תומר יורם
20/01/1936 - 28/11/2023
כ"ה טבת ה'תרצ"ו - ט"ו כסליו ה'תשפ"ד
יורם תומר נולד בשם יורם ונג, ב- 20 בינואר 1936 , בבית היולדות "מולדה" בחיפה, לאימו אוו החווה לבית קירש ולאביו אברהם-רומק לבית ונג .
היה בן יחיד להוריו, ממי יסדי עין-המפרץ.
בשמונה שנותיו הראשונות, ישב קיבוץ עין-המפרץ בקריית-חיים. מקריית-חיים נדדו החברים לקיבוץ
מרחביה, מחשש מפני ההפצצות באזור חיפה, ובשנת 1938 ע לו על הקרקע .
היה בן יחיד להוריו, ממי יסדי עין-המפרץ.
בשמונה שנותיו הראשונות, ישב קיבוץ עין-המפרץ בקריית-חיים. מקריית-חיים נדדו החברים לקיבוץ
מרחביה, מחשש מפני ההפצצות באזור חיפה, ובשנת 1938 ע לו על הקרקע .
יורם היה ילד ג'ינג'י אמיתי, שובב, הרפתקן ומלא שמחת-חיים .
בגיל שנתיים וחצי הפליג עם הוריו לביקור אצל משפחת אביו בגליציה אשר בפולין. אחרי שהות של מספר חודשים חזרו ארצה כשהמזל משחק להם - הם הגיעו ארצה עם האונייה האחרונה שיצאה מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלק נרחב ממשפחת אביו שנשארה בפולין, נרצחה בשואה. סבו שרד את איימי השואה ובתום המלחמה הגיע לארץ וחי בעין-המפרץ עד מותו.
מספר יורם: "בשנים הראשונות היו פורצות קטטות רבות בינינו ובין שכנינו הבדואים, על רקע הסגות
גבול של רועים. כילדים היינו עולים על גג הבית ומביטים בזה. הקיבוץ היה מוקף ביצות ואפילו היו ב ו
ג'מוסים. בזמן המאבק עם הבריטים, היה הקיבוץ מרכז לאיסוף וייצור נשק, והיו מגיעים אלינו עולים
בלתי לגאליים בדרך הים. במלחמת השחרור עזרנו בחפירת תעלות להגנה על המקום, ולמרות הקירבה
לעכו הערבית לא פינו א ותנו. מקור המים העיקרי היה נחל נעמן, שעבר ממזרח לקיבוץ. מדי מספר
שנים הוא היה עולה על גדותיו ומימיו היו מגיעים לתוך הקיבוץ. מרכז חיינו הייתה התעלה - יובל של
נחל נעמן שעבר במרכז הקיבוץ. התעלה שימשה כבריכה וגם כמקום דייג".
במרכז שדות הקיבוץ ניצב עץ תומר בודד, ומכאן מקור שם קבוצתו של יורם - "תומר", קבוצת
הילדים השנייה של הקיבוץ .
את כינויו "פלאפל" קיבל מבני קבוצתו, בגלל צבע שיערו הג'ינג'י המזכיר צבע של פלאפל .
אחרי מלחמת השחרור עברה קבוצת "תומר" ללמוד במוסד "מסריק", לימים "נעמן". במוסד חיו
החניכים חיים עצמאיים, מלאים ועשירים. מגיל צעיר הדריך יורם במעברה, בחברת-הנוער ובמוסד
עצמו. המוס ד-החינוכי טיפח את תחום הספורט בקרב חניכיו, ויורם שאהב ספורט כבר כילד, הצטיין
בקפיצה למרחק ובריצות קצרות. הוא גם היה בין המארגנים של ה"מוסדייה" הראשונה - אליפות
קיבוצית בענפי ספורט שונים, שהייתה מאורע שנתי מרכזי במוסד .
בשנת 1954 סיים את המוסד-החינוכי והתגייס לצה"ל. בתחילה שירת בהדרכת טירונים ואחרי קורס קצינים עבר לגולני, שם שירת כקצין חבלה. בסוף השירות, בשנת 1956 , הספיק להשתתף במבצע קדש ובכיבוש רצועת עזה רפיח. בהמשך
לחם בעוד ארבע מלחמות .
