חסר רכיב

שמרי שוורץ לאה

שמרי שוורץ לאה
טו תשרי התשה - כג סיוון התשפא
02/10/1944 - 03/06/2021
לאה אהובה שלנו,
אַדְׁמַת עֵין שֶמֶר אוֹסֶפֶת אוֹתך הַיוֹם -
בְׁעֶצֶב וּבְׁאַהֲבָה אֶל חֵיקָה.
יִמְׁתְׁקוּ לך רִגְׁבֵי עֲפָרָה.
יִהְׁיוּ חייך וּמעשיך צְׁרוּרִים בִצְׁרוֹר חַיֵינוּ
לִנְׁחָמָה וּלְׁתִקְׁוָוה.

אמא,
לא שמעת בחייך וכנראה שגם אינך שומעת עכשיו, אבל רצינו בכל זאת להגיד ולהשמיע
כמה מילות פרידה.
את נאספת היום ומצטרפת אל הורייך, סבינו המדהימים: מרים ואריה שמרי, שדאגו לך
וטיפלו בך וטיפחו אותך ללא הפסקה, ואחר כך אותנו הבנים/הנכדים, בזמן המועט שהיה -
לנו ביחד על פני האדמה. -
לנכד שלך יש שם שני: אריה, על שם סבא, ואפילו לא ידעת, אבל בעצם ידעת, כמו
אתמול ידעת ששנינו איתך בחדר, ורק אז הרשית לעצמך לנשום את נשימתך האחרונה, -
וליבך נדם.
חיים קלים ופשוטים לא היו לך, רצינו כל כך להתקרב ולגעת, אבל זה היה קשה וכואב -
כל כך. -
הטלפון השני באותו הבוקר מבית דורות, אתמול, כבר הבהיר לחלוטין את המצב. -
עדה גבע סיפרה לנו כבר בדרך, כמה את רגועה ומוכנה, ולכן וממש ברגעים האחרונים,
הספקנו לאסוף סביבך את אחייך: אלישע ויוסי, את אורי ליס, עדה גבע ומרים שנפלד,
שאין מילים שאוכל לומר שיספיקו לתאר את אצילות נפשה האינסופית.
אנחנו רוצים להודות לקיבוץ עין שמר על הטיפול המסור באמא כל השנים, ובמיוחד -
לקרן משיח, תאופיק ולכל צוות בית דורות שטיפלו בך למופת. -
גיל

אחותי היקרה,
נולדת כילדה חריגה וכבר בגיל צעיר עברת עם אבא לתל אביב, כדי ללמוד בבית ספר - -
לכבדי שמיעה.
חייך לא היו קלים, אבל ההורים ואבא במיוחד דאגו וטיפלו בך במסירות גדולה.
כשאבא נפטר בפתאומיות, אחרי ניתוח פשוט, נפגעת עמוקות ממותו ולא הצלחת
להתאושש.
ועל אף כל זאת, הולדת שני בנים נפלאים, שגדלו לתפארת והקימו משפחות יפות.
אני כואב את מותך, אזכור אותך תמיד. שלום לעפרך.
אלישע שמרי

לאה יקרה,
נפרדת ממך.
בחייך היו לך שנים טובות אהבת מאוד את מיכה ואת ילדיך גיל וחן, התמלאת באושר -
עם הולדת נכדייך.
והיו שנים רבות של כאב גדול ועמוק.
השתדלתי לעזור לך ולהיטיב כמה שיכולתי.
נוחי בשלווה לעולמי עד, עכשיו שקט לך והכאב תם... -
מרים שנפלד

לאה שלי,
לאה ואני גדלנו וחיינו בקבוצת "ערבה", בימים שעוד לא דיברו על "קבלת השונה", אבל
לאה באופן הכי טבעי, היתה חלק מאתנו. כשהיתה מגיעה בסופי שבוע ובחופשים -
מלימודיה בתל אביב, היא כאילו לא עזבה לרגע. -
ללאה היתה ילדות מאושרת כמו לכולנו. לפעמים בחופש הגדול, היתה מביאה איתה חברה
וגם היא כמובן מאליו נקלטה בחברתנו.
היתה לנו שפה משותפת עם לאה, שאולי לא היתה מובנת לזרים, אך לנו לא היה שום
קושי לתקשר, להבין, לשחק ולקשקש כאילו אין ללאה שום מגבלה.
במהלך השנים, למרות ששתינו חיינו בקיבוץ, נפרדו דרכינו. נפגשנו שוב כשלאה היתה
דיירת בבית דורות ואני עושה שם תורנויות. לאה כבר היתה נכה קשה, אך נקשרתי אליה -
מאוד. לעובדים בבית דורות היה צריך להסביר את סוד הקשר שבינינו. -
כשרק התאפשר, ביקשתי שיתנו לי לעזור ללאה לאכול ותמיד זה היה מלווה בחיבוק
וליטוף הדדי. עד הסוף היתה חשובה ללאה האסתטיקה שהסיכה והמחרוזת יהיו -
במקום.
כך אזכור אותך לאה, כחלק מאוד משמעותי מחיי.
אוהבת, רבקה שדה

לאה,
לאה נולדה חרשת והיתה בקבוצת "ערבה".
הוריה דאגו לה מאוד וטיפלו בה "בצמר גפן". -
באותן שנים לא היו את אותם אמצעים שיש היום לטיפול בילדים חרשים וללימוד דיבור
מובן, ולאה נשלחה לבית ספר לחרשים בתל אביב. עדה גבע ואני ליווינו אותה לבית- - -
הספר, וכך למדנו לדבר באמצעות קריאת שפתיים ונוצרו בינינו קשרים חזקים מאוד.
כאשר חזרתי מהצבא נתנו לי חדר ליד הוריה של לאה, ולאה הרבתה לבקר אותי.
לאה אהבה במיוחד למרוח צבע בציפורניים, ובכל פעם מרחתי לה צבע חדש.
בהמשך הקימה משפחה וגידלה ילדים נפלאים.
כאשר עברה לבית דורות, הייתי באה מידי שנה לבקר את אמי, נכנסת לחדרה וזוכה בחיוך -
גדול.
יהיה זכרה ברוך.
תמי רייכל


שורה ראשונה מימין לשמאל: עדה גבע, ניצה ליבנה, פנינה דגן, לאה שוורץ,
תמי רייכל, חייקה בן אברהם, נועה ספקטור, זיוה מגן. -
שורה שנייה: נדי מילשטיין, מנו אלון, ברוך שנפלד, חנה מצקין, יובל טל, בני

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב