חסר רכיב

בראון שמוליק

בראון שמוליק
כ' אייר ה'תש"ז - כ"ה אלול ה'תשפ"א
10/05/1947 - 02/09/2021
קַדִּישׁ לְאַנְשֵׁׁי עֵׁין שֶׁׁמֶׁר // עלי אלון -
יִתְּגַדֵּל וְּיִתְּקַדֵּש הָאָדָם בְּחַיָיו וּבְּמוֹתוֹ ,
בְּשִֹמְּחָתוֹ, בְּסִבְּלוֹ וּבְּעֲמָלוֹ .
תִתְּבָרֵּךְ וְּתִשְּתַ בֵּחַ עֵּין שֶּמֶּר בְּאוֹהֲבֶּיהַ -
אֲשֶּר נַתְּנוּ חֵּילָם לְּלאֹ חֲסֹךְ
וּגְּמוּלָם טַעַם חַיֵּיהֶּם וְּעֲמָלָם – .
וְּאִם תַמּוּ חַיִים שֶּל טַעַם לאֹ יִפָקֵּד זֵּכֶּר פוֹעָלָם – .
כִי דֶּרֶּך יְּשָרִים לאֹ תאֹבַד
וְּתוֹחֶּלֶּת מַעֲשֵּיהֶּם תַעֲמוֹד לָעָד .
יִנְּבוֹט הַזֶּרַע אֲשֶּר זַרְּעוּ ,
הָעֵּץ יַעֲשֶּה פְּרִי, הַבַיִת יְּשַׁגְּשֵּׁג
יֶּהֲמֶּה חַיִים וְּיַרְּבֶּה דוֹרוֹת .
שְּׁמוּלִיק אָהוּב שֶּׁלָנוּ ,
אַדְּמַת עֵּין שֶּמֶּר אוֹסֶּפֶּת אוֹתְּךָ הַיוֹם -
בְּעֶּצֶּב וּבְּאַהֲבָה אֶּל חֵּיקָה .
יִמְּתְּקוּ לך רִגְּבֵּי עֲפָרָה .
יִהְּיוּ חַיֶּיךָ וּמַעֲשֶּ יךָ צְּרוּרִים בִצְּרוֹר חַיֵּינוּ
לִנְּחָמָה וּלְּתִקְּוָוה.

