גיורא ריפתין נולד ב- 22 ביולי 1933 בקיבוץ עין-שמר, להוריו ז'ניה ויעקב (קובה. לימים,
חבר-כנסת ופעיל פוליטי), שעלו לארץ מפולין. אח בכור ליהודה ונחום, חבר קבוצת "אלון" - הקבוצה הראשונה בעין-שמר.
בהגיעו לגיל 14 , מכיוון שלא הייתה בקיבוץ חטיבת-ביניים, עבר עם קבוצתו לגור וללמוד בקיבוץ מעברות, שם הפכו להיות חלק בלתי נפרד מקבוצת בני גילם .
גיורא היה תלמיד חכם ורציני וספורטא י מצטיין. בשנות ה- 50 שיחק כדורעף בהפועל עין-שמר, ובהמשך התמנה ליושב-ראש מטה טורניר האביב בכדורעף גברים .
עם סיום התיכון התגייס לחיל התותחנים, יצא לקורס קצינים ולקורס מ"פ, שירת במילואים והשתחרר בדרגת סא"ל .
וכך הוא מספר על חוויותיו ממלחמת יום-הכיפורים :
"נתקענו באחד התילים תחת הפגזה – קפצתי לשוחה ואיתי עוד חייל, מהסיירת שהזדמנה גם היא לשם. הסתכלתי על החייל – זה היה יהודה, אחי. אמרתי לו:
'יהודה, אני לא יודע מה יהיה, לפחות שלא נמות שנינו מאותו פג ז, תעבור לשוחה אחרת', והוא הלך. אחר-כך, כשנשארתי לבד, התחלתי לפח ד: שלחתי אותו ואני נשארתי של ם. מי יודע מה יקרה לו? "

כשהשתחרר מצה"ל עב ד גיורא כנהג, כפרדסן, כמסגר ובשליחות השומר-הצעיר. את סימה הכיר כשהגיעה לקיבוץ בשנת 1950 במסגרת עליית-הנוער, עם קבוצת בני-נוער ניצולי שואה מפולין.
הם נישאו בשנת 1954 ונולדו תמר  1955  , אלון   1964  , ואביב   1969 .

 לאורך השנים מילא גיורא שורה של תפקידים מרכזיים בקיבוץ ומחוץ לו: היה פעיל במטה הבחירות של מפ"מ, רכז מחלקת הביטחון בקיבוץ-הארצי , מזכיר הקיבוץ, רכז ועדת צריכה וחיסכון, חבר בוועדת משק, מרכז ועדת דירות, נציג עין-שמר במליאת המועצה האזורית וסגן ראש-המועצה אילן שדה. הוא עבד 35 שנה במוסך כמכונאי רכב וטרקטורים ומנהל, והשתלם במנהל עסקים ברופין .
גיורא וסימה התגאו במשפחתם המלוכדת. הם הפכו להורים כשהיו בני 20 , ובגיל 40 כבר הפכו לסבים. בהמשך נולדו להם שמונה נינים .
לפני כשבע שנים חלתה סימה ונזקקה לטיפול רפואי צמוד. גיורא טיפל בה בנאמנות רבה, וסעד אותה במשך תקופה ממושכת. מותה של סימה לפני כשנתיים, היה שבר גדול עבורו.
הוא חש בודד ועצוב, למרות החום והאהבה בהם הקיפה אותו משפחתו האוהבת .
גיורא נשאר עצמאי ובכושר מצוין, והיה מקפיד לעשות הליכות ברחבי הקיבוץ, כמעט עד יומו האחרון .

גיורא היקר, מלח הארץ, ישר דרך,
אוהב אדם - אנו נפרדים ממך היום בצער ובכאב .
אתה מצטרף היום לסימה אהובתך, ליבנו עצוב ודואב על לכתך .
משתתפים בכאבם העמוק של ילדיך ובני זוגם : תמר ודני, אלון והדס,
אביב ודפנה .
ששת הנכדים: עומר, גילת, נטע, סער, גילי ואיה.
ושמונת הנינים: רותם, יואב, מיכל, עדי, אלון, ליאור, דור ורוי.
אחיך: יהודה ונחום וכל משפחת ריפתין הענפה .
שלא תדעו עוד צער .
חמי סל, בשם קיבוץ עין-שמר

אבא,
מן הסתם ידעתי בחודשים האחרונים שהפרידה הזו תגיע, אבל גם אם השכל מבין, הלב לא משלים עם זה. כי איך יכול להיות שמישהו כמוך, צעיר נצחי, פתאום נגמר לנו ככה...
אני רוצה לספר לכם קצת על מי היה גיורא האיש ואיך אני, כבן שלו, חוויתי אותו .
אבא, תמיד הערצתי אותך. איך תמיד הפכת כל מצב לנעים, תמיד אופטימי ומחייך, חושב על הדבר הטוב הבא. עשינו לנו מנהג בחודשים האחרונים, לצאת לקפה בימי שלישי בערב. ותמיד, לא משנה איך הרגשת מבפנים, עשית הכל להקליל את החוויה, וזה באמת היה כיף. בפעם האחרונה שיצאנו, כבר לא יכולת ממש ללכת וגם לאכול היה לך מאוד
קשה, אבל עדיין התעקשת להמשיך וישבנו על בירה (כי לשתות עדיין הצלחת) ולא רק שלא התלוננת לרגע, יצרת אווירה כזאת, שמה שאני זוכר משם זה כמה היה נחמד ומהנה,  כמו שתמיד היה איתך .
גדלת בבית פוליטי שכלל השקפת עולם דטרמיניסטית על הרבה מאוד דברים, וגם אם היה לך ברור שלא עם כל מה ששמעת מאבא שלך )סבא שלנו( אתה מסכים ומקבל - ידעת באותה מידה כמה אתה אוהב ומעריך אותו, ועזרת לו היכן שרק יכולת. סיפרת לנו שאפילו לפני שהיה לך רשיון נהיגה, היית לפעמים מסיע אותו לפגישות. היית גאה בכל הישגיו ובהערכה הרבה שקיבל, וגם כאבת עבורו כל עלבון שספג .
כשיצאה הביוגרפיה המקיפה על קובה, לפני כשנה, שיתפת אותי כמה קשה היה לך לקרוא את הכל, כי בחיים האמיתיים הקושי וההתמודדות עם ביקורת שמגיעה על מי שנמצא בעשייה ציבורית, הגיעו רק אחת לכמה חודשים, ואילו בספר זה היה ברצף, ונזכרת בכל אחד כזה מחדש. כי זה אתה, לוקח ללב .
כמה חכם היית, יכולת ללמוד ולהצטיין בכל תחום. בגיל מאוחר יצאת ללמוד ברופין, ולמרות שהיה חסר לך ידע תיאורטי רב, שמעולם לא יצא לך ללמוד קודם לכן, הצלחת להשלים הכל בזמן שיא ותוך זמן לא רב, אתה היית זה שבאו להתייעץ אתו, בכל נושא.
היו בך יכולות ארגון מלידה וכשלקחת על עצמך פרויקטים מורכבים, גם ללא כל ניסיון, כמו הניהול של אליפות אירופה בכדורעף שהתקיימה בארץ – עשית זאת בטבעיות ובהצלחה כאילו כבר עשית עשר כאלה קודם. ואם כבר ספורט, היית גם בין מובילי הקמת אולם הספורט של עין-שמר .

בשנים האחרונות, כשהגיע סוף השבוע, נהנית מתשבץ ההגיון בעיתון והיית פותר את כולו בזמן שיא ומשאיר לכולנו אבק ...
האהבה, הדאגה והטיפול שלך באמא, היו משהו שלא מהעולם הזה. בשנים שהיתה בבית- דורות הפכת פשוט להיות חלק מהצוות ולא זזת ממיטתה גם לא ליום אחד. גם אם הרגשת לא טוב, ובעצמך חזרת שעה קודם מטיפול בבית-חולים, היית מגיע למחסום ליד המרפאה, רק כדי שהיא תראה אותך מקבל את פניה כשחזרה מדיאליזה.
מידת הפרגון והגאווה שלך בבני המשפחה, היו באמת לא רגילים. תמיד אמרת כמה הנכד או הנכדה הם מדהימים ואילו הישגים יש להם. בחרת פשוט לראות את הטוב שיש באנשים ובכל מצב, עם כמה
שפחות ביקורת, וזו הייתה תפיסת עולמך .
אנחנו, ילדיך, משתדלים לקחת את הדברים הטובים והערכיים מכל מי שהיית - להתנהל לפיהם ולהעביר הלאה לדורות הבאים .
תחסר לנו מאד . נוח בשלום אבא, אביב

גיורא
לכל אחד יש את הגיורא שלו ,
גיורא שלי הוא אבא של אביב וסבא של גילי ואיה ואהבתי אותו מאוד-מאוד .
גיורא שלי היה נבון וחד מחשבה, ודרכו נדבקתי גם אני בחיידק תשבצי ההגיון.
גיורא נעים ההליכות, שבכל הפעמים בהן נדרש לטיפול תקופתי בב ית-חולים , היה מקדים 'שלום' לכל סניטר ואחות ואומר: "שלום, אני גיורא. איך קוראים לָךְ או לֵךָ?". זה האיש שהיה .
תמיד מפרגן ומעודד, תמיד אופטימי ורומז בחיוך קטן ש"הכל יהיה בסדר" , ושמול כל בעיה נצליח לעמוד ולהתמודד .
כמה אהבתי לראות אותו נהנה מארוחה טובה אצלנו בבית, או מתלהב בעיניים בורקות כמו של ילד ממאכלים חדשים שלא הכיר במסעדה או בבית-קפה .
גיורא במשפחה שלנו, הוא זה שתמיד הקפיד להרים כוסית "לחיים" לציון כל אירוע ואבן דרך משפחתית , זה שהיה מלא בסיפורים ואנקדוטות מחיים מלאים בעשייה , גיורא שטייל בעולם וזכר בפרטי-פרטים, גם 30 שנים אחרי, ביקור בקתדרלה יפה באירופה, או שייט מהנה יחד עם סימה .
איש יקר ומיוחד, שהילך קסם על כל מי שפגש בו. התמזל מזלי והוא היה החם שלי .
אז גיורא שלי, עצוב לי כל-כך שאתה כבר לא איתנו, אבל תמיד תישאר עמוק בלב שלי.
דפנה של אביב

נפרדים עם גלידה
אני נזכר באהבה בסבא,
איש חכם ומתוחזק כמו שרק הוא יודע.
סבא היקר, בחדר הקטן, על הכסא הנח.
עם שוקולד בפה וכוס קוניאק ביד,
מאזין בהנאה לצלילי הסימפוניה.
עם גלידה נפרדנו, אבל בלי אבל...
קינוח מתוק להנאות החיים.
עם תחושה מתוקה של שובע ושל הגשמה,
סבא שלי, שתהייה לך מנוחה טובה .
אני נזכר באהבה בסבא,
בקיבוץ, על המרפסת הקטנה, תחת שסק פורח.
בענווה, הוא לימד אותי על כוחות וכבידה.
שמעתי ממנו סיפורים מרתקים, כמו בקסם.
חלקם מספרים וחלקם פרי דמיונו.
עם גלידה נפרדנו, אבל בלי אבל...
קינוח מתוק לחיים שלמי ם.
עם תחושה מתוקה של שובע ושל הגשמה.
סבא שלי, שתהייה לך מנוחה טובה .
אני נזכר באהבה בסבא,
מטיילים באזור, על טרקטור וברגל.
מהרפת, למשחקייה, לפינת החי ולחצר הישנה.
עוברים דרך סבתא וגם במפעלים.
אבל כשעוברים במוסך, פניו זוהרים.
עם גלידה נפרדנו, אבל בלי אבל...
קינוח מתוק למראות נוף חייך.
עם תחושה מתוקה של שובע ושל הגשמה.
סבא שלי, שתהייה לך מנוחה טובה.
אני נזכר באהבה בסבא,
משקיע בתחביבים כמו במקצוע, ללא ויתור.
מנדולינה, תשבצי הגיון ומנוחת צהרים.
מי ידע, שהוא היה גם קשור לביטחון?
אבל כשמצליחים לקלף את קשיחותו, מבינים.
עם גלידה נפרדנו, אבל בלי אבל...
קינוח מתוק לעשייה של חייך.
עם תחושה מתוקה של שובע ושל הגשמה,
סבא שלי, שתהייה לך מנוחה טובה .
עומר

גיורא .
במשך שלושים שנים – מחצית מחיי - אני עם גיורא.
כשהגעתי למוסך עין-שמר בראשית דרכי, גיורא בדיוק היה אחרי תאונת עבודה וחזר
למוסך. מהרגע הראשון הוא קיבל אותי באהבה, באותה רוח שגם אתם הכרתם - דאג לי
וקידם אותי. מאז שהכרתי אותו, הוא ראה בי את ממשיך דרכו, אם זה בדיונים מול הקיבוץ
ואם בהשתלמויות בארץ ובחו"ל. היתה לו אישיות אבהית ובנוסף הוא היה גם מאורגן,
מסודר ויעיל.
הוא המוסמך, המנהל והמרכז של המוסך במשך שנים רבות, הוביל אותי ועבד איתי,
בנעימות הליכות ובאורך רוח .
זכור לי מעמד שבו דובר על העלאת שכר וגיורא עמד מול המערכת ואמר: "קח ו
מהמשכורת שלי ותנו לרז".
כשסימה נפטרה כבה בו משהו. הוא המשיך כאילו כרגיל, אבל העצב לא עזב אותו .
למדתי ממנו כאדם וכבעל מקצוע שיעור לחיים, שאשא עמי להמשך חיי.
יהיה זכרך ברוך לעד, תחסר לי מאוד.
רז יצחקי