שלום אמא,
השלמת חיים כל-כך יפים, מלאי אהבה, שנתת ללא סייג לכל מי שסביבך, במיוחד
למשפחתך. חייך הוקדשו לילדיך, לנכדיך ולניניך, ו מעולם לא היה רגע שבו היססת לתת
את כל זמנך למשפחתך.

למרות שעזבתי את ישראל לפני כמעט חמישים שנה, המרחק הפיזי לא פגם ביכולת
המדהימה שלך לגשר עליו באהבה ובמסירות בלתי מעורערת.
ירדן ותמיר אוצרים את הזיכרונות המענגים מהת קופה בקיבוץ ואת עוגת מיץ התפוזים
המשובחת שחלקת איתם. למרות המרחק, ניטה תמיד הרגישה שאת האמא השנייה שלה.
השנים האחרונות לא היו קלות עבורך. נאבקת בכבוד בחלוף הזמן הבלתי נמנע. התמודדת
מתוך ראייה חיובית על החיים, ונהנית מהמשפחה עד הסוף.

קשה לי לחזור הביתה בלי לראותך יושבת על הספה עם ספר ביד.
היום, בעודנו נפרדים, אנו מוקירים את החיים שניהלת. אהבתך תהדהד בליבנו לנצח.
נתגעגע אליך, אבל רוחך תמשיך לחיות בנו.
יאיר

"אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב,
כבר ידעו היא לא בסדר,
היא הולכת לבלי שוב..."

אמא,
הלכת מאיתנו כמלכה! באלגנטיות שא פיינה את כל חייך.
יושבת בבית עם ספר וכוס קפה... לפעמים ספר וכוס תה עם טיפת חלב. כמו בריטית.
תמיד בתוך עולם הספרים, חיה בין השורות הכתובות, ולעיתים חיה ממש את השורות
הכתובות.

לא תרגום! מה פתאום?!
סופר אנגלי או צרפתי, קלאסיקו ת, רומנים, פרוזה, שני ספרים יחד - אחד לאחרי-
הצהריים בסלון ואחד לפני השינה במיטה.

בין הדפים ראית אותנו – כל ילד, כל נכד, היה לו את העמוד שלו, עם המון אותיות קטנות
שהתחברו לשורות של אהבה ודאגה. עמודים של נוכחות בחיי המשפחה.
לכל נכד היה פרק שלם בספר חייך.

פרק מלא חיוכים, חיבוקים חזקים ובעיקר מקום בטוח להימלט אליו כאשר בבית יש
רעמים וברקים.
אותיות קטנות באנגלית ובצרפתית, חברו
יחד לשורות, שמילאו עמודים ו פרקים...
בתוך ספר חיים שלם.
אתגעגע לדאגה שלך, לעיניים הירוקות
שלך המתבוננות בי ושואלות: "משהו
מטריד אותך חגיתי?", וזאת אחרי
שניסיתי לשווא להסתיר את מה שבתוכי.

את הרגשת כל נשימה שלי, ואני הרגשתי
בשבוע האחרון כל נשימה שלך.
הקצבים השתנו כיאה לקצב החיים
המשתנה במסלול החיים.
בבית שלך, במיטה שלך, מוקפ ת בספר
החיים שאת כתבת – נשמת את נשימתך
האחרונה.
חגית ,Jet`aime

אמא,
מילה הטומנת בתוכה עולם ומל ואו וחיים שלמים.
אמא שלנו ביחד עם אבא, הקימו שבט משפחתי לתפארת - 4 ילדים, 10 נכדים ו4- נינים.
ואמא הייתה משמעותית לכל אחד ואחת.
הבית תמיד היה פתוח בשבילנו עם חיוך גדול.

אמא,
האהבה לקריאה ול ספר הי ו חלק בלתי נפרד מחייה.
אהבה לדבר על מצריים ואת הסיפורים הכרנו לפרטי פרטים.
לפני שבוע, אמא, נכנסת למיטה ולא יצאת. אמרת שאת עייפה ורוצה לנוח. נפרדת מאיתנו
בדיוק כמו שרצית - בבית שלך, במיטה שלך וכולנו סביבך - נפרדים ממך עם מלא אהבה
ותודה על החיים שנתת לנו .

אני יושבת ומסתכלת עליך ברגעייך האחרונים,
יפה, עם שער לבן ועיניים כחולו ת, שמידי פעם נפתחות.
עוד ביום שישי אמרת לי : "כולם פה ".

שאלתי אותך אם את יודעת למה כולם כאן, ואמרת בחצי חיוך : "כי אני הולכת למות"?
והעיניים התמלאו דמעות והראש הנהן.

ביום שבת כבר דיברת פחות, החזקנו יותר ידיים והשתיקה אמרה הכל. ביום ראשון נראה
שכבר התחלת את הדרך שלך לעולם אחר. בלילה ישנו איתך, חגית ואני, והקשבנו
לנשימות האחרונות שלך בדאגה שלא תסבלי.

אמא שלי,
אני מודה לך שנתת לנו להיפרד ממך בדרך
הטבעית של החיים - כ ולנו יחד סביבך אוהבים
ומחבקים.

אמא
אני כבר מתגעגעת אליך, והמילה "אמא" תחסר
לי עם כל המשתמע ממנה - תמיד.
אוהבת אותך אמא שלי, עמית

סבתוש
זכיתי...
זכיתי להיות לצידך 38 שנה,
זכיתי שהבית שלך תמיד היה גם הבית שלי ונתן לי עוגן ומקום בטוח להיות בו... תמיד!
זכיתי לישון לצידך בלילות כשהייתי ילדה ולהתכרבל איתך...
זכיתי לבלות איתך שעות ארוכות גם בלי מילים...
זכיתי בחיוך שלך בכל פעם שהיינו נפגשות...
רק בשישי האחרון שאלתי אותך אם את זוכרת את זה שהיינו ישנות יחד,
ואת ענית בלחש: "איך אפשר לשכוח".
זכיתי שענית לי...
זכיתי בך כל-כך הרבה פעמים במהלך החיים, בכל פעם מחדש...
זכיתי שהכרת את שרון
זכיתי שהכרת את עומר
זכיתי שהכרת את אמה
זכיתי שהכרת את בר אריאל ואפילו זכרת את השם שלו עד רגעייך האחרונים ...
זכיתי בך כל-כך הרבה פעמים לאורך השנים ...
ופתאום עכשיו זה מרגיש לי לא מספיק...
אז רציתי להגיד לך פשוט תודה. ואפילו הספקתי להגיד לך גם את זה...
תודה על כל מה שהיית בשבילי...
ואין באמת מספיק מילים בכדי לתאר עד כמה ...
אני מקווה שגם אני נתתי לך נחת ואושר ושלווה, ושהייתי שם בשבילך כשהיית צריכה...

סבתא,
לא רק אני זכיתי...
כולנו זכינו בך - המשפחה, הנכדים, הנינים, החברים, השכנים למדרכות, וכמובן...
אבא, עמית, חגית ויאיר. כל אחד בדר כו.
וסבא... שאהב אותך כל -כך ועדיין אוהב.
היית אישה כל-כך שמחה וחייכנית,
אהבת לדבר עם כולם ולספר סיפורים על מצריים,
אהבת לקרוא, ולדבר על העיניים הכחולות שוב ושוב ושוב...
בעיקר אהבת לדבר. לא משנה עם מי.
ובעיקר אהבת את כולנו.
וגם אנחנו אהבנו אותך כל -כך ועדיין אוהבים.
זכינו שבשבת האחרונה עטפנו אותך כולנו מכל כיוון
ואת ידעת את זה... והרגשת...
זה היה כואב וכייף וקשה ומרגש...
היה שם קצת מכל דבר ...
אז רק שאלה אחת סבתא -
אם כל-כך זכיתי,
והגעת לגיל שכבר היום אני חותמת עליו ובטוחה שיש פה עוד כמה ...
למה כואב לי כל-כך?
למה כל-כך קשה להיפרד?
למה בא לי רק עוד רגע אחד לתת לך
חיבוק...
למה בא לי עוד איזה אחר-צהרים אחד עם
כל הילדים על הקלנועית
ועם קופסה מלאה במנטוס שהחבאת שלא
אראה?
משהו ממני הלך איתך... אבל את תמיד
תישארי בליבי.
אני אוהבת אותך עד אין סוף
ואת חרוטה אצלי לעולמי-עולמים.
נוחי לך סבתא ב מנוחת עולמים ובואי לבקר
בחלומות.
תהיי שקטה, אנחנו נעטוף את סבא מכל
כיוון. אוהבת אותך.
ליאור של ג
סבתא,
כבר כמעט 30 שנה אני אומרת: "סבתא" – קוראת לך, מדברת אליך, מסתכלת עליך,
מספרת עלייך לכולם.
את שואלת אותי בטלפון: "נעם cheri va ca Commentaire"?, ואני אומרת שהכל
בסדר.
"בטוח?" את שואלת, ואני אומרת: "כן".
הקול שלך, סבתא, הוא פסקול ילדותי, ואת כבר חסרה מאוד.
כמה אהבתי להיות הנכדה שלך.
לחתוך מבית-הספ ר, לבוא אליך ואל סבא, לקבל את כל הפינוקים ולשכוח מהצרות.
אני מעלה זיכרונות כשאני איתך ועם סבא - ילדות, חיים, אהבה, צחוק, משפחה... נתתם
לי הכל.
תודה סבתא על מי שאת ועל מי שהיית בשבילי.
זכיתי בסבתא וזכיתי להיות נכדה שלך.
תיזכרת אותי לספר לכולם איזו סבתא יפה וחכמה יש לי... ותמיד סיפרתי. את חלק ממני
."Soft spot in my heart" – לתמיד
אין כמוך סבתא, אני כבר
מתגעגעת לשמוע שוב את
קולך.
כשנפרדתי ממך לפני כמה
ימים, שאלת אותי מי כתב
את "עלובי החיים".
"ויקטור הוגו" אמרתי, ואת
חייכת.
אני אוהבת אותך סבתא ואת
חלק ממני לתמיד.
Bonne nuit
נעם

סבתא היקרה,
למרות שאני חיה כל -כך רחוק, אני תמיד מרגישה מאוד קרובה אליך.
אהבתך, יופייך, כוחך, וההומור שלך - עיצבו אותי לאורך חיי. ותמיד ימשיכו.
הרגשתי מאוד ב ת-מזל לבוא לישראל ולהיות מחובקת על-ידי כל בני המשפחה, שדומים לי
ואוהבים אותי.
אני אוצרת בתוכי את זיכרונות ילדותי בקיבוץ -
פינקת אותי ואת תמיר עם עוגות, עוגיות ותה.
נזפת בנו לא לישון כל היום כדי להתגבר על הג'ט-לג ,
והזכרת לנו שוב-ושוב שחשוב
לשתות.
מאוד נהניתי מהרגעים השקטים
בביתך הקטן, כששיחקנו שח עם סבא
בזמן שהכנת לי טוסט עם גבינה
צהובה.
תמיד התרשמתי מכך שהתעוררת לפני
הזריחה ואהבתי לראות אותך קוראת
בפינה שלך.
היית דוגמה לאצילות וצניעות, ובו
בזמן לאהבה ליופי ולה נאות קטנות.
למדתי ממך על אלגנטיות ועל כך
שליידי צריכה שתמיד יהיה עליה קצת
זהב.
אני מקווה שהאהבה שנתת בחייך,
נמצאת איתך עכשיו.
אני אוהבת אותך מאוד,
ואני מתנחמת בידיעה שתמיד נהיה
יחד.
אוהבת, ירדן

ז'ינט היקרה,
אני מצטערת שאני לא יכולה להיות איתך עכשיו, אבל אני תמיד איתך ברוחי.
רוצה להודות לך על 50 שנים של קשר נהדר שהיה בינינו.
למדתי ממך שכשהילדים הולכים לנוח - גם אני אמורה לנוח.
שאם ההתנהגות שלי לא מוצאת חן בעיני מישהו – אני יכולה לשנות את זה.
למדתי ממך שחשוב לשתות.
אם מישהו היה צריך עזרה בשמירה על הילדים – את ושלמה הייתם שם תמיד לעזור.
הערכתי את אהבתך לקריאה ולמוזיקה, ואת החיוך המקסים שלך.
קיבלת אותי ללא תנאי למשפחה. הרגשתי והערכתי את ז ה.
תודה על קשר נפלא של חיים שלמים.
"ניפגש שוב - במקום כלשהו ובזמן כלשהו".
אוהבת אותך לנצח, ניטה