קורות-חיים
יהודית לביא נולדה בשם פויאסטרו, באלכסנדריה שבמצרים, ב- 12 בנובמבר 1929
(עין-שמר היתה אז בת שנתיים), בת בכורה לאביה משה ואמה שרה.
היא גדלה בבית גדול עם הרבה שכנים וילדים סביבה. החיים היו נעימים וטובים, אף כי
משפחתה חיה בצניעות, ללא מותרות. בבית הקפידו על החגים והמסורת .
אביה היה עוזר חייט ואמה עקרת-בית במשך שנים רבות, עד שיצאה ללמוד תפירה כדי
לסייע בפרנסת המשפחה, ועבדה בתפירת לבני נשים שנחשבו יוקרתיים מאוד. יהודית
נהגה לעזור לאמה בשעות אחר-הצהריים, בסיום הלימודים .
יהודית למדה בבית-ספר יהודי פרטי, ובהמשך עברה לבית-ספר שהיה שייך לקהילה
היהודית ובו למדה ארבע שפות: עברית, ערבית, אנגלית וצרפתית. את השפה האיטלקית
למדה מהמשפחה השכנה. לימים נסעה לביקור במצרים, פגשה את אותו שכן והם העלו
יחד זיכרונות. בבית דיברו לאדינו וצרפתית. ידיעת השפות תסייע לה בהמשך חייה, כאשר
תעבוד בבית-ההבראה של התנועה הקיבוצית בנתניה .
במצרים היה נהוג, כך מספרת יהודית, לערוך מסיבת בת-מצווה לפי כל כללי המסורת
היהודית, אבל בלילה שלפני טקס בת-המצווה שלה, הייתה הפצצה קשה מאוד ואת כל
הלילה נאלצו להעביר במקלט. לא רחוק מהבי ת נפלו פצצות, נהרסו בתים ונהרגו
משפחות.
בבוקר המצב נרגע, כולם יצאו מהמקלט ולמרות המלחמה )מלחמת העולם השנייה(
והאווירה הקשה ששררה בעיר, החליטו לקיים את הטקס בבית הכנסת. אחריו, ארזה
המשפחה את חפציה ונסעה לקהיר למספר שבועות .

את בעלה אהרון הכירה בעזרת חבר משותף ונישאה לו
כשהיתה בת 19 . אמה תפרה את הנדוניה במו ידיה .
אהרון היה ציוני נלהב ולא פעם נעצר בידי המשטרה
החשאית המצרית. יהודית לא הייתה חברה בתנועת-נוער
ועבדה באותה העת במשרד נדל"ן נחשב. שם הכירה קצין
מצרי לשעבר, שעזר לה והתריע שאהרון על הכוונת של
השלטון והוא צריך להיזהר, וגם עזר לשחרר אותו ממעצר .
עם קבלת ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ, התחילו
מהומות במצרים - חברי התנועה נעצרו ונשלחו למחנות
הסגר, וממשלת מצרים החליטה לגרשם אל מחוץ למדינה.
מאותו זמן החלה עלייה גדולה של יהודים ממצרים.
יהודית ואהרון נסעו לצרפת, הגיעו למרסיי ובמשך שבועיים
המתינו לתורם לעלות ארצה. בדצמבר 1949 הגיעו ארצה
באוניה, אחרי חמישה ימים בים סוער, והצטרפו לגרעין
שלהם בעין-שמר, שהיה כאן כבר חצי -שנה .
אנשי הגרעין היו כולם אנשי מעשה, בבחינת "מעשיך ידברו
ולא דיבוריך יעשו". הם הגיעו כרוח סערה לקיבוץ הפולני
"המנומס" וצבעו אותו ברוחם המיוחדת .
בעלון הקיבוץ כתבה יהודית: "בפסח, כשקוראים את 'עבדים היינו במצריים'... מי שצריך
להקריא את הקטע צריך להיות מהקבוצה המצרית, כי אנחנו אלו שיצאנו ממצריים ולא
אלו שיצאו מפולני ה " .
תחילה התגורר הזוג הצעיר באוהל ויהודית עבדה בפרדס. כשהייתה בהריון עברה לעבוד
במחסן הבגדים. אחרי ששרי נולדה, עבדה בבית-התינוקות במשך 20 שנה, וגם ניהלה
אותו .
בשנת 1965 נפטר אהרון ממחלה קשה, והוא בן 38 בלבד. יהודית עברה תקופה קשה, ואז
יצאה לעבוד בבית-ההבראה של התנועה הקיבוצית בנתניה. היא עבדה שם במשרד הקבלה
ולאחר מכן כאחראית חדר-האוכל. בעזרת השפות הרבות שלמדה, יצרה קשר חם עם
התיירים שהגיעו מארצות שונות להתארח בבית-ההבראה.
לאחר שנות עבודה רבות במלון, חזרה לקיבוץ והתחילה לעבוד כקוסמטיקאית, תחום
שאהבה, פיתחה, התמקצעה בו ואף רקחה את רוב התכשירים בעצמה. בהמשך פתחה מכון
קוסמטיקה ששירת לקוחות רבים מהקיבוץ ומבחוץ. יהודית הייתה גאה מאוד במכון
שפתחה והסב לה הנאה וסיפוק, והמשיכה בעבודתה עד שיצאה לפנסיה בגיל 80.

אחרי שרי נולדו ליהודת ואהרון גם רעיה וגילה, ובהמשך נולדו 9 נכדים :
ילדיהם של שרי וגברי חרודי: עמוס, יותם ושי .
ילדיהם של רעיה ולני האולינג: אילן, עומר, נוגה ואורלי .
ובנותיהם של גילה וברוך שנפלד: יסמין ועמית.
אחריהם הגיעו 15 נינים .
יהודית הקפידה תמיד להראות מטופחת וחיוך תמידי על פניה.
היא התהלכה בעולם הזה 94 שנים, נגעה בו והוא נגע בה. יהי זכרה ברוך.
מליק גור

איך עושים את זה? איך נפרדים מאמא שהייתה איתנו כל-כך הרבה שנים?
כילדה בערבי שישי, כשהיינו משחקים על הדשא, הייתי מזהה את נקישות נעלי העקב
שלה מגיעות לחדר-האוכל, כי רק לה היו נעלי עקב כאלה. וכמה התביישתי בגנדרנות
שלה. מעולם לא הייתה יוצאת מהבית בלי שכל שערה במקום והכל מתוקתק .
רק לימים הבנתי כמה יפה הייתה .
בגיל 35 נשארה לבד. גם אנחנו הבנות .
לאמא היה קשה בקיבוץ של פעם, שמעולם לא עשו בו הנחות. היא המשיכה לנהל את
בית-התינוקות מחוייבת להשכיב אותם בשעה מסויימת, וגם את גילה ורעיה, והכל צריך
להספיק באותן שעות. איך עושים את זה ?
אמא קרסה. ואז, בעזרת רן חדוותי, יצאה אל האור - לעבוד בבי ת-ההבראה של הקיבוצים
בנתניה .
ארבע שפות דיברה אמא, כמו הרבה מחבריה לקבוצה המצרית, שהגיעו מעולם
קוסמופוליטי תרבותי. באלכסנדריה, בה נולדה וגדלה, הייתה מוקפת באנשים מרחבי
העולם . בעבודתה בבית-ההבראה - אמא פרחה. נפגשה עם אנשים מכל העולם ומכל
השפות. לא פעם הוזמנה על ידם להתארח אצלם בארצות מוצאם. אמא הייתה מלכת
העולם. הלב נפתח.

לימים הבנו את הפגיעה שכל אחת מאיתנו חוותה . במיוחד רעיה וגילה, שהיו זקוקות לאמא
ולבית חם. עם זאת, במבט לאחור, אמא הייתה לביאה אמיתית. היו לה חיים טובים .
כמו רבים מבני דורה, אמא סגדה ל״מוסדות״, רק המילה "מוסדות " העמידה אותה לדום
מתוח. ואני התעלפתי כל פעם ששמעתי את השם הזה .
כשחזרה מעבודתה רבת השנים במלון הקיבוץ, התמחתה בקוסמטיקה וטיפולי פנים, תחום
בו השקיעה את עצמה עד מעבר לגיל 80. גם כאן זכתה להערכה רבה מצד המטופלות
שנהנו מטיפולה המקצועי והמסור .
אמא הייתה סבתא נפלאה וחברה טובה לאנשים רבים, הייתה נעימה והקרינה חום ואהבה.
כל-כך הרבה חברים שלי ניכסו אותה אליהם כאמא. "בשבילנו", אמרו, "היא כמו אמא" .
לאמא שלי היה חוש הומור עם צחוק מתגלגל בקול גבוה. וכמה אהבתי להצחיק אותה
ולשמוע את קולה המתגלגל. גם בימיה האחרונים הייתה קולטת משהו מצחיק והייתה
פורצת בצחוק .
שנים חשבתי שלא אוכל לחיות בלעדיה, שלא אוכל לחיות בלי האהבה שלה ללא תנאי .
והיא בדרכה שלה, עזבה אותנו לאט-לאט, כאילו הרגילה אותנו.
רייה המלאך שלנו, טיפלה באמא בשכל רב, באהבה ובכבוד גדול. יחד עם סוצ׳י, עטפו את
אמא בחיבוק ואהבה כמוה לא ראיתי. כששאלו אותי מה שלום אמא, הייתי עונה שהיא
עטופה באהבתן הגדולה ובמסירות ללא גבולות .
הייתה לה זכות גדולה לראות את המשפחה הגדולה שצמחה משלושתינו - 9 נכדים ו- 15
נינים !
לא אוכל לסיים בלי להודות מכל הלב לעובדות המרפאה, שהוזעקו והגיעו בכל רגע
שקראנו להן. תודה לכן צאלה מור, נירית לוי וד״ר דורית היקרות.
אחרי עשרות שנים, אמא זוכה להגיע לשקט ולנוח ליד אבא הנפלא שלנו, שאף אחד
מאיתנו מעולם לא שכח אותו .
תנוחי על משכבך בשלום, זכרך ילווה אותנו תמיד . שרי חרודי

סבתא,
בילדותי, בנעורי וגם אחרי, היית מאוד משמעותית בחיי, אהבתי אותך מאוד .
בנעוריי הייתי מגיע אליך באופן קבוע, תמיד היה לך זמן.
היית מכינה סלט, שקשוקה, אבוקדו או מחממת שניצל מחדר-האוכל .
היינו אוכלים, שותים תה ומדברים בנחת.
ידעת לשאול שאלות מכוונות ולבנות שיחות שתמיד היה בהן תוכן. שיחות שעזרו לי להבין
ולסדר מחשבות ורגשות. לפעמים תוך כדי שיחה, היית מלטפת לי את כף היד ומרגיעה.
היה לי כיף ומעניין להקשיב לסיפורים שלך מאז, או לסתם רכילות. תמיד מצאתי אצלך
רוגע ושקט נפשי, כמו שלא
מצאתי בשום מקום אחר .
היה לנו קשר קרוב, שהיה
חשוב ויקר לי מאוד .
בשנים אחר-כך דיברנו
בטלפון מדי פעם והיינו
מתראים כאשר ביקרתי
בארץ. תמיד היית היעד
הראשון או השני שלי
כשהגעתי לקיבוץ. תמיד היה
לי כיף לבוא אליך .
בשנים האחרונות המצב
התדרדר, ובביקורים
האחרונים שלי כבר לא
זיהית אותי והיה לי עצוב .
תודה על השנים בהן ליווית
אותי, על אין ספור ערבים
בהם ביליתי אצלך .
היית סבתא נהדרת
והזיכרונות ממך ילוו אותי
כל חיי .
נוחי על משכבך בשלום.
אוהב אותך מאוד .
אילן האולינג

סבתא ,
"אחרי הגשם תצא השמש", היית אומרת בצרפתית .
מאז מותו של עוזי חיטמן, זה מה שרצית בשביל עצמך – ללכת לישון בלי לקום.
בסוף זה הצליח לך, סבתא.
אני שמחה בשבילך שהמשכת לדרכך, לאהוביך. שמחה ועצובה ביחד.
מודה על הסבתא שהיית לי כל חיי, כל אוכל שהכנת לנו היה טעים, הסלטים, ה בלִילָ ה
ועוד .
היית מכינה עוגיות מגולגלות עם ריבה, והייתי אומרת לך: "העוגיות שלך כל-כך טעימות,
איזה יד יש לך", ואת היית עונה: "איזה יד?! זה מתכון, קחי ייצא לך גם".
מתגעגעת אליך, אוהבת אותך, יחד בלב לתמיד .
נוגה האולינג

סבתא ג'ודיתה ,
מסבירת פנים עם חיוך ורצון עז לשמוע את אשר על ליבך, וכל זה מהול בניחוח שקט
ועדין. מלטפת, מקשיבה ומוסיפה: "קרידו, אמורה" .
המילים האלו נתנו לי כילד וכנער, את ההרגשה שאני הוא היקר לך מכל, אבל אני יודע
שכך נהגת עם כל אחת ואחד מנכדייך וניניך .
בעדינות וברגישות ליבך, יכולת לעשות כך בפשטות, בעזרת כמה מילים וכוס תה בחורף,
לימונדה קרה בקיץ... היה תענוג גדול .
ביום חמישי האחרון הגעתי לבקרך. ישבנו בחוץ, השמש חיממה אותנו, את שמחת והצעת
כוס תה .
כבר לא יכולת להכין, אז אני הכנתי לעצמי וקטפתי כמה לימונים מהעץ.
נתתי לך להריח, התפעלנו מהגשם
והשמש.
גם במפגש האחרון שלנו, שהיו בו
מילים בודדות, זכיתי ממך לאותה
תחושת ייחודיות.
תודה רבה לך סבתא, נהניתי מכל
רגע איתך.
המשך מסע טוב, באהבה גדולה.
עומר האולינג

סבתא amore
איך בכלל מתחילים ?
אתחיל בתודה amore
תודה סבתא שבחרת בי להיות הנכדה שלך .
תודה סבתא שלאורך כל השנים היית הכל בשבילי .
היית אבא ואמא, היית חברה ואחות .
היית הגב שלי סבתא .
היית טובה אלי .
קיבלת אותי תמיד בכל מצב ובכל מצב רוח .
היית שם בשבילי ברגעים הכי קשים שלי, תמיד קיבלת אותי ללא תנאים .
לא היית רק סבתא שלי, היית סבתא של כל החברות והחברים שלי .
קיבלת את כולנו סבתא, כשהתקשרתי שאני והחברים מבריזים מהשיעור, ואם לבוא למכון
או לבית .
אין דבר שיותר אהבתי מאשר להיות איתך .
לעלות איתך לחדר-האוכל ולשבת רק אני ואת ליד החלון .
לנסוע איתך לעשות שופינג .
תמיד הצחיק אותי סבתא, שלי ולך יש את אותם הבגדים .
את זוכרת סבתא כמה דיברנו כשהייתי בטיול בדרום אמריקה? שבעה חודשים שלא היה
בוקר שלא הייתי מתעוררת מוקדם בשביל להתקשר אלייך לפני שכולם מתעוררים .
תודה שכל-כך אהבת את ים ואיתי וכמה גאווה ואושר הם נתנו לך .
יש לי תחושת החמצה שירדן לא זכתה להכיר אותך כמו שצריך .
סבתא, ריח הלוונדר ימשיך ללוות אותי תמיד .
סבתא, אני מבקשת סליחה אם פגעתי בך אי פעם .
יסמין שנפלד
משהו אחרון סבתא.. .
כשסיפרתי לאיתי שנפרדת מאיתנו, הוא אמר לי : " סבתא עכשיו עולה לשמיים לדבר עם
אלוהים". אם יש משהו במה שאיתי אומר, תמסרי לאלוהים שירגע קצת . שיתן לנו קצת
שקט פה, שישמור לנו על החיילים . שיחזיר הביתה כבר את כל החטופים . שיוריד מלמעלה
כוחות למשפחות השכולות . שיחזיר לנו את החיים היפים שהיו פעם כשעוד חתכת לנו
סלט . אוהבת אותך .

סבתא אמורה, אמורה טואה.
לא יודעת איך להתחיל לספר עליך, אי זו סבתא היית .. .
מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, אני איתך - ישנה אצלך, קמה איתך, מבלה איתך.
אהבתי לשחק איתך. איך היינו מוציאות שמיכה על הדשא משחקות ומבלות שעות יחד.
ואם לא משחקות, אז כמובן מדברות ספרדית אחרי שחרשנו את כל התוכניות של ויוה .
איך אהבתי להיות אצלך בקיבוץ. וישר אחרי הצבא גם ידעתי שאני באה לגור בקיבוץ לידך . היית הסבתא הכי
טובה בעולם!
יש לי כל-כך הרבה חברים שהיית סבתא שלהם.
היינו מגיעים אליך אחרי בית-ספר לשתות את הלימונדה שלך ולאכול את הסלט - הסלט המפורסם של סבתא ,
שהיה הכי טעים בעולם .
כל פעם מחדש היית בשוק שאני לא אוכלת אבוקדו, למרות שזה כל-כך בריא לעור הפנים .
לכולם קראת אמורה, אהבת כל-כך הרבה אנשים ותמיד כ ל-כך שמחת שבאו לבקר אותך .
לי וליסמין היה קשר אחר איתך, יכולנו לספר לך הכל, גם את הסודות הגדולים ביותר.
לא אשכח את טיול בת- המצווה שלי. נסענו יחד איתך לתאילנד - לא היה ספק שתהיי חלק מהטיול ה זה. את
היית "חיה רעה", עשית שם הכל. לא הפחיד אותך אקסטרים, כולם כל הזמן דיברו אי זו סבתא מגניבה יש לנו .
סבתא אמורה,
הקוסמטיקאית האגדית.
הייתי אוהבת לשבת
לידך במכון, לראות
אותך רוקחת את
התכשירים
שלך, בשקט-בשקט,
בשביל לא להפריע לך
במדידות.
היית סבתא, היית אמא,
היית אבא, והכי חשוב
היית החברה הכי טובה
שלנו .
אני אוהבת אותך,
זוכרת אותך הכי יפה
בעולם .
עמית שנפלד