובחדר האוכל של המוסד החינוכי )היום מבואות עירון(.
בהגיעה לגיל- 50 עברה צפורה לעבוד כאחראית על קופת הבית של הקיבוץ )הכספומט של אותם ימים(. חבר שנזקק לסכום כסף כלשהו היה צריך לעבור דרך קופת הבית ולקבל מצפורה את הכסף. הבית בו שכנה הקופה היה קרוב לשער המערבי של הקיבוץ בו היה עד לא מזמן הפאב של אשר.
ביוזמתה התחילה צפורה לאסוף חומרים כתובים שהיוו את הבסיס לארכיון הקיבוץ. בעלון המשק כתבה צפורה: השתתפתי השבוע ביום עיון לעובדי ארכיונים ולאחר מכן בקורס קצר של שבוע ואז הגעתי למסקנה שאינני יודעת איך עושים זאת. אני חושבת שהגיע הזמן שנקים בנין צנוע ולידו חדר הנצחה, הארכיון זקוק לתקציב כדי לסדר תצוגה של חומרים שנאספו בו.
בתחילת שנות ה 60 התחיל הקיבוץ לשלוח חברים לטיול באירופה על פי תור הותק. צפורה זכתה לנסוע בין הראשונים, בעלון המשק היא הודתה לאלו ששלחו אותה והביעה את התפעלותה מהארצות והערים בהן ביקרה וממראות הטבע שיש לאירופה להציע.
לקראת הגעתה של צפורה לגיל 70 חלה ירידה במצב בריאותה והיא נפטרה בשנת .1974 בדברים על קברה ספדה לה סוניה מגן ובין השאר סיפרה על אחיה ואחיותיה של צפורה שכל השנים הקיפו אותה באהבה וגם זכתה ביחס אוהב מאורה פיני ואביבית שאימצו כאמא וסבתא
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!