שמוליק
נולד בעשרה במאי 1947 , כ' באייר התש"ז, להוריו טולה ומקס בראון חברי עין שמר, בן רביעי -
לשלוש אחיותיו תמר, רינה וצילה. –
שמוליק התחנך בחברת הילדים בקיבוץ בקבוצת "הדס", ובמוסד החינוכי בקבוצת "חבצלת". - -
התגייס לצה"ל לנ"מ, עבר קורס קצינים והיה מפקד סוללה. בתפקיד זה שירת במלחמת ששת הימים, -
ובמילואים במלחמת יום כיפור ואחריה.
לאחר השירות הצבאי חזר לקיבוץ. שנים עבד בפלחה, בין השאר היה קוטף כותנה מצטיין עד לשנים
האחרונות. היה בעל חוש טכני מפותח, חש מה קורה בקרביים של הקטפת ואיתר תקלות עוד לפני
שהתפתחו. היה מנהל כלכלי של המוסד החינוכי "מבואות עירון" ובהמשך היה גזבר הקיבוץ. בתפקיד - -
זה לקח חלק פעיל ומרכזי במאבק להסדר הבנקים הסדר שבעקבות הצלחתו עלה קיבוץ עין שמר על – -
דרך המלך.
לפני 25 שנה יצא שמוליק לעבודה בתפקיד מרכזי, רב אחריות והשפעה במפעלי "גרנות". הוא ניהל
את אירגון הקניות של "גרנות" ממש עד יומו האחרון. התמדתו בתפקיד מעבר לגיל הפנסיה, היא עדות
להצלחתו ולהערכה הרבה לה זכה בעבודתו. במקביל מילא תפקידים כלכליים וארגוניים בוועדות,
בהנהלות ובצוותים בקיבוץ.
שמוליק הקים משפחה נשא לאישה את סמדר רומנו בת עין שמר, בתם של שולה וז'קי. נולדו להם - -
שלושה ילדים שני, אדווה ודביר. שמוליק זכה להיות גם סבא לארבעה נכדים. -
לפני 40 שנה ייסד את חוג האופניים )אופני כביש( בעין שמר, ובהנהגתו החוג טייל בכל הארץ. -
שמוליק גם רכב על אופני טנדם, יחד עם עוזי מור בחוג לעיוורים, ויחד איתו השתתף גם בתחרות
רכיבה בצרפת. רק לפני כחודש היה גאה לספר על פעילות זו בערב TED בקיבוץ.
בהמשך עבר שמוליק לאופני שטח ונהנה לכבוש סינגלים, פסגות ומרחקים.
לאורך כל הדרך היה שמוליק איש של אנשים בקיבוץ, בעבודה, בתפקידים וברכיבה על האופניים. –
הוא קשר קשרים אישיים קרובים עם מאות חברים, שחלקם נמצאים כאן היום.
לאחר מותה של סמדר, המשיך להיות עמוד התווך של המשפחה, ויצר זוגיות חמה ותומכת עם סילביה
לנדאו מלהבות חביבה. -
באפליקציית סטראבה – GPS לרוכבים ניתן לראות את הבלתי יאמן: – - בשבת 21.8 , לפני 14 יום
בלבד, בשעה 5:09 בבוקר, יצא שמוליק למסלול רכיבה של 50 ק"מ ובמשך 2:45 שעות רכב דרך
רמת הנדיב, זיכרון יעקב, הר חורשן וחזרה לעין שמר. הגובה המצטבר ברכיבה זו היה - - - 608 מטר.
ביום שני, יומיים לאחר מכן, אושפז ו- 12 יום אחרי אותה רכיבה הלך לעולמו.
הוא תפקד באופן מלא עד יומו האחרון במשפחה, בעבודה, ברכיבות ובקשרים עם חבריו. -
שמוליק הלך לעולמו ביום חמישי 2.9.2021 , כ"ה באלול התשפ"א, כשהוא בן 74 .
יהי זכרו ברוך. אורי ליס

אבא,
אני לא מאמינה שאני עומדת כאן ליד הקבר של אמא,
ואומרת 'אבא'.
ולא, לא קוראת לך כדי שנשקה את העציץ או נשטוף את הקבר של אמא, אומרת "אבא"
מעל משכנך החדש, ההזוי והבלתי נתפס הזה לידה, מעל הקבר שמהיום הולך להיות -
שלך.
אין מספיק מילים בעולם שיכולות לבטא את מה שעובר לי בגוף, בנשמה.
אין מספיק מילים בעולם שיכולות לבטא את מה שהיית בשבילנו, ובשביל כולם,
ואיך בכלל אפשר לדבר עליך בלשון עבר, אתה הרי כל כך חי, אז איך בכלל אתה לא? -
אבא, אני לא מאמינה שאנחנו עומדים כאן, עם כל האנשים סביבנו, במקום לרקוד ולחגוג
בעוד כמה שבועות בחתונה של דבירי שלך. זה פשוט בלתי נתפס.
היית הציר שסביבו היינו מתכנסים כל המשפחה, הסבא הכי מדהים שהנכדים יכלו לקבל.
תחסר לנו בכל רגע ובכל יום, ואנחנו כבר מתגעגעים נורא!
תמסור נשיקות שם למעלה לאמא האהובה שלנו.
אבא, כבר אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך היום?
שניקי שלך

אבא,
איך מתחילים לכתוב משהו כשאי אפשר לעכל ולקבל את המצב בו אנו נמצאים?! -
המילים מבולגנות, הראש מבולבל ומלא מחשבות, וזה לא נתפס. אין מספיק מילים שיצליחו לתאר
אותך, ושירגישו שהן מספיקות למעמד הזה, לך. אז אנסה להתמקד במה שהיית עבורנו.
אבא שלי, שלנו האיש הכי יקר בעולם, עמוד התווך של המשפחה שלנו. –
מאז שאמא נפטרה, היית לנו גב בכל דבר. יודע הכל לעשות ולומר. דואג, מתעניין, יוזם, מחבק, –
תומך ומייעץ המון, בכל מה שחשוב.
כמה שמחת עם כל שמחה במשפחה, ולאחרונה עם סער שהצטרפה אלינו, ויחד איתה משפחתה
המקסימה. היית רגוע ומאושר שדביר מצא את החיבור המיוחד הזה.
והחיבור המיוחד שלך אל הדבר שהיה לך הכי חשוב בעולם הנכדים שלך, שכל כך מחוברים אליך – -
ואוהבים אותך עידן, גיא, אריאל ואמה. הם זכו וחוו אותך בכל שלב בחייהם עד כה, ואתה חלק –
בלתי נפרד מכל אחד מהם. אתה עדיין חי פה איתם והם ואנחנו נמשיך אותך.
ולא עוזבת אותנו המחשבה והעצב הגדול, על כך שלא תהיה איתנו בחתונה של דביר וסער שכל כך -
חיכית לה, ולא תכיר את הנכדים שיגיעו מהם הם הפסידו אותך ואתה אותם. –
לאחרונה שמעתי ממך הרבה כמה אתה אוהב אותי, אותנו. מה שפעם לא ביטאת במילים, יצא ממך
באופן טבעי. בימים האחרונים אמרתי לך שוב כמה אתה הכל בשבילנו וכמה אנחנו אוהבים אותך,
ואתה המשכת בשלך לדאוג לנו ולהתמקד בנו, ואני בטוחה שעברו בך הרבה חששות. –
אף אחד מאיתנו לא חשב לרגע, שהכל יסתיים -
פתאום, בלי הכנה, כל כך מהר. -
המבט שלך, רגע לפני שהרדימו אותך והנשימו לא –
עוזב אותי. עם העיניים הקטנות והמדברות שלך,
הקשבת לנו, אבל לא הישרת אלינו מבט, לא היית
מסוגל ובטח לא חשבת והבנת, בדיוק כמונו, שזה
המצב. אולי ברגע הזה כבר הבנת. לפחות אמרנו לך
פעם נוספת, ברגע האחרון, כמה כולנו אוהבים אותך
הילדים והנכדים ושנחכה לך כשתתעורר. – –
אבוש, כמו ש גיא אמר לי הבוקר: "אי אפשר לעכל", - -
באמת שאי אפשר להבין את זה ולהאמין שאנחנו פה, -
בשלב הזה. אוהבים אותך כל כך. נוח על משכבך -
בשלום, לצד אמא, ושמור עלינו מלמעלה. בשבילנו
אתה עדיין פה איתנו.
אדוה

שמוליק אהוב שלנו,
מהרגע הראשון שהכרתי אותך, גרמת לי
להרגיש בבית. ערך המשפחה היה כה מושרש
בך, שכל בני הבית קיבלו אותי בזרועות
פתוחות וזכיתי למשפחה שנייה חמה ואוהבת.
זכיתי להכיר אדם צנוע, בעל לב ענק ושטותניק
אמיתי, שגם ברגעים הכי קשים מנסה לשמור
על מורל גבוה.
מבטיחה לך שנמשיך בדרכך ובמורשת של
נתינה בלי ציפייה לתמורה ורק כדי לעשות טוב
לאחר.
אני יודעת שכל מי שנמצא כאן היום, איבד
במותך חבר יקר.
תודה על מי שאתה סבא מפנק, אבא תומך, –
חבר הכי טוב שאפשר לבקש, אח אוהב, מודל
לחיקוי והערצה ואדם טוב לב.
אתה משאיר אותנו כואבים והמומים עם חור
גדול בלב.
בסוף החודש היינו אמורים להיות מתחת
לחופה, שכל כך חיכית לה. -
אין בשבילי כבוד גדול יותר, מלשאת את שם
המשפחה שלך ולהמשיך את מה שהענקת לנו.
אוהבים עד אין קץ,
סער ודביר בראון

שמוליק,
כשאין עוד כוח ללכת, צריך לעוף.
איך אמצא את המילים לתאר את שהלב מרגיש? את התקווה, התדהמה, הבהלה, הכעס
וחוסר האונים.
פרידה איך נפרדים? -
נפרדתי מ בן, נפרדתי מ בעל, ועכשיו אני לא מוצאת את המילים איך להיפרד ממך - -
שמוליק, אחי היקר. היית בשבילי הרבה יותר מ אח, היית עבורי עולם שלם. החברות -
יוצאת הדופן שנקשרה בינך ובין אורי, קשר שהתפתח והתחזק ככל שעבר הזמן, הרבה
מעבר לקשר משפחתי. בכל מקום ותמיד מאז עמית חלה היית שמוליק לעזרה, - -
לתמיכה, למילה טובה. רבים חשבו שאתה ואורי אחים.
מאז שאורי איננו, המשכת בביקוריך התכופים אצלי: "את בבית? אני בא". אף פעם לא
בידיים ריקות, שיחות על כל נושא שבעולם, מספר סיפורים, תמיד עם חוש הומור,
מתייעץ ויועץ בבעיות שונות, שיחות מהלב. לקחת אחריות לדאוג לי ולמשפחתי אתה -
אחי הצעיר מכולנו.
אני לא מוצאת את מילות הפרידה, כי אינני נפרדת ממך. אתה תמשיך ללוות אותי הלאה
בכל שאעשה. הזיכרונות, הרגעים שלנו יחד, ילכו איתי הלאה עם השנים והם יפים כל כך. -
אינני נפרדת ממך שמוליק, אתה נשאר איתי ובליבי ושנינו נמשיך, כמו תמיד נדבר, -
נספר, נצחק וגם נבכה.
אני רואה אותך על אופנייך האהובים במרחבים האין סופיים...
אוהבת אותך אחי היקר בכל ליבי,
אחותך רינה

שמוליק יקירי,
הגעתי לקיבוץ כילדה בת 9, שמאחוריה חיים של שכול ואימה, ואז ראיתי אותך תינוק –
חמוד, פלאי, בן חצי שנה, ולו רעמה של שיער ישר, קוצני כשל קיפוד. במשך שנים הייתי -
משוכנעת שהספר "שמוליקיפוד" נכתב עליך.
מאז אני זוכרת אותך תינוק מאושר עם חיוך תמידי.
פעם שמעתי אותך בוכה נעמדת בלול לראשונה ולא יכולת להתיישב חזרה, נבהלת מאוד –
ובכית. הבכי שלך היה קריאה לעזרה. באתי והושבתי אותך. היית תינוק, לא יכולת עדיין
לדבר, אבל חייכת אלי עם דמעות חיוך של תודה.
גדלת ילד חמוד וחייכן, מכיר את כוחך, את היותך בן יחיד, הצעיר בין ארבעת הילדים,
בבת עינם של הוריך. מכיר את כוחו של החיוך שלך ככלי להשגת מטרותיך ומשתמש בו. -
כזה היית גם כשבגרת, כשהתחתנת והפכת לאבא ולסבא חם ואוהב.
וכך אני זוכרת ואזכור.
נוח בשלום על משכבך בן דודי הקטן והיקר, ותמשיך לחייך אלינו מלמעלה.
אוהבת אותך מאוד, מרים

שמוליק ידידי, חברי הטוב כאח לי,
הלכת טרם זמנך, יוצר ומאמין.
הלכת והשארת משפחה אוהבת, את סילביה, הבן, הבנות והנכדים.
את אחיותיך ואת כל המשפחה הענפה בכל קצוות הארץ, שהיית בקשר איתה.
היית חבר אמיתי, יחד הלכנו בדרך ארוכה.
אפשר היה להתייעץ ולשמוע וגם להשמיע, ולדעת שאם אני טועה לדעתך תגיד לי ביושר -
מה באמת אתה חושב.
כבר אמר המשורר: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו"...
מבקש לומר וחושב שאני פה לרבים שלפני הכל היית איש נפלא ואהוב על כולנו... – –
עקבנו בימים האחרונים אחר הקרב מול המחלה הנוראית, ואף אחד לא תיאר לעצמו -
שיסתיים כל כך מהר... -
הלכת, והשארת אותנו המומים וכואבים ולא מאמינים.
מעטים יודעים את פועלך ומעשיך בגזברות עין שמר, ואחר כך בניהול המחלקה ב"גרנות" - -
לאורך שנים. טובת הקיבוצים )הלקוחות( הייתה נר לרגליך, והתוצאות בהתאם. היית
ממובילי הסדר החובות של עין שמר, שהפך לדוגמא בכל התנועה והוביל להישגים גדולים. -
שם התגלו כל כישוריך וקשריך הענפים, שנבנו בעיקר ביחסי אנוש ותרמו רבות -
להצלחתך.
הקשר שלך עם ענף הכותנה, וההתעקשות
כל שנה לעלות על הקטפת. איני זוכר אם
למדת אך רבים למדו ממך... -
היה בך שילוב בלתי רגיל של מחשבה
וביצוע, ומעולם לא חטאת בחטא היוהרה.
מאושר האדם היכול להוציא ימיו בין
אוהביו.
אושרו של אדם במשפחתו ובמעשיו.
שמוליק אחי תחסר לי מאוד... –
אנחנו אתכם שני, אדוה ודביר, החתנים –
והנכדים, סילביה, תמר, רינה, אורי,
צילה, משפחתכם וקיבוץ עין שמר. -
מכל הבראונים ברחבי הארץ ומכל קיבוץ
גן שמואל, -
שמוליק אוהב אותך... מאיר בראון

איי שמוליק,
מה זו הבדיחה הגרועה הזאת?
די נו, זה לא מצחיק.
השנוטובות כבר מוכנות על השולחן
ואתה... לא, זה לא בסדר.
אני כותבת לך בשם החברים מעין שמר. -
אתה בטח תבין למה אני מתכוונת,
יש דברים בעולם שאפשר לסמוך עליהם כי הם קבועים.
כמו עונות השנה, כמו יום ולילה, כמו חצבים בסתיו...
ואיכשהו אתה, עם הניצחונות המפוארים שלך על כל המשברים, עם החיוך השובב
והאופניים, נכנסת לקטגוריה שלהם. נער נצחי. פשוט ככה נפנוף שלום, שריקה, מילה -
טובה... חבר אמיתי וכייפי שתמיד בסביבה. זה הרגיש טוב ובטוח כל כך כמו לעולמים. -
ופתאום בבת אחת אין אותך. -
זה לא מצחיק שמוליק,
זה עצוב נורא.
עלוית מרקם

היה לי חבר שכך אזכור (בוודאי גם אתם)
היה לי חבר חכם ושנון ומצחיק וטוב לב / היה לי חבר שכל רגע בחברתו היה מלבב. -
היה לי חבר שחיבק והיה עמוד תווך למשפחה ולילדים / היה לי חבר שצהל תמיד לארבעה נכדים.
היה לי חבר שסיפר לי כל סיפור פעמיים / היה לי חבר שב- DNA שלו היתה רכיבת אופניים.
היה לי חבר שדאג תמיד שכולם יהיו מרוצים / היה לי חבר שלא זנח דברים קטנים כגדולים.
היה לי חבר שחלקנו המון מפגשים של שיחות וקפה / היה לי חבר שחזר ושאל: "נו, ובפנסיה מה נעשה?".
היה לי חבר יסודי שמחק את המושג "בערך" / היה לי חבר אופטימי שלא יזכה לשמחות שבדרך.
היה לי חבר חכם ושנון ומצחיק וטוב לב / היה לי חבר שכל רגע בחברתו היה מלבב. -
היה לי חבר אהוב שכבר חסר לי מאוד / היה לי חבר ואיננו עוד.
יובל זך

