אבישי גרוסמן
|
נֲֲולד בֲפברוארֲֲ 1937 בֲֲקיבוץ
עֲין שמר, לֲֲהוריו אֲֲווה ומשה - גרוסמן, בֲוגרי "ֲֲהשומר
הצעיר" בֲֲפולין, מֲֲמייסדי קֲֲיבוצנו, חֲברי קֲבוצת "ֲֲשומריה".
אֲֲֲח -ֲבכור לֲענה ששון וקובי. אבישי הֲֲשתייך לֲקבוצת
"ֲֲתומרֲ", שֲהייתה חֲֲלק בֲלתי נֲפרד מֲֲזהותו. הֲוא לֲמד
בֲֲחברת-הילדים וֲבמוסד החינוכי בֲֲעין שמר, לֲימים "ֲמבואותֲ
עירון".ֲ - - - כשהיה יֲֲלד, אֲבישי לֲא אֲהב לֲלמוד, הֲוא בֲֲילה שֲעות רֲבות בֲֲחוץ, בֲטבע, וֲֲרכב עֲֲל חֲמורים,ֲמה שֲהיווה כֲר פֲורה לֲסיפֲורים וֲעליֲלות שֲסופרו לֲאורך הֲדורות. כשכל חֲבריו הֲתגייסו, הֲוא נֲאלץ לֲֲהמתין שֲנתיים עֲד הֲגיוס כֲי הֲיה רֲזה מֲידי. כֲֲשהגיעֲֲ למשקל הֲרצוי, הֲתגייס וֲשירת כֲאלחוטאי בֲחילֲ הקשר. -ֲ לאחר שֲחרורו נֲכנס לֲעבוד בֲצאן וֲבבננות, וֲבמקביל הֲיה רֲכז הֲח"צ וֲנציג הֲֲצעיריםֲ במזכירות. כֲרבים מֲבני גילו יֲֲצא לֲשנת שירות בֲֲקיבוץ הֲֲצעיר דֲאז, חֲֲורשים. הֲֲוא רֲֲיכז אֲת -ֲ -קן מֲֲרכז תֲל אביב, וֲֲהחל לֲכתוב טֲורי דֲעה בֲֲעיתונות הֲתנועתית: - "השבוע בֲקיבוץ הארצי",ֲ -ֲ"על המשמר" וֲֲ"חותם". -ֲ ֲ לאחר מֲֲלחמת שֲשת הימים הֲיה אֲבישי
בֲין יֲוזמיו וֲמחבריו שֲל "ֲשיח לוחמים - - " וֲֲבהמשךֲֲ היה חֲלק
מֲקבוצה שֲל אֲנשי רֲוח קֲיבוציים, רֲובם בֲני הֲדור הֲשני, שֲֲהציגו תֲפיסת
עֲוֲלם שֲלֲֲ שמאל הֲומניסטי, הֲתנגדו לֲכיבוש וֲלהשלכותיו הֲרות הֲאסון, וֲקראו
לֲקיבוץ הארצי לֲתמוךֲ –ֲֲ במקרים מֲֲסוימים בֲֲסרבני הֲשירות בֲשטחים. אֲרבע
שֲנים רֲיכז אֲת הֲמחלקה הֲרעיונית- פוליטית שֲל הֲקיבוץ הארצי, וֲֲבמקביל
הֲמשיך לֲכתוב בֲעיתונות כֲמו גֲם בֲכתבי עת -ֲ -רעיוניים, וֲהיה פֲעיל
בֲמפ"ם וֲבמר"צ בֲגופים שֲונים.ֲ לצד פֲעילותו הֲפוליטית, אֲֲבישי
רֲאה אֲת יֲיעודו כֲמחנך וֲֲמורה דרך. הֲוא עֲשה תֲואר רֲאשון –ֲֲ בעבודה
סֲוציאלית ובהמשך הֲשתלם בֲ"הרטמןֲ" בֲֲירושלים, שֲֲם הֲשלים תֲואר
שֲני בֲמדעיֲֲ היהדות. בֲמשך שֲנים אֲרוכות הֲיה אֲבישי מֲחנך בֲמוסד החינוכי
"ֲֲמבואות עירון" וֲֲבהמשך -ֲֲ - עמד בֲראשו כֲמנהל פֲדגוגי, שֲלא
הֲיסס לֲהכניס לֲתוכנית הֲלימודים נֲושאים שֲל מֲוסרֲ ופוליטיקה.
שלוש פֲעמים הֲיה אֲבישי מֲזכיר
קֲיבוץֲ בֲֲפעם הֲראשונה בֲאמצע שֲֲנות הֲ- -
60 ֲֲבהיותו כֲבןֲֲ 30 , בֲפעם הֲשנייה בֲשנותֲֲ ה- 70 , וֲֲהאחרונה בֲֲשנות הֲ- 90 .
הֲואֲ הצטרף לֲֲמדור הֲֲגישור וֲהבוררות שֲֲלֲֲ התנועה הֲקיבוצית, וֲֲעסק בֲפתרוןֲ
בעיות קֲיבוציות אֲליהן הֲביא אֲת נֲיסיונוֲֲ הרב כֲמזכיר. אֲֲבישי שֲימש גֲם כֲיו"רֲֲ חצר הראשונים בֲקיבוץ. - במקביל הֲוציא שֲֲורה שֲל סֲפרים, בֲֲהםֲֲ קיבץ אֲת מֲחשבותיו וֲחוויותיו מֲֲחייוֲֲ כמזכיר קֲיבוץ, כֲמגשר, כֲאיש פֲוליטיֲ במדינתֲ ישראל וֲכאיש מֲשפחה. -ֲֲ אבישי הֲיה אֲיש מֲשפחה. הֲוא הֲיהֲ
קשור מֲאוד לֲהוריו אֲותם הֲעריץ,ֲ ולענה וֲקובי אֲליהם נֲשאר קֲרוב
כֲלֲֲ ימיו. אֲֲת חֲֲגית בֲֲת קֲיבוץ מֲרחביה,ֲ
הכיר כֲשהייתה אֲחות בֲקיבוץ מֲצרֲ ובשנתֲֲ 1969 נֲֲישאו הֲשניים וֲהולידוֲ
את עֲֲינב, תֲֲום וֲֲדגן. בֲהמשך נֲולדו לֲֲוֲֲ שמונה נֲכדים אֲהובים.
ֲ אבישי הֲיה סֲבא אֲוהב וֲמסֲור, עֲזר
בֲגידול וֲטיפוח נֲכדיו וֲנהנה מֲהקשר אֲיתם.ֲֲ כשחגית חֲלתה, אֲבישי טֲֲיפל בֲה
וֲסעד אֲותה בֲדירתם הֲמשותפת בֲעין-שמר בֲמשך 13 שנים בֲֲהן הֲֲידרדר מֲצבה
בֲהדרגה. כֲֲשנפטֲרה לֲפנֲי חֲמש שֲנים, נֲֲותר אֲבישי שֲבו-לבֲֲ ועצוב.ֲֲֲ אבישי אֲֲהב מֲֲאוד אֲֲת עֲין-שמר וֲראה אֲת הֲקיבוץ כֲחלק בֲֲלתי נֲפרד מֲזהותו וֲֲאישיותו. הֲֲואֲ האמין בֲרעיון הֲקיבוצי וֲראה אֲת עֲצמו כֲממשיך דֲרכם שֲל הֲוריו וֲבני דֲורם הֲמייסדים.ֲֲ כשהחליטו בֲֲעין-שמר לֲהפוך לֲקיבוץ מֲתחדש, אֲבישי הֲתנגד לֲכך מֲאוד וֲֲהתקשה לֲהשליםֲ עם הֲשתנות הֲקיבוץ. אֲֲת שֲנותיו הֲאחרונות לֲיוותה תֲחושה עֲמוקה שֲל כֲאב, הֲן עֲֲל מֲותהֲֲ של חֲגית וֲֲהן עֲֲל הֲשתֲנות הֲמדינה וֲהקיבוץ. יֲחד עֲם זֲאת כֲולנו זֲכינו גֲם לֲהכיר אֲת הֲצדֲֲ האחר שֲל אֲבישי –ֲ הֲהומור, הֲאירוניה וֲההבנה הֲעמוקה שֲל נֲפש הֲאדם.ֲֲ אבישי, שֲֲבמשך 86ֲֲ שֲֲנותיו
מֲֲעולם לֲֲא עֲזב אֲת הֲקיבוץ, נֲטמן הֲיום בֲאדמת עֲין-שמר שֲֲכהֲ אהב, כֲשעבור רֲבים הֲוא נֲחשב לֲאבן
מֲרכזֲית בֲֲחומת עֲין-שמר.ֲֲ אנו מֲשתתפים בֲצערם הֲעמוק שֲל
אֲחיו וֲבני זֲוגם -ֲ עֲנה ואמיל ששון, קובי וֲענת גרוסמן.ֲ ילדיו וֲבני זֲוגם -ֲ עֲינב ויוסי,
תום ולימור, דגן וחני.ֲֲ הנכדים -ֲ שֲי לי, אסף, עמרי, עדי,ֲ
נאור, יונתן, אורי ומאיה.ֲ חבריו מֲקבוצת "ֲֲתומרֲ",
חֲבריו הֲרבים וֲבית עֲין-שמר כֲולו.ֲֲ אבישי הֲיקר, אֲדמת עֲין-שמר אֲוספת
אֲותך אֲליה הֲיום בֲצער וֲבכאב.ֲ אנו מֲרכינים רֲאש וֲדואבים אֲת לֲכתך, הֲיית דֲמות מֲרכזית בֲקיבוץ וֲמורשתך תֲלווה אֲותנוֲ עוד שֲנים רֲבות.ֲ ֲ קרא חֲמי סלֲ ֲ
אבישי גרוסמן, אֲֲידיאולוג, אֲֲיש רֲֲוח, הֲֲומניסט, מֲֲזכיר קֲֲיבוץ, מֲֲחנך, פֲֲובליציסט , סופר, שֲֲמאלןֲ לֲֲתפארת...ֲ וֲֲבטח שֲֲכחתי עֲֲוד כֲֲמהֲ דֲֲברים שֲֲהוא הֲֲיה וֲֲאםֲ תֲֲרצו אֲֲתםֲֲ מוזמנים לֲֲהזכיר. אֲֲבל אֲֲנחנוֲ פֲֲהֲ בֲֲשביל לֲֲספר עֲֲל אֲֲבישי שֲֲאולי פֲֲחות הֲֲכרתם וֲֲאנחנו כֲֲןֲ.ֲֲ הנה כֲמה שֲיעורים שֲלמדנוֲ מֲמנוֲ:ֲ תהיו "אנשים טובים " גאים לֲומר שֲציון הֲבגרות הֲֲכי גֲבוה שֲהאחים גֲרוסמןֲ הֲשיגו בֲבית הספר הֲיה -ֲ 56 . כמונו גֲםֲ לא מֲֲעט נֲֲערות וֲֲנערים שֲֲהתחֲנכו לֲֲצידנו, כֲֲאשר בֲֲחלק מֲֲתקופת הֲֲחינוך שֲֲלנו,ֲ אֲֲבא מֲֲשמשֲֲֲ גם כֲֲמנהל הֲֲפדגוגי שֲֲל בֲֲית הספר. אֲֲבא תֲֲמיד דֲֲאג לֲֲהראות לֲֲנו, כֲֲמו גֲֲם לֲֲנערות וֲֲנעריםֲ -ֲ אחרים, שֲֲגם בֲֲתוך מֲֲסגרת לֲֲימודית , לֲֲנסות לֲֲהיות אֲֲדם טֲֲוב וֲֲערכי, שֲֲקול לֲֲא פֲֲחותֲֲֲ מהניסיון לֲֲהיות תֲֲלמיד טֲֲוב, וֲֲאף הֲֲראה בֲֲדרכו הֲֲלא רשמית שֲֲלפעמים זֲֲה שֲֲווהֲ יֲֲותר, וֲֲשזֲוֲ -ֲֲ לא בֲֲושה לֲֲהיכשל . פֲרנסנו פֲֲסיכולוגים, הֲֲכעסנו מֲֲחנכים, אֲֲבל לֲֲא זֲֲכור לֲֲי שֲֲאי פעם -ֲֲ שמענו מֲֲילה רֲֲעה מֲֲאבא עֲֲל הֲֲישגים לֲֲימודיים כֲֲושלים. לֲֲא בֲֲטוח עֲֲד כֲֲמה הֲֲיינו טֲֲוביםֲֲ וערכיים, אֲֲבלֲ לֲֲפחותֲ יֲֲדענו שֲֲהניסיון לֲֲהיות כֲֲאלה, חֲֲשוב לֲֲאֲ פֲֲחות מֲֲכל הֲֲצלחה לֲֲימודית,ֲֲ עניין שֲלעצמו הֲוריד אֲת מֲפלס הֲתסכול וֲהבושה מֲחוסר הֲהצלחה בֲלימודים . אבא יודע מה הוא עושה, בעיקר כשזה קשור לאהבה תחילת שֲֲנות הֲֲ- 2000 , אֲֲמא שֲֲלנו, חֲֲגית הֲֲיפה, הֲֲחייכנית, כֲֲל כך נֲֲעימה וֲֲאהובה, שֲֲבאמצעֲ -ֲֲ חייה חֲֲלתה בֲֲאלצהיימר, מֲֲחלהֲ אֲֲיומהֲ שֲֲסחפה אֲֲותה לֲֲמערבולותֲ קֲֲשותֲ וֲֲמכוערותֲ שֲֲלֲֲֲ אובדן צֲֲלם וֲֲזהות . ואתה, גֲֲם כֲֲשראינו אֲֲותך לֲֲעיתים עֲֲומד חֲֲסר מֲֲילים, רֲֲצוץ וֲֲשבור לֲֲנוכחֲֲֲ האגרסיביות שֲֲל הֲֲמחלה שֲֲמחקה אֲֲת הֲֲאישה שֲֲכל כך אֲֲהבת, אֲֲתה אֲֲמרת לֲֲנוֲ שֲֲלאמא יֲֲשֲ -ֲֲ רק מֲֲקום אֲֲחד, וֲזה אֲֲיתך בֲבית. וֲֲאכן גֲֲם כֲשמאמא לֲא נֲֲותר כֲלום, עֲֲדיין הֲֲריחוק מֲֲמך שֲֲיגעֲֲֲ את שֲֲאריות נֲֲשמתה, שֲֲנרגעה רֲֲק כֲֲשחשהֲ אֲֲת קֲֲרבֲתך. אֲֲתה צֲֲדקת. אֲֲבל עֲֲברתֲֲ 15 שֲֲניםֲ שחלקן קֲֲשותֲ מֲֲנשוא, סֲֲוערותֲ וֲֲרעות בֲֲהתחלה, שֲֲקטותֲ וֲֲבודדות בֲֲהמשך. שֲֲנים שֲֲבהןֲ הקמנו מֲֲשפחות, חֲֲיינו אֲֲתֲ חֲֲיינו וֲֲאתה לֲֲצידנו וֲֲאיתֲנו, אֲֲבא וֲֲסבא עֲֲל מֲֲלא עֲֲבורנו; אֲֲבלֲֲֲ ביחד עֲֲם זֲֲהֲ חֲֲי עֲֲםֲ אֲֲמא וֲֲעבור אֲֲמא, מֲֲחזיק אֲֲת הֲֲקיום שֲֲלה בֲֲכבוד וֲֲאהבה אֲֲינסופית, נֲֲסדקֲ בשקט, שֲֲם "ֲֲפלסטר"ֲ וֲֲממשיך הֲֲלאה כֲֲי בֲֲרור לֲֲך שֲֲאין אֲֲפשרות אֲֲחרת. הֲֲופך לֲֲהיות הֲֲסבאֲ הכי טֲוב שֲיש, וֲממשיך לֲֲהיות הֲאבא וֲבן הזוג שֲאתה,ֲ עֲד שֲאמא מֲתה לֲה בֲשקטֲ בֲביתכם - . אזֲ כֲֲמו שֲֲכתוב לֲֲמעלה בֲֲשורה הֲֲראשונה, אֲֲבא שֲֲלנו הֲֲוא כֲֲל הֲֲדברים שֲֲכולכם זֲֲוכריםֲ ממנו, אֲֲבל אֲֲבא שֲֲלנוֲ גֲֲם יֲֲדע מֲֲשהו עֲֲל אֲֲהבה עֲֲצומה לֲֲנפש תֲֲאומה, נֲֲתינה וֲֲהקרבה, גֲֲםֲ כשזה הֲכי קֲשה וֲהכי שֲובר. וֲזה חֲתיכת שֲיעור . ֲ
לאהוב מקרוב זה הכי טוב תמיד צֲֲחקנו עֲֲל זֲֲה שֲֲכחניכים
גֲֲאים שֲֲל הֲֲחינוך הֲֲמשותף, שֲֲגדלוֲ כֲֲבנים שֲֲל הֲֲקיבוץ וֲֲאחים שֲֲל
בֲֲניֲֲ הקבוצה, זֲֲה לֲֲגמרי סֲֲביר שֲֲנגורֲֲ 100 מֲֲטר מֲֲההֲוריםֲ וֲֲלא נֲֲראה אֲֲותם שֲֲבוע. אֲֲבל לֲֲמודי הֲֲשיעור מֲֲתקופתֲֲ המחלה שֲל אֲמא וֲכבר הֲורים לֲילדים בֲעצמנו, רֲצינו אֲֲותך קֲרוב . ארבע שֲֲנים וֲֲחצי עֲֲברו מֲֲאזֲ
שֲֲאמא מֲֲתה וֲֲאתה הֲֲיית אֲֲבא שֲֲלנו כֲֲמעט עֲֲד הֲֲסוף עֲֲֲֲֲוזר - ,
תֲֲומך וֲֲמסייעֲ.ֲֲ בשיחות נֲֲפש קֲֲרובות הֲֲראית שֲֲאתה נֲֲושא בֲֲכובד הֲֲחיים כֲֲמו פֲֲולני טֲֲוב, נֲֲביא זֲֲעם רֲֲואה שֲֲחורֲות בֲֲשיחותֲֲ חברים עֲל הֲמדינה "ֲומה יֲהיה", וֲממשיך לֲֲהיות אֲבא וֲסבא בֲכל הֲכוֲח שֲנותר לֲֲך . לפני שֲֲלושה חֲֲודשים הֲֲחלטת סֲֲופית שֲֲאין לֲֲך חֲֲשק לֲֲהמשיך יֲֲותר. דֲֲעכת מֲֲהרֲ בֲֲגוף, אֲֲבל נֲֲשארת צֲֲלוֲלֲֲֲ בראש כֲֲלֲ הֲֲעתֲ וֲֲעדֲ הֲֲסוף. בֲֲזמן הֲֲזה נֲֲתת לֲֲנו לֲֲהיות שֲֲם עֲֲבורך לֲֲלאֲ מֲֲחיצות, הֲֲכי קֲֲרוב שֲֲאפשר, שֲֲחררתֲֲ מחויבויוֲת אֲֲב וֲֲהפכת לֲֲהיות פֲֲשוט אֲֲדם נֲֲאהב וֲֲזהו. כֲֲכה לֲֲפחות אֲֲנחנו רֲֲאינו אֲֲת זֲֲה. וֲֲככה מֲֲקרוב, הֲֲיינוֲֲ איתך , וֲֲאזֲ עֲֲוד יֲֲותר מֲֲקרוב. נֲֲמצאים אֲֲיתך בֲֲיום, יֲֲשנים אֲֲיתך בֲֲלילה, מֲֲרגישים וֲֲערים לֲֲכל מֲֲילה וֲֲנשימה,ֲ מקבלים שֲֲלאהבה יֲֲש גֲֲם זֲֲעקות כֲֲאב וֲֲריחות שֲֲלֲ הֲֲפרשות, וֲֲזה הֲֲכי אֲֲהבה שֲֲיש. וֲֲעל הֲֲדרך גֲֲם מֲֲתקרביםֲֲ עוד יֲֲותר אֲֲחד לֲשני. אֲֲיתנוֲ וֲֲאיתך גֲֲם בֲֲני הזוג וֲֲהנכדים שֲֲמסייעים לֲֲך וֲֲעוזרים בֲֲמה שֲֲניתן, גֲֲם כֲֲן מֲֲקרוב- - קרוב . אתמול הֲֲתעֲוררת וֲֲהבהרת לֲֲנו שֲֲזה הֲֲיום הֲֲאחרון שֲֲלך. הֲֲלכת בֲֲסטייל, מֲֲוקף בֲֲמשפחה כֲֲשהאחיםֲֲ האהובים שֲֲלך מֲֲלוויםֲ אֲֲותךֲֲ לשמיים. יֲפה וֲפשוט. תודה אֲבא. אנחנו רֲֲוצים לֲֲהודות לֲֲֲכל מֲֲיֲֲֲ שסייע, בֲֲיקר, זֲֲרק מֲֲילה טֲֲובה -ֲֲֲֲ אתם הֲמון וֲזה מֲחמם אֲת הֲלב . לצוות הֲֲרֲפואי וֲֲעינת תומר שעובדים מֲֲכל הֲֲלב וֲֲמרגישיםֲֲ את זֲה . לדבד ס הֲֲיקר שֲֲריפד בֲֲרוך,ֲֲ עדינות וֲֲמקצועיות אֲֲת הֲֲימיםֲ האחרונים שֲל אֲבא . לענה וֲֲֲקובי הֲֲאחים הֲֲמופלאיםֲֲֲ של אֲֲבא. אֲֲיןֲ לֲֲנו מֲֲיֲלים
לֲֲבטאֲֲ את מֲֲה שֲֲיש בֲֲיניכם הֲֲאחיםֲ לבית אֲווה ומשה גרוסמן . להתראות גֲרוסמן,ֲ עינב, תום ודגן.ֲ
"מִי הָאִישׁ, הֲֶּחָפֵּץ חֲַיִּים; אֲֹהֵּב יֲָמִים, לֲִרְאוֹת טֲוֹב - .נְצֹר לְֲשוֹנְךָ מֲֵּרָע; וֲּשְפָתֶּיךָ, מֲִדַּבֵּר מֲִרְמָה . סוּר מֲֵּרָע, וֲַ עשֵּה טוֹב;
בֲַקֵּש שֲָלוֹם וְֲרָדְֲפֵּהוֲּ" )ֲתהילים לֲד' -ֲ 13--15 )ֲ כאילו הֲתהלך לֲו מֲשורר הֲתהילים בֲרחבי עֲין שמר, וֲהנה עֲצרה לֲידו הֲקלנועית שֲלך וֲֲֲֲאתה, כֲדרכך –ֲֲ - בקודש, כֲשחיוך שֲובה לב פֲרוש עֲל פֲניך, הֲֲושטת אֲֲת זֲרועותיך לֲעברו, וֲבשיח שֲניהלת עֲימו עֲנית עֲל -ֲ השאלה שֲהטרידה אֲותו הֲשכם וֲהערב מֲֲי הֲוא הֲאיש הֲחפץ חֲיים, אֲוהב יֲמים לֲראוֲת טֲוב?ֲ – התשובה הֲתגלמה בֲדמותך, אֲבישקה אֲהוב שֲלי שֲֲֲֲחפץ חֲיים הֲיית, וֲלא וֲֲיתרת עֲֲליהם כֲֲמעט עֲֲדֲ –ֲֲ נשימתך הֲאחרונה ; שֲֲאהבת אֲת יֲמי חֲייך, כֲֲי לֲיבך רֲאה אֲת הֲטוב הֲממשי וֲכמה אֲל הֲטוב הֲאפשרי עֲֲֲֲד –ֲֲ שבשנים הֲאחרונות דֲחק הֲמצוי אֲת רֲגליו שֲל הֲראוי וֲהשתלט עֲל זֲירת הֲהתרחשויות בֲֲקיבוץ, בֲארץֲ וברחבי תֲבל, וֲֲאכזבה עֲמוקה הֲזינה אֲת בֲדידותך וֲהעכירה אֲת מֲחוזות נֲפשךֲ ; רֲֲצית לֲֲהתרחק מֲן הֲרועֲֲ והמירמה בֲכל מֲאודך, שֲאפת לֲהיטיב עֲם כֲל הֲנזקק לֲעזרתך. כֲֲיורש נֲאמן לֲאימך אימי, שֲֲהחסד -ֲוהחמלה הֲיו חֲקוקים עֲל לֲוח לֲיבה, בֲֲיקשת אֲת הֲשלום הֲמיוחל בֲכל מֲעשיך שֲֲֲֲלום בֲין אֲנשים, בֲין –ֲאמונות וֲדעות, בֲֲין שֲֲבטים וֲבין עֲמים וֲֲֲֲבכאב גֲדול וֲמר הֲתוודעת לֲהתנפצותו שֲל חֲזונך עֲֲֲל גֲליה –ֲֲהסוערים שֲל מֲציאות חֲיינו בֲעת הֲזאת.ֲ ועם זֲאת, אֲבישקה, אֲדם הֲיית וֲֲאדם נֲשארת בֲֲמלוא יֲֲופייה וֲמובנה שֲל הֲמילה "ֲאדם" שֲֲֲֲפעת נֲדיבות, –ֲֲהרבית דֲעת וֲֲחתרת אֲל שֲמיו שֲל הֲקיום הֲאנושי. לֲֲא בֲכדי אֲהבת יֲֲותר מֲכל שֲיר אֲחר, אֲֲת אֲֲותו שֲירֲֲ ששרנו לֲך, עֲנה וֲאני, רֲגע לֲפני שֲהלכת מֲאיתנו לֲבלי שֲוב: שַחקִי, שֲַחקִי עֲַל הֲַחלוֹמוֹת , זוּ אנִי הֲַחוֹלֵּם שֲָֹח . שַ חקִי כֲִי בֲָאָדָם אֲַ אמִין , כִי עֲוֹדֶּנִּי מֲַ אמִין בֲָךְ . כִי עֲוֹד נֲַפְשִי דְֲּרוֹר שֲוֹאֶּפֶּתֲ לאֹ מְֲכַרְתֲִיהָ לְֲעֵּגֶּל פָזֲ - , כִי עֲוֹד אֲַאמִין גֲַם בֲָאָדָם , גַם בְֲרוּחוֹ, רֲוּחַ עֲָזֲ .
(אֲנִי מַאֲמִין /ֲֲ/ שאול טשרניחובסקי ) אבישקה הֲֲֲֲיית לֲי מֲורה דֲרך, אֲוזן קֲשבת, מֲשענת אֲיתנה -ֲֲ ופרטנר שֲאין כֲדוגמתו לֲשיח מֲכיל שֲל מֲחלוקות וֲהסכמות.ֲֲ אהבתי אֲותך מֲֲאוד, אֲחי שֲלי,
וֲאמשיך לֲאהֲוב עֲד אֲחרון יֲמי.ֲ קובי ֲ סבא , אני דֲי בֲטוח שֲכל אֲדם שֲנתקלת בֲֲו בֲדרכך, יֲעיד שֲאתה אֲיש מֲֲיוחד בֲמינו. וֲבאמת גֲםֲ אנחנו הֲֲנכדים זֲכינו לֲסבא מֲיוחד מֲאוד (אפילו שֲדאגת תֲמיד לֲהזכיר שֲחגית הֲֲיתה עֲושהֲ את זֲה טֲוב יֲותר) עם כֲל אֲחד מֲאיתנו יֲצרת מֲסורות שֲונות, שֲהיו יֲיחודיות רֲק לֲו טֲֲֲיוֲלי שֲֲבת בֲקלנועית עֲל –ֲֲ שבילי הֲקיבוץ אֲו הֲמקושקשת שֲל אֲֲורי. הֲמסורות הֲאלו נֲֲטעו בֲכולנו אֲֲת הֲהבנה וֲהתחושהֲֲ שאנחנו בֲאמת מֲיוחדים בֲעולם.ֲ אני זֲכיתי לֲהיות הֲנכד הֲבכור,
וֲאני יֲכול לֲומר שֲהצלחת לֲלוות אֲותי בֲכל תֲהליךֲ ההתבגרות.ֲ אני זֲוכר אֲיך כֲילד צֲעיר, הֲייתי מֲשוטט אֲֲיתך בֲקיבוץ, וֲאתה הֲֲיית מֲספר לֲֲי סֲיפורים עֲלֲֲ הקיבוץ וֲשר לֲי שֲירים יֲחד עֲם סֲבתא. כשגדלתי, הֲֲתחלפו הֲשירים וֲהפינוקים בֲשיחות עֲמוקות עֲל תֲפישת עֲולם מֲורכבתֲֲ במציאות מֲשתנה, עֲל הֲקיבוץ, עֲל חֲינוך, עֲל אֲמונה וֲשלום.ֲ גדלנו בֲצילך וֲכל אֲחד מֲאיתנו לֲקח מֲשהו נֲפלא מֲהאישיות וֲהחוכמה שֲלך. לֲעצמי לֲקחתיֲ את הֲֲחובה בֲנקיטת עֲֲמדה מֲוסרית וֲהסתכלות יֲשירה בֲעיני הֲֲמציאות, וֲגם חֲמלה, צֲניעות,ֲֲ שוויון וֲאופטימיות (אפילו שֲלא תֲמיד הֲיית כֲזה) אלו הֲיו הֲשיעורים הֲכי טֲובים
שֲלמדנו וֲאתה הֲיית הֲמורה הֲפרטי הֲכי טֲוב שֲיכולנו לֲבקש.ֲ מבטיחים לֲנסות לֲקיים אֲת מֲה
שֲייחלת שֲיקרה פֲה אֲֲֲֲי אפשר אֲחרת.ֲ – - אוהבים לֲתמיד, הֲנכדים ֲ
סבא שלי היקר,ֲ לעמוד מֲעליך כֲאן הֲיום, זֲו מֲשימה
לֲא פֲשוטה, מֲכיוון שֲאתה הֲיית תֲמיד מֲעל כֲולם.ֲ היית אֲדם רֲגיש עֲם חֲכמת חֲיים
אֲדירה, אֲכפתי, מֲתחשב וֲאוהב כֲל אֲדם בֲאשר הֲוא. היו לֲנו רֲגעים כֲל כך יֲפים מֲטיולי שֲבת קֲבועים בֲקלנועית וֲשיחות פֲוליטיות מֲֲרחיקות -ֲֲ לכת.ֲ היית בֲן אדם כֲל כך חֲכם וֲחד בֲצורה בֲלתי רֲגילה, וֲאני אֲישית לֲא נֲתקלתי בֲהרבה כֲמוך.ֲ - - היית מֲעורב בֲחיים שֲלי מֲֲאוד, וֲתמיד דֲרשת לֲֲדעת כֲל פֲרט וֲלהתערב בֲכל בֲעיה עֲל מֲנתֲֲ למצוא פֲתרון. כשהייתי חֲוזר עֲצבני וֲמתוסכל מֲהכדורגל בֲנתניה, תֲמיד הֲיית לֲוקח אֲת זֲה קֲשה, וֲדרשתֲֲ לדבר עֲם הֲמאמן בֲשביל לֲשנות אֲת הֲמצב.ֲ הילדות שֲלי עֲברה בֲרובה אֲיתך. כֲל
יֲום אֲספת אֲותי מֲהמרכז וֲהיינו הֲולכים לֲֲבלות יֲחד.ֲֲ החדרת בֲֲי אֲת הֲערכים שֲלך, הֲיינו אֲוכלים יֲחד, מֲקשקשים עֲל פֲוליטיקה וֲעל הֲחיים שֲלנו.ֲֲ היית בֲשבילי כֲמו הֲחבר הֲכי טֲוב, וֲלמעשה אֲתה וֲההורים שֲלי אֲלו שֲעיצבו אֲותי. תֲֲמידֲ ניסיתם בֲיחד לֲהראות לֲי אֲת הֲדרך הֲנכונה.ֲ סקרנת אֲותי מֲאוד וֲהיית בֲשבילי
הֲשראה גֲדולה.ֲ אחד הֲדברים שֲאני זֲוכר שֲעשינו יֲחד, הֲיה בֲֲבחירותֲֲ 2015 ֲֲ כשהייתי בֲכיתה גֲ'. כֲתבתי בֲהשראתך מֲאמר עֲל תֲוצאות הֲבחירותֲ וישבנו יֲחד שֲעות לֲבנות אֲת הֲמאמר.ֲ היה לֲנו קֲשר מֲיוחד וֲבֲתקופה הֲאחרונה הֲֲתקרבנו עֲוד יֲֲותר. אֲניֲ מאושר שֲזכיתי לֲחיות יֲחד אֲיתך אֲת הֲחוֲדשים הֲאחרונים שֲלך, זֲהֲֲ עשה לֲי טֲוב.ֲ סבא, אֲתה יֲכול לֲהיות גֲאה בֲמסלול
הֲֲחיים הֲמפואר שֲלך.ֲ אזכור אֲותך תֲמיד וֲֲאתה תֲישאר חֲלק אֲדיר מֲהחיים שֲלי בֲֲכלֲ תקופה טֲובה אֲו רֲעה, אֲעזר בֲך בֲכל אֲתגר שֲיהיה. אוהב אֲותך תֲמיד וֲאני כֲבר
מֲתגעגע. נוח עֲל מֲשכבךֲֲ בשלום, יֲש לֲך אֲת כֲלֲֲ הסיבות לֲכך.ֲ אורי
חיבוק לחבר, אבישי אבישי יֲיזכר לֲמייסדים, לֲבניהם וֲלנכדיהם, לֲכל אֲלה שֲאהבו אֲותו וֲהעריכו אֲותו, כֲֲמיֲֲ שתמך לֲלא לֲאות בֲעולם הֲרוח בֲעין שמר. מֲטבע הֲדברים, תֲחומים אֲלה אֲינם "ֲתחומים -ֲ מכניסים" שֲֲרווח כֲספי בֲרור בֲצידם, וֲלכן נֲדרש לֲוחם כֲמוהו בֲֲכל עֲת בֲחיינו הֲקיבוציים.ֲ אבישי הֲיה זֲה שֲנלחם בֲֲכל מֲאודו לֲמען הֲתרבות וֲהרוח בֲקיבוץ שֲלנו, בֲעת שֲשימשֲ בתפקידי רֲיכוז וֲניהול בֲקיבוץ, וֲסֲפק אֲֲם הֲיו קֲמים וֲמשגשגים בֲלעדיו. לֲֲאחר מֲכן, כֲשיצאֲֲ מתפקידי נֲיהול הֲקהילה, הֲֲמשיך וֲהיה מֲלווה וֲֲתומך נֲֲאמן וֲפעיל, בֲֲכל הֲאירועיםֲ התרבותיים וֲהחברתיים שֲהתרחשו כֲאן.
יֲֲחד עֲם רֲֲן חדוותי, הֲֲוביל אֲת הֲקיבוץ לֲהקמתֲֲ חצר הראשונים וֲֲהיה תֲֲומך נֲאמן שֲלה. הֲוא הֲיה מֲֲי שֲֲהשקיע כֲל מֲאמץ בֲשכנוע הֲחברים -ֲֲ להקים אֲותה, בֲֲעת הֲוויכוחים הֲבלתי נֲשכחים בֲֲינינו. אֲֲבישי הֲֲיה מֲנותני הֲכתף לֲחממה,ֲ פעיל כֲל הֲשנים בֲקהילת הֲחממה,
וֲֲשותף בֲֲכל הֲֲפעילויות הֲחברתיות וֲהתרבותיות שֲלנו.ֲֲֲ וכך כֲמובן גֲם בֲנפחייה שֲל חֲופי
וֲבשדרת הֲאמנים.ֲ אני רֲואה אֲת דֲמותו הֲתמירה בֲקבלות השבת שֲהובילו עֲֲנה וֲאמיל ששון, בֲשורה -ֲֲ הראשונה, שֲר וֲמתנדנד, שֲמח בֲמנגינות. אבישי הֲיה "ֲחיה פֲוליטית, מֲזדהה עֲם מֲיעוטים", מֲיוצרי וֲמובילי "ֲשיח לוחמים" בֲעין- - שמר וֲבארץ, רֲֲכז הֲוועדה פֲוליטית שֲל עֲין שמר שֲנים רֲבות, פֲֲעיל בֲולט בֲהנהגה שֲל -ֲ "השומר הצעיר"ֲ וֲֲשל הֲתנועה הֲֲקיבוצית, מֲֲנהל "ֲמבוֲאות עירון" וֲמי שֲהיה בֲין אֲלה שֲיזמו -ֲֲ - ונלחמו לֲפתוח אֲת שֲעריו לֲיישובי הֲֲסביבה. הֲֲוא הֲֲרבה לֲכתוב בֲעיתונותֲ הֲֲקיבוצית, הֲֲיהֲֲ מזכיר קֲיבוץ שֲלוש פֲעמים, תֲמיד "ֲמתחת לֲאלונקה", בֲין מֲובילי הֲקיבוץ. אבישי נֲאבק נֲגד הֲשינוי מֲתוך חֲשש שֲיפרק אֲת "ֲהיחד", אֲת הֲעזרה הֲהדדית וֲאת הֲתמיכה,ֲֲֲ מנסה לֲֲסייע בֲכל מֲאודו לֲמי שֲזקוק הֲיה לֲכך. אֲוהב אֲדם וֲאוהב אֲת 'ֲיחד בֲני הֲאדם'. אבל הֲוא הֲיה גֲם זֲֲה שֲהעז "ֲלהוריד אֲֲת הֲכיפה", שֲהיה הֲֲמוביל שֲל הֲפשרה שֲֲשברה אֲתֲ התיקו וֲֲהקיבעון, וֲשמה קֲץ לֲריב וֲלשסע בֲינינו בֲֲשניםֲֲ 2009--2012 . הֲפשרה הֲֲזו הֲיא שֲֲמיתנה אֲת הֲמהלך בֲֲמקצת, בֲֲזכותהֲ ההחלטות כֲללו שֲותפים רֲבים יֲותר, וֲֲהיא אֲֲפשרה לֲנו בֲֲהמשךֲ לקלוט בֲנים מֲֲתוך הֲֲסכמה רֲחבה יֲותר, לֲֲהקים שֲכונה חֲדשה,ֲֲ ולפרוץ מֲהדשדוש לֲעבר מֲה שֲבנינו הֲיום וֲֲמה שֲהננו הֲֲיום. מֲֲגיעֲ לאבישי פֲירגון עֲל הֲהחלטה הֲאישית הֲזו וֲלהעלותה עֲל נֲס. אבישי הֲיה מֲתומכי "ֲשאר הרוח" הֲייחודי לֲנו, רֲוחב הֲשמים, -ֲ התרבות וֲהשיח, בֲאנטיתזה לֲמה שֲכינה "ֲֲהכל סֲידורים" בֲֲתנועתֲֲ ידו הֲאופיינית. כֲל מֲה שֲנותן מֲשמעות לֲחיי הֲיומיום שֲלנו.ֲ אזכור אֲותו בֲאהבה, אֲביטל גבע
אבישי גרוסמן הוא עֲזב אֲֲותנו כֲמו שֲרצה: בֲשקט. הֲֲאם רֲֲאה בֲדגלים הֲמונפים לאחרונה בֲהמוניהם נֲֲֲֲחמה, לֲֲא נֲדע. בשיחתנו -ֲֲ הטלפונית הֲאחרונה, אֲמר כֲֲדברי פֲרידה שֲקשה לֲו לֲכתוב, דֲבר שֲלא אֲמר אֲף פעם, גֲם בֲשעות הֲעצב וֲהייאוש אֲותם -ֲ אף פעם לֲא הֲסתיר.ֲ - לפני לֲֲמעלה מֲ- 60 שֲֲנה נֲֲפגשנו לֲראשונה, שֲֲתי חֲֲולצות כֲחולות. הֲוא נֲֲציג הֲשרוך הלבן, אֲֲני נֲֲציג הֲשרוך הֲאדום. זה הֲיה דֲיון פֲומבי עֲל חֲשיבותו שֲל הֲאחדֲ במאי. אֲני עֲם הֲשרוך הֲאדום, צֲֲיטטתי אֲת גֲורדון בֲפקפוקיי. הֲוא נֲציגֲ -ֲ השרוך הֲלבן, בֲֲער בֲֲאש הֲֲאדומה. אֲני הֲייתי דֲי מֲֲבוהל, כֲֲי הֲֲיה לֲנו, לֲֲבעלי הֲשרוך הֲאדום, נֲֲיסיון מֲר בֲֲמפגשים עֲֲםֲֲ "השומר הצעיר". הֲם יֲדעו מֲה אֲֲמר מארקס וֲֲכמה קילומטרים נֲפט יֲש לֲברית המועצות, וֲאנחנו הֲיינו נֲציגי הֲשלטוןֲ -ֲ - המפא"י. חֲוץ מֲזה, אני הֲייתי חֲבר חֲדש וֲמפרפר בֲֲקיבוץ, וֲֲאבישי הֲיה בֲֲן משק בטוח בֲֲדרֲכו. כֲֲך שֲֲיערתי. הֲקהלֲ -ֲֲ שאף לֲֲניצחון כֲֲֲֲל אֲֲחד שֲֲל הֲשרוך שֲלו. וֲלפתעֲ הֲֲוא אֲמר לֲי שֲֲגורדון הֲיהֲ גֲֲם שֲל "ֲֲהשומר הצעיר".ֲ שֲֲאין טֲעםֲ -ֲ - בגניבת דֲגלים. לֲאכזבת חֲניכינו, לֲא הֲיה נֲיצחון, אֲלא בֲרית שֲנמשכה כֲל כך הֲרבה שֲנים. -ֲ הוא הֲגיע לֲפוליטיקה וֲנשרף עֲל ידי אֲכזבתו מֲדרכם שֲל מֲוריו. הֲֲאמין כֲי יֲש לֲתכנן, אֲֲת זֲה לֲמד מֲֲאביו, וֲֲעל כֲן -ֲֲ ביקש שֲֲהפוליטיקה תֲעשהֲ זֲֲאת, הֲֲוא הֲבין אֲֲת חֲשיבותה. אֲך הֲוא הֲבין מֲתוך נֲֲיסיונו כֲֲי כֲֲליה שֲֲל הֲֲפוליטיקה נֲֲשברו.ֲֲ הוא האמין בֲחינוך, בֲדרך הֲֲארוכה
שֲהיא הֲקצרה, אֲך הֲתחנות בֲדרך נֲראו לֲו אֲרוכות מֲדי. תמיד הֲֲיה מֲי שֲלחש לֲי: פֲסימיסט הֲיה, וֲֲאני לֲא הֲֲאמנתי. בֲֲרנר לֲֲימד אֲֲותי שֲֲמי שֲמתעקש לֲֲיצור, לֲֲא יֲכול לֲהיותֲֲֲ פסימיסט. הֲֲוא הֲיה אֲיש מֲאמין, אֲֲך גֲלאי מֲופלג שֲֲל תֲהומותיה שֲֲל אֲמונתו. אמונתו לֲא נֲכנעה בֲשתיקה ובהדחקה. הוא לֲא הֲתחפש לֲאופטימיסט. לפני כֲֲמה שבועות קֲֲראתי מֲחדש אֲֲתֲ בֲֲורוכוב וֲפגשתי בֲאבישי. בֲֲורוכוב אֲֲומר כי הֲאופטימיסט לֲֲא זֲֲקוק לֲֲתיקון העולם, הֲפסימיסט לֲֲא מֲֲאמין בֲו, וֲֲעל כֲן צֲריך מֲידה אֲֲחרת. הֲוא קרא לֲֲכך אֲֲומץ לב מֲלֲנכולי. וֲֲזה הֲיה בֲֲעיני אֲבישי. -ֲֲ בין בֲני הקיבוץ הוא לֲא הֲֲיה
הֲֲיחיד. הֲֲוא רֲֲאה אֲֲת הֲסיכוי וֲאת הֲֲסיכון בֲמפגש הֲֲבינ אנושי. כֲמזכיר
קֲֲיבוץ לֲא רֲֲאהֲ -ֲ - את תֲפקידו בֲניהול אֲנשים, אֲלא
בֲגילוים. לֲא בֲשלטוןֲ, אֲלא בגילוי הֲסיפור הֲאנושי הֲמתפתח.ֲ אבישי לֲא הֲיה )ֲלעזאזל! כֲמה מֲהר
הֲֲמילה הֲֲזו מֲשתרבבת לכאן!( אֲיש חֲולין. הֲחול בֲו הֲוא הֲֲאמין, תֲֲבע,
יֲצר, מֲרדֲ בחלל הֲריק. הֲֲוא הֲלך לֲספרים, בֲיקש אֲֲת הֲֲאנשים שֲֲלא לֲערבב
בֲֲין הֲאדישות, הֲשקיעה בֲבניית חֲומותֲ, בֲין רֲגשיֲ עליונות מֲדומה לבין נֲשיאת דֲגל
הֲחירות. אֲבישי לֲא הֲסכים לֲעֲרבוב בֲין הֲאמונה בֲיחיד לֲבין אֲגואיזם
מֲשיחי. בנקודתֲ זֲֲמן מֲֲסוימת הֲתגלה כֲלֲ
הֲֲשורש הֲֲאוטופי שֲֲבער בֲֲאיש. בֲאהבתו לֲחגי ת. בֲֲמסע הֲֲבלתי אפשרי אֲחרי
תֲרופה. -ֲֲ במסירותו וֲבסירובו לֲהכיר בֲגורלה.
כֲאן רֲאינו בֲפליאה אֲת נֲחישותו אֲת גֲבורתו.ֲ הלילה בֲֲליל השבת, נֲֲראהֲ
לֲֲנגד עֲֲיניֲנו אֲֲת קֲבלת השבת בֲֲמועדון עֲין שמר. יֲשתתפו בֲה כֲֲל חֲבריו
שֲל אֲבישי, אֲֲלו -ֲ - - שלמעלה וֲאלו שֲלמטה. הֲמציירים,
הֲכותבים, הֲשרים וֲהמחללים, וֲֲכל אֲלה שֲֲבאו לֲהתבשם בֲנחמת הֲרוחֲ.ֲֲֲ יצטרפו בני מֲשפחתו שֲל אֲבישי,
הֲמשפחה שֲכה אֲהב. "ללכת עֲם הֲנכדים בֲשבילי הֲקיבוץ", הֲיה אֲומר,
"זה לֲזכות בֲמנה שֲל תֲקווה בֲלתי נֲכנעתֲ". וזו נֲראה לֲי הֲיתה
צֲוואתו, בתרגום שֲליֲ: הֲקפידו תֲמיד לֲצאת מֲמצרים! מוקי צור ֲ
אבישי גרוסמן ( 1937--2023) נֲֲטמן בֲרגבי קֲיבוצו עֲין שמר שֲכה אֲהב, בֲיום שֲישי -ֲֲהאחרון (31 בֲמרץ,ֲ 2023) אבישי הֲיה מֲבני הֲדור הֲשני שֲל הֲתנועה הֲקיבוצית, אֲֲשר מֲצד אֲחד רֲאו בֲקיבוץ "ֲביתֲ ודרך", וֲֲמצד שֲני הֲסתכלו בֲֲאופן בֲֲיקורתי עֲֲל הֲֲהנהגה הֲמסורתית וֲֲעל הֲתהליכיםֲֲ המתחוללים בֲחצר הֲקיבוצית. אבישי הֲיה מֲעורב בֲֲ"שיח
לוחמים" שֲֲֲֲיחות שֲל צֲעירי הֲקיבוצים שֲהתקיימו לֲאחר -ֲֲ - מלחמת "ֲששת הימים" וֲנאספו לֲספר, שֲתיעד אֲת תֲחושותיהם הֲמורכבות בֲעקבות -ֲהמלחמה.ֲ בהמשך הֲיה מֲעורב בֲספר "ֲֲבין צֲֲעירים" שֲֲֲֲיח צֲעירי עֲין שמר בֲו דֲיברו עֲל רֲצונם -ֲֲ - במימוש עֲצמי בֲהתאם לֲהתפתחותם הֲאישית וֲלנטיות לֲיבם, וֲֲלאו דֲווקא לֲלכת לֲלמודֲֲֲ ולעבוד עֲל פי צֲרכי הֲקיבוץ - . אבישי, אֲיש שֲֲל שֲיחה בֲין אישית וֲֲשל מֲעגל מֲשוחחים, בֲו כֲולם שֲווים וֲכולם מֲתלבטיםֲ -ֲֲ ומֲתווכחים עֲל מֲֲגוון נֲושאים -ֲֲ מאתיקה וֲמוֲסר הֲעומדים בֲֲרומו שֲל עֲולם, וֲֲעד בֲעיות שֲלֲֲ חיים בֲקבוצה הֲחינוכית, הֲאמורים לֲהיפתר בֲדרך שֲל הֲסכמה וֲכבוד. זו הֲייתה דֲרכו הֲחינוכית וֲהמקצועית בֲהיותו מֲנהל הֲמוסד החינוכי "ֲמבואות עירון", מֲזכיר -ֲ - עין שמר בֲשלוש קֲדנציות,ֲ וֲֲגם כֲאשר בֲא לֲהקים אֲֲת מֲרכזֲ הֲֲהדֲרכה בֲגבעת חביבה יֲחד עֲם -ֲ - אורי ובר מֲֲיחיעם, כֲדי לֲתת קֲול לֲרוחות הֲשינוי מֲצד אֲחד, וֲליצור מֲנהיגות קֲיבוציתֲֲ אפקטיבית מֲהצד הֲשני. זו הֲייתה הֲדרך בֲה פֲעל וֲהשפיע . אבישי הֲיה שֲותף לֲימי עֲיון רֲבים שֲהתקיימו בֲ"יד יערי", הֲן כֲמרצה הֲיודע לֲסחוף וֲלעורר -ֲֲ את הֲקהל וֲהן כֲקהל עֲרני וֲמגיב. גֲם כֲשמחלתו מֲנעה מֲמנו לֲהגיע לֲֲגבעה, עֲדיין הֲמשיךֲ להתעניין וֲלתמוך בֲפעילויות הֲשונות שֲל "ֲיד יערי" וֲֲֲ"מוֲרשת". - אבישי גֲֲרוסמן יֲחד עֲם סֲֲאלם
ג'וברא ן זֲֲ"ל, הֲיו מֲובילי הֲקורס "ֲגזענות, רֲצח עם -ֲ והשואה", שֲהתקיים בֲ"מורשת" בֲֲית עֲדות עֲ"ש מֲרדכי אֲנילביץ', בֲמשך שֲנות הֲ- 90 שֲֲלֲֲֲ המאה שֲעברה. הֲֲיה זֲה קֲורס יֲיחודי הֲמיועד לֲיהודים וֲערבים כֲאחד, בֲו דֲיברו לֲראשונה עֲלֲֲ ה"נכבה" וֲעל מֲשמעותה לֲאוכלוסייה הֲערביֲת בֲארץ. הנושאים הֲיו לֲא קֲלים וֲלעיתיםֲֲ התלהטו הֲרוחות מֲשני הֲצדדים, וֲֲרק בֲזכות אֲישיותו הֲמקבלת וֲהממתנת שֲל אֲבישי יֲכולֲֲ היה הֲקורס לֲהמשיך וֲלהתקיים מֲדי שֲבוע. כֲל מֲי שֲהשתתף בֲקורסים אֲלה סֲיכם אֲת הֲקורסֲֲ כחוויה מֲיוחדת, אֲֲשר שֲינתה אֲת עֲמדותיו לֲגבי הֲֲעם הֲשני. לֲֲאבישי הֲֲיה חֲלק מֲרכזֲיֲֲ בתהליך זֲה. עם לֲכתו אֲיבדה הֲתנועה הֲקיבוצית
אֲת אֲחד מֲאנשי הֲרוח שֲלה וֲאנו אֲיבדנו יֲדיד וֲתומך. יהיה זֲכרו בֲרוך.ֲ " יד יערי", המרכז לתיעוד
וחקר של תנועת "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ הארצי " - - - ֲ אבישי זהו. הֲלכת בֲלי לֲהגיד שֲלום . אֲיש
יֲקר, מֲיוחד בֲמינו, חֲושב אֲחרת תֲֲֲמיד חֲושב אֲחרת – . אני זֲוכרת תֲקופות בֲהן עֲבדת קֲרוב מֲאוד עֲם אֲֲלכס בֲֲ"מבואות עירון" הֲֲֲֲוא מֲתכנן –ֲֲ -ועושה, אֲתה חֲושב עֲל הֲתמונה הֲגדולה . והתמונה הֲגדולה שֲלך לֲעולם לֲא הֲייתה פֲֲשוטה. אֲתה, שֲלא כֲמו רֲֲבים אֲֲחרים, רֲֲאית אֲתֲ המורכבות שֲל הֲחברה הֲישראלית. הֲֲיית בֲיקורתי תֲֲֲֲמיד הֲזהרת, מֲֲזמן הֲבנת שֲֲהמדינה –ֲֲ הולכת לֲֲמקום בֲו אֲנו נֲֲמצאים הֲיום.ֲ עמדת לֲֲצידי בֲרגעים בֲהם הֲיו כֲאלה שֲלא רֲצו לֲקבל אֲותי בֲגלל מֲי שֲאני. לֲא נֲתת לֲֲהםֲֲֲ באומץ הֲמאפיין אֲותך. רֲק לֲאחרונה הֲבנתי מֲה קֲרה אֲז, לֲא מֲמש סֲיפרת לֲי קֲודם. דיברנו עֲל זֲה לֲא מֲזמן כֲאשר
רֲציתי לֲראיין אֲותך לֲֲֲספר הֲחדש שֲאני מֲתכנֲנת לֲכתוב . אמרת לֲֲי שֲחשוב יֲותר לֲכתוב עֲל
תֲפיסתי אֲֲת הֲֲחברה הֲישראלית מֲֲהפרספקטיבה שֲלי,ֲֲ שזה חֲשוב יֲותר מֲעוד סֲפר אֲקדמי. אֲמרת לֲי לֲעשות אֲת זֲה, גֲֲם אֲם יֲהיה קֲשה. וֲיהיהֲֲ קשה. וֲכרגיל צֲדקת. זֲה יֲיקח קֲצת זֲמן, אֲך הֲספר הֲזה יֲהיה מֲוקדש לֲך.ֲ בידידות עֲמוקה, סֲיביל היילבור ן ֲ
"אָשְׁׁרֵי הַמּוֹרֶה שֲֶּיֵּּש לֲוֹ תֲַלְמִידֲ שֶּיִּזְכֹר אֲוֹתוֹ בְֲלִבוֹ תֲָמִיד . וְאָשְרֵּי תֲַלְמִידָה אֲוֹ תֲַלְמִיד שֲֶּזוֹכִים לְמוֹרִים בֲִלְתִי נֲִשְכָחִים.ֲ לֲִלְֲמֹוֹד אֲַף פֲַעַם לֲאֹ גֲֲָמַרְנוּ . הַרְבֵּה שֲָכַחְנוּ. מְֲעַט זֲָכַרְנוּ , בְשָעוֹת קֲָשוֹת, שֲֶּל סֲָפֵּק וֲּמַשְבֵּר נִשְאַל: מֲָה הֲַמוֹרֶּה שֲֶּלִי הֲָיָה אֲוֹמֵּר?"ֲ בתקופה הֲאחרונה יֲוצא לֲי לֲחשוב עֲל הֲמורה הֲאחדֲֲ הזה שֲשינה אֲת חֲיי מֲן הֲקצה אֲל הֲקצה . בלימודים, בֲעבודה, אֲל מֲול דֲילמות חֲינוכיות, שֲבֲ ועולה הֲמחנך הֲהוא שֲאסף אֲת כֲל הֲחלקיםֲ השבורים שֲלי וֲתיקן אֲותם. בֲהכלה אֲין סֲופית, וֲבליֲֲ לוותר לֲי וֲעליי, הֲצליח לֲעשות מֲה שֲאף אחד לֲא -ֲ הצליח לֲפניו.ֲ האחד שֲהצליח לֲכופף אֲת הֲמערכת עֲבורי, וֲגרם לֲיֲֲ להאמין בֲה . הבחירה שֲלי בֲמקצוע הֲהוראה בֲאה מֲהרצון הֲעזֲ להיות לֲתלמידים שֲלי מֲה שֲהוא הֲיה בֲשבילי . אבישי גֲרוסמן, מֲחר אֲבוא לֲהיפרד
וֲלחבק . נוח עֲל מֲשכבך בֲשלום . טל באר גבריאל
ֲ
לאבישי אני נֲוסע לֲתל אביבֲ - לפגוש חֲבר הֲיוםֲ וכותב שֲירים בֲראש אני נֲוסע וֲעוברֲ מבעד לֲגשרים רֲבים גשרים פֲשוטים גשרים שֲבורים שכבר אֲי אפשר לֲחצות - גשרים עֲם שֲלטים של "ֲכולנו אֲחים " וגשרים שֲל "ֲהנה בֲא הֲסוף
" אני נֲוסע לֲתל אביב הֲיום - רמזור תֲקוע עֲל אֲדום אופנוען מֲשוגע מרעיש עֲולמות חוצה עֲל פֲני כמו מֲלאך הֲגיהינוםֲ אני נֲוסע לֲתל אביב - וחושב עֲל אֲיש אֲחד שֲהכרתיֲ שהיה בֲעצמו פֲעם גֲשר בין אֲנשים, בֲין הֲפכים בין לֲבן לֲשחורֲ בין יֲחיד לֲהמוןֲ בין חֲלום לֲבין הֲיום יוםֲ - בין מֲלחמה וֲשלום בין אֲנחנו לֲאניֲ בין הֲכל שֲלי לֲהכל שֲלו אבל עֲכשיו הֲאיש הֲלך לֲעולמו ואולי כֲל הֲגשרים הלכו עֲמו ... אני נֲוסע לֲתל אביב - לפגוש חֲבר הֲיוםֲ והזמן הֲולך וֲקצרֲ והמרחק בֲיננו הֲולך ונהיה תֲהוםֲ זמיר גולן ֲ
אבישי מֲֲת בֲזמן. בֲזֲמן שֲבו הֲקיבוץ שֲלו, שֲֲאבישי הֲֲתקשה לֲהשלים עֲם הֲשינוי הֲעמוקֲֲ שעבר בֲעשור הֲאחרון מֲֲֲֲשלים אֲֲת הֲמהלך הֲאחרון שֲל הֲשיוך, שֲֲעתיד לֲהרחיקו סֲֲופית –ֲֲ מהדרך הֲשוויונית, הֲשיתופית, הֲקיבוצית הֲייחודית שֲהיתה דֲרכו. דֲרכו שֲל אֲבישי.ֲ בזמן שֲבו הֲמדינה שֲלו,ֲ שֲֲאבישי הֲֲתקשה לֲהשלים עֲֲם הֲשינוי הֲעמוק שֲֲהיא עֲוברתֲֲ בעשורים הֲאחרונים נֲֲֲאבקת עֲל שֲרידי צֲלם הֲדמוקרטיה וֲכבוד הֲאדם שֲבה. – לא יֲכולתי שֲלא לֲחשוב עֲל הֲסמליות הֲעמוקה שֲֲיש בֲמועד הֲזה, כֲאילו שֲבאותו הֲזמןֲֲ נדרשנו לֲהיפרד לֲֲעולֲמים מֲֲשלושה יֲֲסודות שֲֲהיו כֲה מֲֲרכזיים בֲחיינו כֲֲאן בֲֲמשך שֲניםֲ רבותֲ: הֲקיבוץ הֲשיתופי, הֲמדינה הֲדמוקרטית וֲאבישי. אבישי הֲיה מֲֲורה וֲמחנך שֲלי בֲֲכיתות הֲבוגרות שֲֲל הֲתיכון. אֲני זֲוכרת אֲת הֲדרך הֲנדיבה,ֲהמכבדת וֲהמחויכת בֲֲה נֲהג בֲנו. הֲֲמשפט: "ֲכל מֲה שֲאנושי אֲינו זֲר לֲי" אֲֲֲֲפיין אֲֲת יֲחסו –ֲֲ אלינו. כשהפכתי בֲעצמי לֲמורה וֲמחנכת, הֲזמנתי אֲותו לֲא פֲעם לֲכיתה וֲלבית הסֲפר שֲלי, לֲשוחח -ֲֲעם הֲתלמידים. בֲמלאתֲ 50 שֲנה לֲמלחמת שֲשת הימים, קֲיימנו בֲבית הספר שֲבוע אֲירועים. -ֲ - היות וֲהאולם בֲבית הספר צֲר מֲלהכיל אֲת כֲל הֲתלמידים, נֲֲאלצנו לֲֲחזור עֲל כֲֲל אֲירוע -ֲֲשהתקיים בֲאולם מֲֲספר פֲעמים. לֲֲבקשתי, הֲגיע אֲֲביֲשי יֲֲום אֲחר יֲום לֲמיצג גֲֲדול שֲֲקיימנו,ֲֲ ישב בֲקהל בֲֲמשך שֲֲעוֲת רֲק כֲדי לֲעלות לֲבמה לֲדקות אֲֲחדוֲת וֲלספר לֲתלמידים עֲֲל שֲיח- לוחמים. לֲרגע לֲא חֲשב לֲהתלונן עֲל הֲטרחה הֲגדולה שֲאני גֲורמת לֲו, כֲאילו אֲין בֲעיניו דֲברֲ חשוב יֲותר מֲאשר לֲדבר עֲם הֲֲצעירים עֲל אֲסון הֲכיבוש וֲהשליטה הֲמתמשכת בֲעםֲֲ הפלסטיני. רֲֲאיתי בֲמעשה שֲלו דֲוגמה לֲמחנך גֲדול, הֲיודע שֲדווקא הֲֲמאמץ הֲמסור בֲמיוחדֲֲ הזה, נֲקלט בֲֲליבם שֲל הֲנערים וֲפותח אֲותו לֲהקשבה וֲלמחשבה וֲֲלשינוי, אֲפילו יֲותר מֲתוכןֲ הדברים עֲצמם. וֲֲראיתי בֲֲו דֲוגמה לֲאיש הֲקיבוץ הֲישן, שֲמאמין וֲעושה תֲמיד לֲלא צֲיפייהֲֲ לתמורה, בֲוודאי לֲא כֲספית. כעורֲכת הֲעלון פֲניתי אֲליו אֲין סֲפור פֲעמים כֲֲמעט בֲֲֲכל נֲושא אֲפשרי, וֲתמיד תמיד נֲעניֲתי -ֲֲ ברצון. כֲשאני פֲֲותחֲת בֲֲמחשב קֲֲובץ עֲלונים מֲקרי, בֲכל שֲנה בֲה עֲרכתי אֲת הֲעלון, נֲותנתֲֲ מילת הֲֲחיפוש "ֲאבישי גֲרוסמן" מֲאות תֲוצאות... בֲֲחרתי מֲתוכן אֲחת (להלן מֲֲתוך עֲלון עֲין- שמרֲ 5.10.2018 ), אֲולי הֲמתוקה מֲכולן אֲֲֲבישי וֲהחמורים. – תודה אֲבישי עֲל הֲכל, תֲחסר לֲי
מֲאוד מאוד.ֲ - סיגל דק ל ֲ
החמורים של אבישי גרוסמן בשנות הֲ- 40 הֲֲיתה בֲקיבוץ אֲורוות
חֲמורים, שֲעמדה אֲיפה שֲהיום נֲמצא הֲכולבו. הֲיו בֲהֲ 8--10 חֲֲמורים, שֲכל אֲחד מֲהם הֲיה
שֲייך לֲאחד הֲחברים שֲֲהיה יֲוצא אֲיתו לֲעבודה, וֲגםֲֲ נקרא עֲל שֲם בֲעליו:ֲ לאברהם מילשטיין היה חֲמור בֲשם
אֲברום,ֲ לשלמה פרבר )בן פורת( הֲיה חֲמור
בֲשם שֲלוימה, - לחיים חדוותי היֲתה אֲתון בֲֲשם
חֲווה, לעובדי הֲפרדס הֲיה חֲמור בֲשם
פֲרדס.ֲ אחרי הֲצהריים וֲבשבתות, כֲשהחמורים
לֲא הֲיו בֲעבודה, הֲיו הֲילדים רֲוכבים עֲל הֲֲחמוריםֲֲ בקיבוץ, בֲשדות, בֲמטעים; יֲֲוצאים
לֲטיולים בֲאזור,ֲ בֲֲהרים, בֲכפרים הֲֲערבים בֲסביבה;ֲ נפגשים עֲם הֲשכנים, מֲדברים... בין הֲרוכבים הֲיו יֲֲאיר רייכל רביד (רכב קֲבוע עֲל אֲברום), עֲֲמית וינשטיין, גדעון מגן, - עמוס רולניק, יגאל סיטנר... וֲבראש אֲבישי )ֲרכב קֲבוע עֲל שֲלוימה(. אבישי מֲספר שֲהם אֲהבו אֲת הֲחמורים אֲהבת נֲפש וֲהרגישו שֲותפות גֲורל אֲיתם. מיקו לוי, מֲחברת הֲנוער בֲה הֲיה
גֲם פֲינו כהן, הֲמציא שֲיר עֲל אֲבישי וֲהחמורים: "ישמחו, יֲשמחו, יֲשמחו הֲחמורים החמורים קֲוראים לֲאבישי יום וֲלילה: אֲבישי". ֲ מתוך עֲלון עֲין שמר מֲתאריך -ֲ
20.2.2015 "מלך החמורים" // עלי אלון מוקדש בֲאהבה לֲאבישי גרוסמן עם צֲאת
סֲפרו "ֲהדרך בֲה בֲחרתי".ֲ בימי יֲֲלדותנו, כֲש"חמורי הֲחממה" שֲֲלֲ אֲֲביטל גב ע טֲֲרם הֲומצאו, וֲֲגם אֲביטל עֲצמו טֲרםֲ למד לֲֲלכת, בֲימים שֲלפני עֲידן הֲמכוניות, וֲכמעט לֲפני הֲטרקטורים הֲֲֲֲיה לֲכל עֲנף וֲלכל –ֲֲ עובד שדה כֲלי תֲחבורה: חֲמור אֲישי מֲשלו. לֲֲאברהם מילשטיין הֲֲירקן הֲיה חֲמור קֲטן, -ֲֲ אפור וֲזריז, שֲקראנו לֲו זֲֲָריז (במלעיל) וֲֲגם אֲֲיבְׁרוּם. הֲֲוא דֲהר בֲֲצעדים קֲטנים וֲמהיריםֲ שהיו מֲשגעים אֲת הֲרוכב בֲקפיצות עֲל גֲבו הֲחד, וֲלכן הֲיה מֲנת חֲלקם שֲל אֲלה שֲלאֲֲ השכימו קֲום בֲשבת לֲתפוס לֲהם חֲמור נֲוח יֲותר. מֲובן שֲרכבנו לֲלא אֲוכפים, מֲמשֲֲ בשיפוליו הֲאחוריים שֲל הֲֲחמור הֲרזה, מֲעל לֲעכוזו, שֲם חֲלה הֲתרחבות, וֲזאת כֲדי לֲהימנעֲֲ מחוט שֲדרתו הֲחד כֲסכין. לחיים שפיץ (חדוותי) הֲמספוייניק,
אֲביהם שֲל כֲל "ֲֲמשפחת הֲאדמה", הֲייתה אֲתוןֲֲ שחורה, גֲבוהה וֲארוכת רגליים שֲקראנו לֲה גֲברת אֲו חֲסידה, וֲהיא הֲלכה מֲעדנות וֲבצעדים -ֲֲ גדולים וֲמעולם לֲא דֲֲהרה, גֲם בֲגלל שֲֲלרוב הֲייתה מֲעוברת. לֲֲשלמה של חנטקה, הֲיה -ֲֲ - חמור אֲפור וֲֲחזק בֲגובה בֲינוני, פֲֲס חֲֲום מֲצויר לֲו מֲשני צֲדדיו בֲחיבור בֲין הֲצוואר לֲגוף,ֲ שקראנו לֲו שֲֲלויימֶה הֲֲֲֲוא הֲֲיה הֲ"קדילאק", מֲלך הֲ"גאלוֹפים". מֲֲאידך גֲיסא הֲיה עֲקשן –ֲֲ גדול וֲבעל אֲופי עֲצמאי, וֲֲלא קֲל הֲיה לֲשכנע אֲותוֲ לֲֲלכת לֲכיוון שֲלא רֲצה... וֲֲהכל רֲקֲֲ בעזרת חֲבל קֲשור לֲצוואר... הֲֲרוכב הֲטוב הֲֲיה מֲכוון וֲמדהיר אֲת חֲמורו אֲֲך וֲרק בֲקריאותֲֲ זירוזֲ, שֲידול בֲשמו הֲפרטי, הֲטיות גֲוף וֲנענועי רֲגליים...ֲ לאיגנץ הֲֲענק וֲלעובדי הֲפרדס הֲֲיה חֲֲמור קֲפריסאי גֲדול, שֲהוביל עֲגלת חמור דֲו אופניתֲ -ֲֲ - עד לֲפרדס הֲמרוחק. הֲיו לֲו שֲני שֲמות: דֲֲיגניש וֲֲפרדס )ֲֲבמלעיל(. הֲֲוא הֲיה קֲשור בֲמנעול,ֲֲ כמו מֲכֲוניות הֲ"פעילים" שֲֲלא רֲצו לֲחלוק אֲותן עֲם אֲחרים. גֲם לֲלולנים הֲייתה אֲתון קֲטנהֲֲֲ רֲֲחל שֲֲֲֲהובילה בֲעגלונת אֲת הֲביצים; אֲֲבל הֲיא עֲבדה גֲם בֲשבת, לֲלא זֲכויות סֲוציאליות, -ֲ - כמו הֲפיליפיניות וֲֲהתאילנדים הֲיום. אז מֲדוע הֲוכתר אבישי לֲֲ"מלך הֲחמורים"? בימי הֲחג וֲהשבת, כֲאמור, כֲשהחמורים נֲחֲו מֲעבודתם, הֲם הֲיו שֲייכים לֲנו הֲילדים, לֲרכובֲֲ עליהם לֲשדות וֲלשיפולי הֲהרים. "ֲֲלתפוס" חֲמור בֲשבת הֲיה הֲרבה יֲותר קֲשה אֲפילוֲ מאשר לֲתפוס רֲכב כֲיום. הֲיית צֲריך לֲהשכים קֲום לֲפני שֲאר הֲילדים וֲלרוץ לֲאורווה.ֲֲ לפעמים לֲא הֲיינו יֲשנים כֲל הֲלילה, מֲֲפחד שֲמישהו אֲחר יֲתעורר לֲפנינו. אֲבישי, שֲֲהתענהֲ כל הֲשבוע בֲכיתה, כֲפי שֲעוד יֲסופר לֲהלן, וֲעסקי הֲחמורים וֲֲֲבייחוד "ֲיום שֲבת הֲגדול" –ֲֲֲ –
היו לֲו לֲפיצוי עֲל כֲל סֲבלות הֲשבוע, הֲמציא רֲפואה לֲמכה: הֲוא הֲיה הֲולך לֲישון בֲסככהֲֲ ליד הֲחמורים כֲבר בֲערב שֲבת, כֲך שֲתמיד הֲיה רֲֲאשון וֲתפס אֲת הֲחמור הֲאהוב עֲליו. מֲכאןֲֲ השורה בֲהמנון: "ֲֲגם בֲיום וֲגם בֲלילה אֲֲבישי!" –ֲֲ פעם אֲֲחת, כֲשחיים גולדמן המורה יֲֲצא מֲהכיתה וֲצעק לֲכולם לֲהיכנס לֲשיעור, מֲופיעֲֲ פתאום אֲבישי בֲחברת חֲמורו הֲאהוב, נֲכנס אֲיתו לֲכיתה וֲאומר: "ֲחיים, הֲחמור יֲישב בֲכיתהֲ במקומי. הֲוא הֲרבה יֲותר חֲכם מֲמני". ֲ
|
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!