בסוף שנת 1957 יצא לסמינר חוזרי צבא בגבעת-חביבה ופגש את שלומית שטרקמן מקיבוץ עין-שמר. כעבור שנה נישאו בעין-שמר, בחג סוכות של שנת 1958
יחד עם שלומית, שבעצמה התחנכה בעין-שמר בקבוצה בשם "תומר ", החליטו לשנות את שם המשפחה שלהם לתומר, למורת רוחם של הוריו של יורם, שקיוו שבנם היחיד ימשיך את שמם.
בתחי לת נישואיהם גרו שלומית ויורם בעין-המפרץ ובשנת 1959 השתקעו בעין-שמר. כאן נולדו להם ארבעה בנים , כולם חיים כאן בעין-שמר עד היום עם משפחותיהם:
אייל 1960, נווה 1963, אורי 1968 ואמיר 1974 .
לימים זכה יורם להיות מוקף גם ב-12 נכדות ונכדים: אביב , מורן, בר , מאי, אלה, גלי, שקד , ליה, גפן,
עמית, עומר וענבר .
יורם היה גאה במשפחתו ומאושר שזכה לכך שכל ילדיו חיים לצדו בקיבוץ.
אחרי השירות הצבאי עבד יורם בצאן ועם חיסול הענף עבר לעבוד בפלחה . כ- 15 שנים
עבד בפלחה בעין-שמר, בהן שנתיים כמרכז הענף. העבודה היתה קשה, וכר וכה בשעות
רבות של עבודה פיזית תחת שמש קופחת.
באמצע שנות ה- 70 שימש כרכז קניות ולאחר מכן נכנס לעבוד במפע ל-הגומי, שם עבד
במסירות עד פרישתו בגיל 80.
במשך השנים יצא יורם ללימודים קצרים ברופין ובגבעת-חביבה.
כעשרים שנה ריכז את ועדת הספורט בקיבוץ, ניהל את בר יכ ת-השחייה, קידם את הקמת
מכון הכושר על שם אבשי בן-יהודה ואת הקמת אולם-הספורט, ועשה רבות לקידום
הספורט העממי בקיבוץ. הספורט היה עבורו דרך חיים.
יורם ושלומית אהבו מאוד לטייל ברכב וברגל בארץ ובחו"ל, נהנו מאוד לראות עולם,
להכיר את הטבע, התעמקו בכל הקשור באהבת הארץ וחלקו גם את אהבתם לקריאת
ספרים .
על אף שלא נולד פה, ראה יורם בעין-שמר בית, והיה 'מקומי' במלוא מובן המילה וחלק
בלתי נפרד מהנוף החברתי והתרבותי של עין-שמר .
בשבעה באוקטובר השנה, נשבר ליבו של יורם, כשנכדתו האהובה - בר, בתם של איי ל
ונילי נר צחה במסיבה ברעים, והיא רק בת 25 .
יורם יקר, אדמת עין-שמר אוספת אותך אליה בצער וביגון .
יהיה זכרך ברוך .
אבא
(השריקה שלנו )
הלב אומר: עוד קצת...
הראש אומר: זה הזמן והמקום הנכון .
זכיתי להיות כמעט 60 שנה הבן שלך .
להיות לידך וליד אמא בקיבוץ זו זכות, מפגש כמעט מדי יום – רואים, מדברים , צוחקים או פשוט נכנסים בדלת .
אבא,
אהבתי אותך מאוד, תמיד הרגשתי קרוב אליך ובהרבה מובנים דומה לך - באהבה למים
ולרחצה במעי ינות קרים, בגדים קצרים, דברים פשוטים, שפם ועוד .
אבא,
אתה קיבוצניק אמיתי - יחפן, צנוע, איש עבודה, חרוץ, מסור, איש משפחה וישר יותר מכל סרגל . כל דבר שעשית היה מכל הלב, עד הסוף ובלי חשבון של שעות, לוקח ומחזיר אותי מאימונים ותחרויות אתלטיקה , ואפשר להתקשר אליך בכל שעה, אפילו באמצע הלילה
אבא,
אהבת מאוד טיולים ברגל עם אמא ואיתנו. נזכור תמיד את נופש-גלגלים לכינרת, שהיה למסורת שנתית - טיולי מים בצפון, תמיד עם מסלול מסודר ומאורגן, הסבר על ההיסטוריה ועל כל הצמחים. חיידק הטיולים עבר גם אלי ואל הבנות.