מנסה לכתוב וממש קשה לי...
איך אפשר לעזאזל לסכם חיים שלמים של ביחד, ביחסי חברות כל כך קרובים. -
כל כך הרבה זיכרונות, כל כך הרבה ביחד. באושר, בעצב, בחולי, שבתות וחגים. - -
תרגילי קונדסות שלמדתי ממך, שזכיתי שתקרא לי "קונדסון" או "קונצרמכר".
מתנחם בעובדה שליאת ואני הכנסנו אותך לעולם החשמל באופניים, שהחזיר אותך אלינו בגדול וזכית
ליהנות עד אחרית ימיך...
כאנשים שמאמינים בקארמה, אנחנו מבינים שלכל דבר יש סיבה, אבל את לכתך מאיתנו כל כך מהר, -
כל כך מוקדם, לא נבין במהרה או בנקל. כל קבוצת הרוכבים המומה ומבכה את לכתך מאיתנו. ללא -
ספק תמשיך ללוות אותנו ברכיבות, להמתין בסוף עליה עם קסדה בידיים כממתין זמן רב... במירוץ
להיות ראשון באוטו. ועוד אין ספור תרגילים, ומעשי קונדס.
למשפחה היקרה לנו מאוד אנחנו איתכם בכאבכם, אוהבים אתכם ונמשיך להיות איתכם בעתיד כמו -
תמיד. הייה שלום שועל יקר, דרישת שלום לסמדר.
נפרדים באהבה, תלמידך השועלון )עוזי(, משפחת גל, וכל משפחת הרוכבים.
___________________________________________________________
קשה להאמין שאנחנו עומדים כאן בכזה מעמד. אני רוצה להגיד לך: "נו מספיק עם השטויות, זה לא
מצחיק", אבל לצערי הפעם זאת לא שטות, אתה באמת לא פה.
קראתי פעם בספר, משפט שנחרת בזיכרוני: "צריך לחיות את הרגע כי אין רגע אחר". ואתה ידעת
לעשות את זה הכי טוב, עם השטיקים והצחוקים תמיד, הרצינות ממך והלאה, כמו ילד קטן עם לב ענק.
היתה לנו זכות להיות חלק מחייך, הכנסת אותנו לחייך וזה היה הדדי חגים, ימי הולדת ואיך לא?! –
רכיבות למכביר. עברת לרכוב על האופניים החשמליים, וברכת אותנו שוב ושוב על כך שגרמנו לך
לנסות את המציאה. חזרת במלוא השועליות לקבוצה.
אני רוצה לספר על כל הערמומיות והתחמנויות... זה שלפעמים היית משאיר לחבר'ה את האבק ומחכה
למעלה עם הקסדה ביד ואומר: "נו אחכה לכם עוד הרבה?!". או למשל
שהיית בא אלינו הביתה ואומר לעוזי שהטלוויזיה בחדר תלויה במקום
נהדר, והיית דופק חיוך ממזרי שהוא רק שלך שועלי.
אני רוצה לספר לכם כמה הוא אהב את הנכדים שלו. ברכיבות הוא ואני
היינו רוכבים בסוף ומקשקשים, והוא היה מספר לי את כל החוכמות שלהם
וממש מתמוגג. והכי הוא היה מאושר שדביר מצא את האחת, וסיפר
בהתרגשות על החתונה הקרבה, שאני בטוחה שהוא יצפה בה יחד עם
סמדר.
יהי זכרו ברוך, מליאת גל (אופניים)

משפחת בראון היקרה,
שמוליק עבד ב"גרנות" כ- 25 שנים, מוותיקי העובדים בארגון. "גרנות" היה בית לשמוליק
והוא תרם לארגון במקצוענות, נאמנות ומסירות אין קץ. את הקסם של שמוליק קשה
לתאר במילים. הוא התנהל בעולם הזה בחן שאין שני שלו, בכישרון נדיר לגעת באנשים,
בתמימות ובכנות מחד, ובמיומנות של איש משא ומתן ותיק מאידך. השילוב הנדיר הזה, -
בתוספת חיוך ילדי ומבט חם, הפכו את שמוליק לכזה שרבים רבים ראו בו חבר קרוב או -
אח יקר. תסתכלו מסביבכם, כל מי שהגיע לכאן היום הגיע כי שמוליק נגע בו בלב, השאיר
בו חותם שאותו נישא איתנו לעד.
שמוליק היה איש של הארץ הזו ושל האדמה. השבועות המאושרים שלו בשנה היו אלו
שבהם ישב על הקטפת בשדות הכותנה, השעות המאושרות של היום היו כשיצא לפני
הזריחה לרכב בשבילים. עלו עליהם בשמחה שהסבו לו, הזמנים עם המשפחה. עליהם
שמענו, כמו גם על קורות טיולי האופניים, שוב ושוב ושוב וחיינו אותם דרכו כאילו נכחנו - -
בהם.
שמוליק היה על זמני. לא היה אחד שפגש, שהצליח לנחש את גילו הביולוגי. הוא אהב -
שעונים, למרות שלא היה צריך אותם כדי להגיע
בזמן. הוא רכב על אופני שטח, כשבארץ לא
הכירו את הספורט הזה. הוא ידע לדבר עם כל
אחד ללא קשר לגילו, כאילו בגובה העיניים. אם
תיקחו עיפרון ותיגעו איתו באיזו נקודה אקראית,
שמוליק כבר היה בה, ומיד הוא יספר ויתאר
בפרטי פרטים משהו שקרה לו באותה נקודה, או -
לידה, כאילו זה קרה אתמול.
כזה הוא היה. על זמני.
לכן הליכתו הפתאומית בלתי נתפסת, כי שמוליק
הוא מאלו שהם מעבר לחוקי הזמן והמקום.
שמוליק, אנחנו המומים, כואבים וכבר מתגעגעים
אליך. מחכים כל רגע שתופיע מעבר לאיזה ענן
ותשגר אלינו את החיוך שלך הילדי הזה.
מבקשים לחזק ולחבק את סילביה והמשפחה ואת
כל קיבוץ עין שמר. -
אין מילים ואין נחמה. אנחנו אוהבים אותך מאוד,
יהי זכרך ברוך.
מאיתנו, החברים ב"גרנות"

שמוליק יקירי,
הלכת כל כך במהירות. בלי שהות לעכל, להיפרד, להתרגל לחיים בלעדיך. -
רגע אחד אתה חי, בועט, צוחק, צועק, מקמבן, מהנדס, רוכב, פה מחליק צ'אפחה, שם
מסדר ענין כזה או אחר, מסביר, מיישר הדורים, מלמד את הנכדים מה זו חקלאות, מה זה
טרקטור ומה עושה כל כלי חקלאי, מפעיל קטפת אולי זקן המפעילים בארץ... ורגע אחרי-
כן אתה איננו.
כמה הרבה חיים וכמה מהר אין כלום.
שלשום דיברנו. אמרת לי שאתה האיש הכי נקי בעולם, כי אתה עובר ביקורות בהצלחה
רבה כל כמה חודשים, ושלא יכול להיות שזה שוב קורה לך.
אתמול שאלתי בהתכתבות מה שלומך. ענית: "לא מהו אני גאחררי ניתומח וזה קשה".
אפשר היה לראות על המסך, דרך
המילים וטעויות ההקלדה, מה
עובר עליך. אפשר היה להבין
שאתה נלחם בחירוף נפש, נלחם
על החיים שלך, נלחם כמו שאתה
יודע להילחם, נלחם כמו שכבר
נלחמת בעבר, אוהו ועוד איך
נלחמת... כמה הרבה נלחמת...
והפעם הובסת כמעט בנוק אאוט. -
מאוד תחסר לנו שמוליק. הנוף
כבר עכשיו נראה שונה.
אתה מצטרף אל סמדר שכל כך -
אהבת ושגם היא הלכה בחטף.
אתה מצטרף אל שבתאי חברך
הטוב, שחלק ממעלליכם
המשותפים עדיין אסורים
לפרסום... שם למעלה תוכלו
לעשות ריוניון ולחדש את ברית
מנהלי הסחר השטותניקים.
נוח בשלום על משכבך חבר יקר.
מיכה אמיר "משקי דרום"

שלום רינה,
אני משה אחיו של אורי וגנר. קיבלתי בצער ובכאב את הידיעה על מותו של שמוליק, עבורך אחיך - -
הצעיר, עבורי מפקדי הנערץ. -
הזמן תחילת שנת - 1967 . אני משרת בסוללת נ.מ בגדוד 881 , ואנחנו מתבשרים שלסוללה מצטרף
קצין חדש בשם שמוליק (בתחילה סגן מפקד סוללה, בהמשך מפקד הסוללה). די מהר הבנו שקיבלנו
קצין מזן אחר. עד אז הכרנו קצינים רבים שחלקם היו מלאי חשיבות עצמית, מקפידים על משמעת ועל
גינונים צבאיים, אולם הידע המקצועי שלהם לא היה משהו... שמוליק היה הנגטיב בז לגינונים -
צבאיים, שטותניק וסולד ממסדרים. במקביל היה בעל ידע מקצועי מדהים, בקי בחומר ודורש
פרפקציוניזם בכל הקשור למקצועיות. הוא סלח והעלים עין מ"סטיות" במשמעת, אבל אוי היה למי
שלא הוכיח ידע ויכולת בתפעול המקצועי. כאשר הגדוד יצא לשבוע אימון חי"ר גדודי, המג"ד מינה את
שמוליק לפרוייקטור האימון, למרות היותו מהצעירים והחדשים בין קציני הגדוד. הבחירה בו נתפסה
אצלנו כמובנת מאליה. אנחנו, החיילים שלו, אהבנו אותו בשל המקצוענות, הידע האנציקלופדי
והאנושיות היותו קשוב לכל מצוקה ומנסה לעזור בכל בעיה. הוא שימש לנו אוזן קשבת וניתן היה -
לשוחח איתו על כל נושא.
מעל הכל אזכור את המבצעים –
מלחמת ששת הימים, טו- - 16 עיראקי מעל, מקלעיו יורקים אש לכיוון שלנו. ביום אחר האנטרים
ירדנים צוללים ומשחררים רקטות. שניות של פחד ושיתוק, ואז נשמע קולו של שמוליק. בטון שקט
ורגוע, בקור רוח מדהים, הוא שולח הוראות והכל משתחרר. כל אחד נזכר למלא את תפקידו, הסוללה -
יורה )וגם אחרות מצטרפות לירי(, הטו- 16 נפגע ומופל, ההאנטרים נסים על נפשם.
כעבור חודשיים. המקום סיני. מטוסי מיג - 19 מצריים חגים מעלינו, מצלמים, אולי רוצים לתקוף,
ושוב זה קורה. שמוליק מנהל את ההצגה בשקט ובמיומנות. הסוללה יורה, מיג 19 נפגע, מעלה עשן
ומתרסק מעבר לתעלה. כעבור כמה שעות מגיע לסוללה קומנדקר, ממנו יוצא חייל ומעניק לשמוליק
חבילה ממפקד האזור )אזור ראס סודר(. בחבילה מכתב
הוקרה ובקבוק שמפנייה צוננת.
שירתתי בצה"ל כ- 30 שנה בסדיר ובמילואים, בבסיס
רמת דוד, בחצי האי סיני, בגזרה המערבית בלבנון. הכרתי -
קצינים ומפקדים רבים. שמוליק אחיך היה הטוב והמרשים
מכולם אדם נהדר, מפקד מבריק ומעורר השראה. לא -
אתפלא אם בגן העדן בו הוא נמצא עתה, הוא מעלה -
הצעות לשיפור וייעול נהלים ישנים ומסביר שאפשר גם
אחרת.
רינה, תנחומי הכנים על מות שמוליק. אנצור אותו בליבי.
משה וגנר

צֵׁל עֵׁץ תמר וְאוֹר ירֵׁחַ // אפרים וינשטין
צֵּל עֵּץ תָמָר וְּאוֹר יָרֵּחַ
וּמַנְּגִינַת כִנוֹר תַקְּסִים אֶּת הַלֵּב
עוֹלֶּה בִצְּלִיל רוֹעֵּד בוֹקֵּעַ
מִמֵּּיתָרִים נִשְּׁפָךְ כְּאֵּב
נַגַן כִנוֹר נַגַן שִׁירֵּךְ
מָה רַב הַחֹשֶּׁךְ וְּהַשֶּקֶּט סְּבִיב
מַנְּגִינוֹתֶּיךָ יַשְּׁכִיחוּ אֶּת סִבְּלִי
נַגַן נְּ גַנֶּה לְּקוֹל צְּלִילֵּךְ מָה נָעִים הוּא הַחֲלוֹם
נַגָן נְּגַנֶּה שָׁמַע יָרֵּחַ אֶּת קוֹלִי שָׁם בַמָּרוֹם
הוֹי לָמָּה לָמָּה בִשְּפָתַיִךְ הִקְּסַמְּתַנִי
לִבִי כָבַשְּׁתָ וַעֲזַבְּתָנִי
אוֹהֵּב כוֹאֵּב וְּסוֹבֵּל
נָדַם כִנוֹר
נֶּחְּבָא יָרֵּחַ
וּבַדְּמָמָה הֵּד מַנְּגִינָה
עוֹד נִשְּׁמָע
עַל מָה וְּלָמָּה אֵּל יוֹדֵּעַ
עַל מָה עוֹלָם אַכְּזָר וְּרַע
מֵּעַרְּפִלֵּי עָפָר תוֹפִיעַ
דְּמוּת אֲהוּבָה תָוֵּי פָנִים מֻכָרִים
כִנוֹר יַשְּׁמִיעַ
שַׁי זִכְּרוֹנוֹת כֹה נְּעִימִים


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב