ליבו של הג'ינג'י המסוקס והרגיש - נדם... הג'ינג'י שלנו, אבא שלי, שהיה בדיוק כמו ה'צבר' ההוא אליו התכוון בן-גוריון - מחוספס, לפעמים עם קוצים מבחוץ אך רגיש, ולעיתים אף דומע כשאף-אחד ככה לא רואה, מבפנים ...

אתה שהיית שילוב של איש עבודה מחוספס, ישר דרך, קצת 'סבון' כזה כמו שקראו לזה פעם... איש של ערכים ודוגמה אישית, שצריך לעשות הכל כמו שצריך ושעולות לו דמעות אם זה לא עובד כמו שרצה או לחילופין קצת מתעצבן..., אחד כזה שאתה יודע שייתן ונותן את כל הנשמה עבורך, עבור מקום העבודה, הקיבוץ והמשימה שצריך לבצע..., ויעשה הכל גם עבורנו הילדים ...

אהבת המשפחה שלנו, האהבה לאמא ולנו, לטיולים... וואו! כמה שאהבת טיולים בשבילי הארץ וגם טיפה בחו"ל כשזה התאפשר... וכשקצת קשה היה לך פיזית לטייל, היית יוצא לטיול מבלי לעשות אפילו צעד אחד – רק מלקרוא עליו ולהכירו מכל הזוויות האפשריות , ולקנא בנו שיצאנו

יש כל-כך הרבה אנקדוטות חיים קטנות של אבא ובן או אבא ומשפחה שאני זוכר. כמו למשל היציאה שלנו "לנופש גלגלים" כל שנה. יוצאים לארבעה ימים, בדרך כלל לכ ינרת כבסיס ועושים טיולים באזור, לרוב טיולי מים באזור הגולן. הווי משפחתי עם הכנות של אוכל משותף, צחוקים על גדת הכינרת, וכמובן אי-אפשר בלי הפירמידה המסורתית של אבא ואחים, שבה אתה מלמטה ואנחנו הבנים לפי סדר עולה על הכתפיים שלך, ואין מצב שלא מצליחים ...

או הפעם ההיא שהייתי בערך בן 17 , ולקחת אותי לקנות מערכת סטריאו. ואני שלא הבנתי בזה יותר מידי, הייתי מלא גאווה כי לקחת אותי לבחור את סוג הרמקולים והמערכת שיהיו בבית, ונתת לי הרגשה שאני חשוב ומה שאני אבחר – זה מה שתיקח...

זוכר גם איך בשלב מסוים, אחרי שראית כמה אני אוהב להכין קפה בפינג'אן בטיולים, בדיוק כמוך, אמרת לי: "אורי, בוא תיקח את הפינג'אן האדום, שיהיה שלך לכל הטיולים בתנועה או עם החבר'ה, שאתה עושה"... הפינג'אן הזה, שגילו הוא כגילי ואולי אף יותר ואין להשיג כאלה היום – נמצא אצלי עד היום בפק"ל ומלווה אותי בכל טיול. מעתה הוא יהיה גם מעין מזכרת דוממת אך מלאת חיים ממך ומהוויית חייך.