האב היה שען וצורף והאם עזרה בחנות.
בצעירותו הצטרף מכס לתנועת "השומר הצעיר" - בצ'נסטחוב ואף רקם את דגל הקן.
בסיום התיכון למד נגרות כדי להכשיר עצמו לעלייה לארץ, ושימש כמזכיר ארגון הנגרים העבריים בצ'נסטחוב .
בכסף שהרוויח קנה סרטיפיקט וללא ידיעת ההורים נסע בשנת 1929 לאיטליה והגיע לארץ באוניה. בארץ הצטרף מכס לקבוצת בנימינה והגיע איתה בשנת 1932 לעין שמר. 

בבנימינה פגש את טולה בלימבאום ונולדו להם ארבעה ילדים: תמר, רינה, צילה ושמוליק. 

בשנת 1948 הצטרפה למשפחה מרים (מרתה)  אלבינגר, בת אחותה של טולה , ניצולת שואה יחידה מהמשפחה הגדולה והאמידה בוורשה.
עד ראשית שנות ה- 50 גרו מכס וטולה בחדר בקומה השנייה בבית הביטחון ללא - - מקלחת ושירותים, ללא ברז מים. 

בין הילדים הייתה תורנות של הבאת מים בג'ארה (כד חרס) מברז שהיה למטה.
שלוש שנים לפני מכס עלתה לארץ אחותו ידג'ה וחיה במשמר העמק . -
שנה אחריו עלה אחיו יעקב והצטרף גם הוא לבנימינה ובהמשך עבר לגן שמואל. -
בשנת 1935 ע לו ההורים , שתי אחיות ואח (שתי אחיות ומשפחותיהן נשארו בפולין ונספו בשואה) והתיישבו בחדרה.
בעין שמר כיום חיים צילה ליס בתו, נכדיו: שני בראון דור, אדווה אברג'יל ודבי ר - -
בראון, וארבעה מניניו ונינותיו .

מכס הקים בעין שמר את קבוצת הנגרים שעבדה בעבודות חוץ, בעיקר בנגרות בניין, - ביישובים חדשים שנבנו אז בארץ. בהמשך נענה לבקשת הקיבוץ, ייסד את ענף הלול וריכז אותו במשך עשרות שנים. יחד איתו עבדו בענף בין השאר גם דינה ויצמן,
חיהל'ה אשכולי, דבורה רולניק, נחמיה דגאי, לוצ'יה ויצחק יגודה .
העבודה בלול הייתה אז עבודה ידנית ללא מיכון ואוטומציה. יום העבודה החל מוקדם בבוקר ונמשך עד שעות הלילה. העובדים ניקו את הלולים, האכילו, טיפלו במחלות, אספו ביצים, גידלו אפרוחים ושלחו את העופות לשחיטה. מכס כבעל מקצוע מומחה, היה גם חבר בהנהלת "ארגון משקי עופות לרבייה" .
עם סיום עבודתו בלול הצטרף לצוות הוותיקים במיניפלסט .
עיקר חייו של מכס הוקדש לעבודה. הוא היה חרוץ, קפדן ומסור מאוד.
מכס היה איש משפחה אוהב ואהוב על ילדיו ו- 12 נכדיו, ועל כל משפחתו המורחבת. האיר פנים לכל באי ביתו.