נזכור את הטיולים ליער מענית ולגבעת הזכוכיות , וכמו בבית של בנים - ההיאבקויות על המיטה
והצעקות של ך: "כגודה כגודה" .
אבא,
אתה איש שמח ומצחיק. אהבת מאוד לעשות הצגות בקיבוץ, לשיר במקהלה של פסח, ולהופיע בפורים עם 'בנות רומה'. זכורה במיוחד ההופעה שלנו בבת-המצווה של ללי, שבה הופעת עם שמלה ושפתון
אדום, והנכדים התפקעו מצחוק. צחקת מסרטים מצוירים ומשטויות אחרות, והצחוק שלך תמיד היה מדבק .
אבא,
ג'ינג'י אמיתי עם שפם.
הצניעות שבך וההסתפקות במועט, זה משהו שהולך איתי כל הזמן ומוביל אותי כל חיי הבוגרים .
אבא,
זוכר את הנסיעות לעין-המפרץ לסבים, ואת כל סיפורי הילדות שלך עם גשר קיצוצי ראש... ואיזה בן מסור ודואג היית להורים שלך , הסבים שלנו .
אבא,
היית סבא נפלא למאי ואלה שמאוד קשורות אליך ואל סבתא. הן תמיד נהנו לעשות צחוקים ושטויות איתך .
אבא,
אהבת מאוד לקרוא, במיוחד על ההיסטוריה של ישראל, ובכל טיול או שיחת סלון היינו שומעים סיפורים מרתקים .
בחודשים האחרונים התקרבנו והיינו הרבה ביחד (נו טוב, צריך להשלים פערים מהלינה המשותפת) - שותים קפה ביחד, נוסעים לאיזה חומוס, טיולים בקלאבקר בשדות עם ואדי שכל-כך אהבת וברקע שירי ארץ-ישראל - קצת יווני ופוליקר ובעיקר אריק איינשטיין .
אבא,
נמשיך ליהנות מהקפה השחור שלך, מבטיחים לשמור על אמא ולהמשיך את המורשת שלך ולספר
לדורות הבאים את הסיפור של "יורמוסקו" - בן יחיד, יורם ונג, פלאפל הג'ינג'י, יורם תומר, סבא ואבא
שלנו . אוהב אותך אבא, נווה תודה לאשלי המדהימה, שטיפלה באבא בתקופה האחרונה לחייו במסירות, ברגישות ועם המון אהבה.
היית חלק מהמשפחה שלנו. תודה-תודה .
אבא,
ליבו של הג'ינג'י המסוקס והרגיש - נדם... הג'ינג'י שלנו, אבא שלי, שהיה בדיוק כמו ה'צבר' ההוא אליו התכוון בן-גוריון - מחוספס, לפעמים עם קוצים מבחוץ אך רגיש, ולעיתים אף דומע כשאף-אחד ככה לא רואה, מבפנים ...
אבא,
אתה שהיית שילוב של איש עבודה מחוספס, ישר דרך, קצת 'סבון' כזה כמו שקראו לזה פעם... איש של ערכים ודוגמה אישית, שצריך לעשות הכל כמו שצריך ושעולות לו דמעות אם זה לא עובד כמו שרצה או לחילופין קצת מתעצבן..., אחד כזה שאתה יודע שייתן ונותן את כל הנשמה עבורך, עבור מקום העבודה, הקיבוץ והמשימה שצריך לבצע..., ויעשה הכל גם עבורנו הילדים ...
איש של צחוקים ושירי ארץ-ישראל, וגם שירים יווניים מאז שהתחילו להגיע לארץ...
אהבת המשפחה שלנו, האהבה לאמא ולנו, לטיולים... וואו! כמה שאהבת טיולים בשבילי הארץ וגם טיפה בחו"ל כשזה התאפשר... וכשקצת קשה היה לך פיזית לטייל, היית יוצא לטיול מבלי לעשות אפילו צעד אחד – רק מלקרוא עליו ולהכירו מכל הזוויות האפשריות , ולקנא בנו שיצאנו
אליו ...
אבא,
יש כל-כך הרבה אנקדוטות חיים קטנות של אבא ובן או אבא ומשפחה שאני זוכר. כמו למשל היציאה שלנו "לנופש גלגלים" כל שנה. יוצאים לארבעה ימים, בדרך כלל לכ ינרת כבסיס ועושים טיולים באזור, לרוב טיולי מים באזור הגולן. הווי משפחתי עם הכנות של אוכל משותף, צחוקים על גדת הכינרת, וכמובן אי-אפשר בלי הפירמידה המסורתית של אבא ואחים, שבה אתה מלמטה ואנחנו הבנים לפי סדר עולה על הכתפיים שלך, ואין מצב שלא מצליחים ...
או הפעם ההיא שהייתי בערך בן 17 , ולקחת אותי לקנות מערכת סטריאו. ואני שלא הבנתי בזה יותר מידי, הייתי מלא גאווה כי לקחת אותי לבחור את סוג הרמקולים והמערכת שיהיו בבית, ונתת לי הרגשה שאני חשוב ומה שאני אבחר – זה מה שתיקח...
זוכר גם איך בשלב מסוים, אחרי שראית כמה אני אוהב להכין קפה בפינג'אן בטיולים, בדיוק כמוך, אמרת לי: "אורי, בוא תיקח את הפינג'אן האדום, שיהיה שלך לכל הטיולים בתנועה או עם החבר'ה, שאתה עושה"... הפינג'אן הזה, שגילו הוא כגילי ואולי אף יותר ואין להשיג כאלה היום – נמצא אצלי עד היום בפק"ל ומלווה אותי בכל טיול. מעתה הוא יהיה גם מעין מזכרת דוממת אך מלאת חיים ממך ומהוויית חייך.
אבא,
יש כל-כך הרבה זיכרונות וגעגועים לדברים הכי קטנים, הכי יומיומיים... כמו לחיקויים ולצחוקים איתך,
למשחקי הכדורעף בלון בסלון של המעפיל נגד עין-שמר, הנסיעות לעין-המפרץ, שבת בבוקר אצלכם
כמוסדניק צעיר ששומע 'על בטוח' ברשת גימל בעשר בבוקר, ולראות אותך, מידי פעם, מתקן את הפנצ'רים
באופניים... ועוד המון דברים שהיוו ביחד את המארג הכולל שנקרא יורם תומר, או בקיצור: אבא .
בתקופה האחרונה היה לך קשה והמצב התדרדר לאיטו, אבל גם אז היציאה איתך מידי פעם לסיבוב
בקלנועית בקיבוץ ובשדה , או יחד עם נווה בקלאבקאר, והיציאות של הבנים לחו מוס באזור – היו חוויות מזוקקות שאזכור אותן בגעגוע עמוק-עמוק בפנים ...
בהזדמנות זו אני רוצה גם להודות מכל הלב ומכולנו – לאשלי שליוותה את אבא בחודשים האחרונים, וכבר הפכה לחלק מהמשפחה,
לנירית לוי, צאלה מור ודורית הרופאה – שליוו אותנו ברגישות רבה ובמקצועיות לאורך התקופה הלא
פשוטה הזו. תודה לכן .
לאבד אבא זה קשה בכל גיל. וגם אם עשית לנו הכנה מוקדמת של הרבה זמן, כשמגיע הרגע קשה להרפות ולשחרר...
אבא,
אני נפרד ממך היום פיזית, אבל אתה ארוג ונמצא אצלי עמוק-עמוק בלב ובנשמה לעד.
תדע שלא מעט מההוויה שלי היומיומית, לקוחה מתוך כל אותם דברים שהקרנת עלי... בלי יותר
מידי מילים – פשוט עם מעשים. קשת רחבה של מעשים, ופה ולב שווים .
ותרשה לי להגיד לך
לסיום, אפילו שזה לא היה כל-כך מקובל בקיבוץ של פעם: אבא, אני אוהב אותך ואוהב אותך תמיד .
אורי
אבא אהוב שלי, שלנו ,
'צבר', ג'ינג'י, יחפן, מחובר לארץ הזו בכל איבריו. אהבותיך הגדולות היו קלאסיות - אמא, משפחתנו,
הקיבוץ ונופי הארץ הזו.
לכל אחד מהמעגלים הללו ידעת לתת את תשומת הלב הראויה. כמובן שלא יכולת להתחמק משורשיך
הפולנים - היית דאגן, אך נתת לדאגתך טוויסט אישי: לא דאגת לנו, ילדיך, באישית לוחצת וחונקת,
אלא נתת לנו מרחב פעולה ותמיד היית ברקע, דואג מאחור שהדברים יסתדרו .
בקיאותך בהיסטוריה של ארצנו ואהבתכם, שלך ושל אמא, את הטבע, היו הבסיס לטיולים המשפחתיים הרבים שלנו. נטעתם בנו עמוק, ברגליים, את האהבה לטבע ולאתרים ההיסטוריים של ארצנו .
בילדותי, חלק מהמסורת המשפחתית היה לנסוע ל"נופש-גלגלים" - ארבעה ימים של כיף משפחתי ,
שבו קיבלנו רכב גדול מהקיבוץ ונסענו, כל המשפחה, לכינרת ולטיולים בסביבתה, שנים בהן הכינרת
הייתה כמעט ריקה מנופשים.
בין שאר התפקידים שלקחת על עצמך בקיבוץ, היה תפקיד האחראי על מחסן הפיקניקים, כך קראו אז
למחסן הציוד של הטיולים, דבר שאיפשר לנו נגישות לאוהל הבד הגדו ל עם המרפסת ולמקרר
הטיולים, שהיה פאר הטכנולוגיה של אותן השנים . תמיד דאגת שלא יחסר דבר. היינו מבלים, ממש
לבדנו, בפינות חמד קסומות בין עצי האשל בחופיה המזרחיים של הכינרת, לשם תמיד נסענו, ונהנים
משקט וכיף משפחתי .
היו לנו גם נסיעות משפחתיות חודשיות וכיפיות לסבים בעין-המפרץ. ציפיתי תמיד לנסיעות אלה.
פונקנו שם בעוגה המסורתית של סבתא ובהרבה ממתקים, שהיו מגיעים מהדוד יחזקאל בירושלים.
תמיד דאגת להוריך וטיפלת בכל מחס ורם, כיאה לבן יחיד.
נהגנו גם לנסוע לדודים מניר-דוד. היה לנו קשר הדוק ואוהב עם דודה פנקה וכל המשפחה. בכל קיץ
רחצ נו במימיו הנעימים של נחל האסי החוצה את הקיבוץ וקפצנו מגבוה לבריכות הסחנה, עוד לפני שהפכו לנחלתו של כל עם ישראל.
אהבה גדולה נוספת שלך הייתה דודה
אטקה ודוד שמואל ובניהם יוסי וינקל' המתל-אביב. שנים שהיינו נוסעים לבלות בעיר הגדולה, כאשר הציפייה האמיתית,
שלנו הילדים, הייתה להתפנק על עוגת אטקה הידועה. תמיד דאגתם אתה ואמא , לבוא מצוידים במתנות מהקיבוץ.
אבא,
תמיד קשרת עצמך לספורט. התלוויתי אליך ללא מעט אירועי ספורט, שהיית בין מארגניהם, וכך
נוצרה בי האהבה לספורט ובעיקר ההבנה לחשיבות העיסוק בו - הכדור-עף, מכון הכושר על שם אבשי
שהיית בין מקימיו, צליחת הכינרת השנתית ועוד .
אהבת להופיע באירועי תרבות שונים בקיבוץ, החל ממערכונים מבדחים ועד לשירה במקהל ה
המקומית. אמנם לא יצא לך להיות חלק מלהקת "החרגולים", ככה זה כשעושים יותר מ- 50 ימי
מילואים בשנה, אבל לפ חות הצלחת להיות מסמר להקת 'בנות רומה', יחד איתנ ו בניך, שהרימה את
הקהל בפורים.
אבא,
לאורך השנים היו לך דברים בהם התמחית על מנת לפנק אותנו: היית אלוף בהכנת קפה שחור אסל י
בשטח, על גזייה, בפינג'ן האדום המיתולוגי, משנות ה- 50 אולי, או בבית במפגשים המשפחתיים,
להנאת כולם. היית מכין זיתים וחמוצים מעולים, מפצח וקולה פקאנים עם מלח ועוד-ועוד פינוקים .
היית אבא רגיש ורגשן, לעיתים לוקח ללב יותר מדי, אבל הכל מאהבה ואכפתיות אמיתית לנו, לקיבוץ
או לחבר .
הייתה בך שמחת-חיים שבאה לידי ביטוי, בין היתר, באהבתך לשירים ארצישראליים קלאסיים כמו של
אריק אינשטיין ויהודה פוליקר, ובאהבתך למוסיקה היוונית של תאודורקיס .
אבא יקר,
קיבלתי ממך את האהבה להיסטוריה המקומית ומאמא את החוכמה לתעד אותה. בחולקנו את אהבתנו
האדירה לקיבוץ, הגדלנו ונסענו פעם יחד לירושלים לספריה הציונית, לחקור את תולדות עין-שמר ,
ואכן מצאנו מסמכים ותמונות מרגשים מראשית דרכו של הקיבוץ. היית מחובר בכל נימי נפש ך
לקיבוץ, נטעת פה שורש והעמקת אותו, בין הית ר
בלבבם של מבקרים רבים כמדריך במוזיאון חצר-
הראשונים שלנו .
היית אבא נפלא לנו בניך, וגם סבא נפלא לנכדיך. אלוף
בעשיית שטויות והוצאת קול ות מצחיקים, מסיע לאן
שצריך ועו ד-ועוד, והכל מכל הלב.
אבא אהוב שלי, שלנו, תמיד ידעת לתת מכל הלב.
הייתה בך אהבת-אמת שאין בה מניע פרט לאהבה
עצמה, אהבה שאינה תלויה בדבר, וכזו, כפי שנכתב,
אינה בטלה לעולם.
לעולם אוהב אותך.
נוח על משכבך בשלום!
אמיר
סבא יורם, סבא אהוב שלנו ,
השארת מאחור משפחה ענקית ואוהבת, שבנית ביחד עם
סבתא לאורך חיים שלמים. לכל אחד מאיתנו יש את
הנקודות הקטנות שלקחנו ממך, את זיכרונות הילדות
שיישארו איתנו לנצח .
סבוש, תמיד אהבנו את הזיתים והמלפפון החמוץ שלך, גם
את הלחם שהיית מכין מידי פעם, ואי-אפשר בלי הפקאנים
שהיית קולה לנו. תמיד ידענו שאתה אוהב אותנו, דרך
הצחוקים שלך, השאלות , גם אם היית מתבלבל בינינו ,
והקריאות 'בובלה' לכל אחד.
אני ושקד היינו מתקשרים להזמין אותך לערב סרטים
בשישי, ואתה היית מגיע וצוחק ביחד איתנו מלונ י-טונס
ועושה קולות מצחיקים של ברווז וכל מיני שטויות.
היית לוקח ביחד עם סבתא את מאיקי ובר לטיולי נכדות,
תמיד במעיינות ובטבע, עם אנרגיות צעירות והרבה
צחוקים. פעם הן אימצו חתולה לבית שלכם וקראת לה
שפרה. אתה וס בתא הייתם מתפוצצים מצחוק כל פעם
שהיית קורא לה.
כל פעם כשהגעתי בשבת אליכם, היית דואג שתהיה לי
כוס תה עם עלים כמו שאני אוהב, והיית שואל פעמיים
אם אני רוצה סוכר, למרות שאף-פעם לא רציתי. וכל פעם
בדרך החוצה, היית מביא לי שקית פקאנים או מקדמיה
מפוצחים. תמיד לקחתי מתוך נימוס, אבל בסוף גם תמיד
הייתי אוכל את הכל כי זה היה ממש טעים.
אפילו בימים האחרונים, שלא היית במצב רוח טו ב, אלה הייתה באה לספר לך על החוויות שלה מהצבא
ותמיד היית מתעניי ן: איך היא נוסעת, ומתי כבר תהיה הפעם הבאה שהיא יוצאת שוב ותיפגשו לקפה
בשבת.
הכאב שלנו חזק, כי האהבה והזיכרונות שלנו ממך חזקים, אבל אנחנו מתנחמים בזה שחיית חיים מלאים
וארוכים ביחד עם סבתא שלנו, וסיימת אותם מוקף במשפחה יום ולילה עד שהגיע זמנך ללכת מאיתנו .
נזכור אותך לנצח סבא, כל אחד מאיתנו נושא בתוכו את ההומור והחיוך האגדי שלך, שעשה לנו כל-כך
טוב על הלב.
אוהבים אותך, הנכדים
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!