חסר רכיב

אלפרוביץ נחמה

אלפרוביץ נחמה
כ"ו שבט ה'תרע"ה - ט"ו כסליו ה'תשס"ח
10/02/1915 - 25/11/2007
נחמה אלפרוביץ בת שמואל ומרים צ'רטוק, נולדה בעיירה רדושקוביץ ע"י מינסק ברוסיה בכ"ט בטבת תרע"ה ונפטרה בט"ו בכסלו תשס"ח.
לנחמה היו 8 אחים ואחיות, מתוכם נותרו לאחר השואה רק היא ואחיה שאול שגר כל חייו באוסטריה, אשר בא לבקרה מדי שנה עד למותו בגיל 96.
בגיל 15 הצטרפה ל"שומר הצעיר" בו בילתה את נעוריה.
בגיל 19 יצאה לשנתיים להכשרה כשמטרתה היא לעלות לארץ ישראל ולהקים קיבוץ. בשנת 1939, חצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, עלתה נחמה לארץ ישראל בעליה בלתי לגאלית. לאחר שנה של שהיה במחנה אוהלים ליד חדרה יצאה נחמה עם חבריה להתיישבות בגליל והייתה מבין מקימי קיבוץ עמיר.
בקיבוץ עמיר עבדה נחמה במכוורת וכמטפלת בבתי ילדים.
באזור היו הרבה ביצות ואנשים רבים חלו במלריה ונחמה ביניהם.
בשנת 1948 עברה נחמה לקיבוץ עין שמר והתחתנה עם נחמיה. יחד איתו גידלה את דליה, בתו מנישואיו לזהבה צימרמן ז"ל, שהייתה אז כבת 10.
בשנת 1950 נולדה לנחמה ונחמיה בתם מרים. כשהייתה מרים בת 3, יצאה עם כמה מחבריה לפעוטון, ללא השגחת המטפלת, לטיול בקיבוץ. בהגיעם לבריכת השחייה נפלה מרים למים ושם מצאה את מותה.
בשנת 1955 נולדה בתם השנייה, שלומית.
בשנותיה הראשונות בקיבוץ עין שמר עבדה נחמה בבתי הילדים, אח"כ במשך 8 שנים באולפן לעברית (בהתחלה כמטפלת ואח"כ כמנהלת) ואחר כך במשך 20 שנה עבדה נחמה במזכירות הטכנית. נחמה הייתה אישה שקטה וחרוצה ומסורה ביותר לכל נושא בו עסקה. הייתה ידועה באהבתה ומקצועיותה בפתרון תשבצים, בעוגות המצוינות שאפתה ובספרים שקראה.
לנחמה 2 בנות – דליה ושלומית, 6 נכדים ו- 8 נינים.
יהי זכרה ברוך.

=======

סיפורה של נחמה אלפרוביץ
כפי שסופר לתמר ארסטר
נולדתי בשנת 1915. ב- 15 לינואר בעיירה רדשקוביץ ע"י מינסק ברוסיה. להוריי שמואל ומרים צ'רטוק. במשפחתנו היו 8 ילדים ורק אני ואחי שאול שגר באוסטרליה נשארנו מכל המשפחה. היתר כולם ניספו בשואה ע"י הגרמנים.
מגיל 6 הלכתי לבי"ס "תרבות". שפת הדיבור בבית הייתה אידיש, אך בבית הספר למדנו לדבר ולכתוב עברית. למדנו גם פולנית ורוסית. בגיל 15 נכנסתי לקן השומר הצעיר שנוסד בעיירה ושאיפתנו הייתה לנסוע לארץ ישראל. רוב הנוער בעיירה היה בשומר הצעיר וחלקם בביתר.
בקייץ היינו יוצאים למחנות קייץ מחוץ לעיירה לשבועיים.
בגיל 19 יצאתי להכשרה והייתי שם בערך שנתיים. רשיונות העלייה לארץ היו בצימצום וצריך היה לחכות בתור לעליה. בשנת 1939, חצי שנה לפני פרוץ מלחמת העלום השניה, עליתי לארץ בעלייה בלתי ליגאלית. נסענו לאיטליה ומש/ם באוניית משא לארץ ישראל. הנסיעה ארכה 6 ימים. היינו כל הזמן בבטן האוניה – 600 איש. אסור היה לעלות על הסיפון משום שהאנגלים עקבו אחרי כלך אוניה שהובילה נוסעים. ירדנו בלילה ליד נהריה ושם כבר חיכו לנו מההגנה ופיזרו אותנו בכל הישובים והקיבוצים בסביבה. למחרת, העבירו את הפלוגה שלנו לחדרה, שם היה לנו מחנה אוהלים. עבדנו בפרדסים ובבניין. אחרי שנה שהיינו בחדרה יצאנו להתיישבות בגליל וקראנו לקיבוץ שלנו – עמיר. אחר כך נוספו עוד קיבוצים – שמיר, חוליות, כפר בלום וכ'ו. במקום היו ביצות והרבה אנשים חלו במלריה וגם אני ביניהם. לריפוי שלחו אותנו לראש פינה לד"ר מר. בעמיר עבדתי במכוורת ואחר כך כמטפלת בבית הילדים.
בשנת 1948 עברתי לעין שמר והתחתנתי עם נחמיה. בשנים הראשונות בעין שמר עבדתי בבתי ילדים, ואחר כך 8 שנים באולפן לעברית, בהתחלה כמטפלת ואח"כ כמנהלת. מהאולפן עברתי לעבוד במזכירות הטכנית. עבדתי בה כ- 20 שנה.

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב