קורות-חיים

אמיל ששון נולד בעיראק בשנת 1940 , להוריו טובה ויהודה, אח צעיר לאמילי הז"ל ואח גדול לזמירה, צבר ולילי.

אמיל זכר בחיבה את ילדותו לאורך נהר החידקל, עורך קרבות עפיפונים על הגגות .

לאחר קום המדינה, כשיהודי עיראק נרדפו, שכנע אמיל את אביו יהודה שצריך לעלות לארץ-ישראל.

 

הקליטה בארץ לא הייתה קלה בתקופה קשה למדינה הצעירה, אך אמיל זכר זאת תמיד כתקופה היפה בחייו. המשפחה שוכנה במעברה קרוב לרמלה, שם גרו בפחון ללא מים וחשמל. אמיל היה הולך ברגל עם אחיו קילומטרים רבים מדי יום כדי להגיע לבית-הספר, ועבד בעבודות מזדמנות בקטיף בפרדסים ובחלוקת עיתונים כדי לעזור למשפחה.

כשהגיע לגיל 18 התגייס לצה"ל, לחיל הקשר, שם חייו השתנו כשפגש את ענה גרוסמן.

עם הזמן, ה'פרענק' הבגדדי הגבוה כבש את ליבה של הקיבוצניקית הצברית, ובשנת 1965 הם נישאו בבית-המהנדס בתל-אביב .

 

אמיל תמיד אהב מתמטיקה ופיסיקה, ולאחר השירות הצבאי התקבל ללימודי הנדסת חשמל בטכניון. רבות הוא סיפר על המרצים הייקים בטכניון, אותם העריך מאוד .

אחרי מלחמת ששת-הימים אמיל הצטרף לשורות היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין –במדור אנטנות. העבודה ביחידה הייתה מאוד תובענית, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, ומלווה בהרבה לחצים. יכולתו של אמיל למצוא פתרונות טכנולוגיים מהותיים, לצרכי מבצעים ופעולות מול האויב, זיכתה אותו בהכרה גדולה, ולימים הוענק לו פרס ביטחון ישראל על פועלו. כאיש "צללים" אמיתי, אמיל כמובן לא סיפר מעולם דבר וחצי דבר על עבודתו .

 

לקיבוץ, אמיל הביא עמו את התרבות אותה ספג בבית הוריו - תרבות של כבוד לאחר, צניעות ושאיפה למצוינות. אמיל היה גאה מאוד במוצאו העיראקי ודאג להנחיל את הגאווה הזו לילדיו וסובביו .

כשנולדה חמוטל, ולאחריה דודו, איתמר ואמיתי - אמיל נהיה אבא חם ואוהב, ולקח חלק גדול בחיי ילדיו, אף שגדלו והתחנכו בתקופת הלינה המשותפת.

 

לאמיל היו ידי-זהב וידע רחב כמעט בכל תחום טכני. כשיצא לפנסיה פיתח תחביב, ועם ידי-הזהב שלו יצר ויטראג', מנורות, חנוכיות ושעונים רבים בדיוק מפליא.

הוא היה יד ימינה של ענה בקבלות-השבת במשך 16 שנה - ליווה אותה, עזר וסייע בכל מאחורי הקלעים, בשקט וענווה כדרכו בקודש .

אמיל גם היה מורה עם סבלנות אין-קץ ויכולת ללמד את החומרים הבסיסיים ביותר ועד רמת 5 יחידות במתמטיקה. גם בשנת חייו האחרונה הוא המשיך ללמד, ועזר לילדים לסיים את הבגרות במתמטיקה.

אמיל תמיד חשב כמה צעדים קדימה, וראה את העתיד בצורה שקולה והגיונית. כשהרגיש שבריאותו מידרדרת, התקין ברחבי הבית ידיות אחיזה ואמר: "אני יודע שהרגע יגיע, ואין סיבה לחכות לבואו" .

אמיל היה איש אציל, צנוע וענו .

הוא הותיר ארבעה ילדים ותשעה נכדים: שירה, אמרי, רחלי, איתן, אוריה, עופרי, תמר, רות ויהונתן; ויותר מכל, אמיל מותיר אחריו את ענה, אהבתו הגדולה איתה צעד יד ביד יחדיו מעל 62 שנה.

אמיל היקר שלנו, אדמת עין-שמר אוספת אותך אליה בעצב וביגון. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. משתתפים בצערה הרב של ענה היקרה, הילדים: חמוטל, דודו, איתמר ואמיתי, הנכדים וכל משפחת גרוסמן וששון. יהי זכרך ברוך .

 

אמיל שלי אהוב !

מאוד עצוב לי שאתה כבר אינך... חלל ענק נפער בחיי ואני מרגישה ריקה וכל-כך, כל-כך עצובה .

היית אדם טוב, חכם ומבין, שתמיד היה לי חשוב לדעת את דעתו בכל עניין שהתעורר.

ידעתי שדעתך תהא תמיד שקולה, חכמה ועניינית .

לא פעם במשך החיים, עמדו בפנינו מהמורות לא פשוטות וצלחנו אותן... בזכותך ובזכות הקיבוץ ...

היית אבא לתפארת, דואג ומטפח... יודע גם לדרוש ולכוון, וגם להעניק לנו שפע של אהבה חמה וטובה 

שכב במנוחה אהוב שלי יקר, שכב במנוחה שלימה .

אני נפרדת ממך בצער אין-סופי ובאהבה גדולה-גדולה .

ענה

 

אבא

מלווים אותך בדרכך האחרונה, ובזמן המיוחד, החד-פעמי הזה, נרצה להגיד לך תודה ! תודה על כל מה שהיית

בשבילנו, והיית המון !

הקדשת את כל חייך עבור כל אחד ואחת מאיתנו, תמיד, לאט, ביסודיות, עם כל הלב, בתשומת-לב לכל פרט ופרט, בחכמה גדולה. לקחת בחשבון את כל הזוויות, התבוננת ועזרת. איזו סבלנות, הו אלוהים כמה סבלנות הייתה לך, וכמה-כמה אהבה. לב מלא באהבה, דאגה ואיכפתיות .

בשנתיים האחרונות היה קשה. אנחנו לא רצינו לראות את מה שאתה ראית בלי למצמץ אפילו. ראית לאן זה הולך וזה העציב אותך מאוד. יחד עם זה נאבקת, חיפשת, ומצאת שיטות להצליח לחיות, ולהיות מי שאתה גם עם זה; בשבילנו ובעיקר בשביל אמא שהייתה אהבת חייך, או כמו שאמרת: "ההחלטה הכי טובה שלקחת בחיים" .

לפני חודשיים, באשפוז הקודם, שכבת במיון וסגרת עיניים.

אמא שאלה אותך: "מה אתה רואה כשאתה עוצם עיניים?" ענית: "אני חושב".

אמא שאלה: "על מה אתה חושב?" ענית: "עליך" .

ואנחנו כאן, מבקשים סליחה אם לא עשינו נכון, אם לא עשינו מספיק ...

אחרי כל השנים, אחרי שנתת את כל מה שיכולת, הגיע הזמן שלך לנוח מהמסע הזה כאן, ולהמשיך הלאה במסע הנשמה שלך .

שאלוהים יעזור לך - "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא ."

אוהבים, דודו, איתמר, אמיתי וחמוטל .

 

אבא יקר

תמיד ידעת להעניק עם כ ל-כך הרבה אהבה, סבלנות וחוכמה.

הזיכרון הראשון שלי בחיים זה החיבוק האוהב שלך, וזה לא מקרי.

עזרת לנו בצמתים החשובים ביותר של החיים בנדיבות רבה ובלי תנאים. המשפחה שלך תמיד הייתה מרכז חייך והיית בשבילנו הבית והמגדלור המתווה לנו את הדרך. התייעצתי איתך ושיתפתי אותך בכל-כך הרבה דברים ועכשיו אתה חסר מאוד .

למרות המרחק הפיזי בינינו נשארנו מאוד קרובים והמשכנו לעזור אחד לשני, אבל בסוף זה לא הספיק... ואני כל-כך מתגעגע אליך אבא .

אבא, אני תמיד אומר לילדים שלי שאני רוצה להיות אבא טוב כמוך, כי בעיני אתה הטוב ביותר !

עפרי הבת שלי כתבה לך כמה מילים אבא: "אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך כל-כך. אני מצטערת שלא בילינו יותר זמן יחד. היית סבא ואבא נפלא, ומאוד אהבתי לבלות איתך. הלוואי ויכולתי להגיע לכאן להגיד שלום" .

אוהבים אותך אבא. תנוח שם למעלה, איתמר

 

אבא,

כבר כמה זמן שאני חושב על הרגע הזה, שאני אעמוד פה ואצטרך להסביר מי אתה בשבילי .

כל חיי היית שם בשבילי. כשהייתי צריך להוביל קבוצת ילדים בכיתה ו' במפעל-אירוח לחצור, אתה פתאום הופעת שם באחורה של האוטובוס, דואג שאני אהיה בסדר. ככה זה

היה כל חיי. .. כשחזרתי לארץ אחרי הלימודים והתלבטתי מה יהיה מסלול חיי, שיתפתי את אבא שאני חושב לעשות תואר שני במנהל עסקים. יום למחרת אבא כבר התחיל את תהליך הרישום באוניברסיטת תל-אביב ... כי בעצם תמיד ישבת שם באחורה של האוטובוס של חיי ושמרת שאהיה בסדר ...

אבל אבא היה הרבה יותר מזה. אבא היה המורה שלי, השיפוצניק שלי, הספר שלי,הקוסמטיקאית שלי, הרופא שלי וכל מה שביניהם... כל חיי הבוגרים שאפתי להיות קצת יותר "אמיל", עם יכולת קבלת ההחלטות ובעיקר יכולת הביצוע הבלתי נתפסת .

אצל אבא תמיד אמרנו שיכול להיות שזה אולי ייקח קצת זמן, אבל בסוף זה יהיה פרפקט.

כי בניגוד לכולנו, אבא לא רק קרא את ההוראות, הוא גם שמר את המדריך בדיוק לרגע הזה. הוא פשוט היה מאוד יסודי . ואתם לא רוצים שאתחיל לדבר על הברגים... בכלל, לאבא היה את כל מה שצריך ותמיד היה אפשר לסמוך עליו .

אבא גם היה סבא נפלא לתמר, לרות וליהונתן, תמיד עזר לנו כ ל-כך והנכדים אהבו אותו מאוד .

 

אבא,

תודה שהיית שם בשבילי תמיד. בשנים האחרונות כשכבר היה לך קשה ללכת, זאת היתה זכות גדולה עבורי להיות לך ידיים ורגליים . היינו צוות מנצח, כי אתה גם בימיך האחרונים, היית האיש הכי חכם בחדר .

אני מתגעגע אליך, לשיחות שלנו, לצחוק ואתה תמיד-תמיד אצלי בלב .

אני יודע כמה אהבת את אמא וכמה שאתה דואג לה. אז הסר דאגה מליבך ונוח על משכבך בשלום. דע לך שאנו נעטוף את אמא בחיבוק חזק ונרעיף עליה אהבת אין-קץ, כי אין אישה כמו ענה שלך בעולם !

מתגעגע ואוהב, אמיתי

 

סבא שלי האהוב

סבא שלי הוא האיש הכי טוב שאני מכירה - צנוע, חכם, עדין ונעים. עושה כל דבר ברצינות ודייקנות ותמיד לאט-לאט.

לימדת אותי ועוד רבים מתמטיקה לבגרות, בין טוסט לטוסט שהיית מכין לי, הצלחת ללמד אותי בסבלנות אין-קץ, ובזכותך עשיתי את זה ובגדול. אני זוכרת שהייתי נכנסת אליכם הביתה ורק מלהסתכל עליך כבר הרגשתי נעים, טוב ובטוח .

תודה לך שגם כשכבר היה לך כל-כך קשה, לא הפסקת לחשוב עלינו, דאגת להישארות שלנו פה אחרי שתלך ונתת לנו להרגיש בטוחים תמיד. כזה היית - נותן הכל לאנשים שאתה אוהב, בצורה מתוכננת ושקולה שכל-כך אופיינית לך .

סבתא מספרת שבכל פעם שנולד לך ילד, התרגשת כל-כך והיית גאה. ולנו נתת להרגיש כמה אתה גאה בכל אחד ואחת מאיתנו.

האהבה הגדולה שלך למשפחה, לילדים שלך, לנו הנכדים ובמיוחד לסבתא אהובת הנפש שלך, היא השראה בשבילי ותיזכר בליבי לנצח .

סבא שלי היה איש מיוחד במינו, נפש עדינה ונדירה בעולם שלנו. אני שמחה שזכיתי לגדול וללמוד ממך מהי דייקנות, סבלנות, דאגה, עדינות וטוב-לב.

סבא, אני לא מאמינה ולא יכולה לדמיין את העולם הזה בלעדיך, עכשיו כבר בטוח לא כואב לך ואתה לא סובל. נוח על משכבך בשלום.

אני אוהבת אותך סבא שלי ואתה בליבי תמיד-תמיד.

שירה וכל הנכדים שאוהבים אותך כל-כך.

 

אמיל אהוב ויקר לי עד מאוד !

מוזר להכנס לבית שלך ושל ענה ולא לראות אותך יושב על הכורסה המשוכללת שלך ,מוזר לי לדבר עליך בלשון עבר .. .

מי היית עבורי?

הרגשתי שאתה דמות דומה להורה נוסף בשבילי, מבוגר אחראי נוסף שדואג לי ולמשפחה, שתמיד אפשר לסמוך עליו שייתן עצה טובה, יתמוך ויעזור .

אני רוצה לומר תודה על שקיבלת אותי למשפחה כל-כך יפה, אתה וענה, תמיד הרגשתי רצויה ואהובה.

אמיל, למדתי ממך המון לאורך השנים על מהי ענווה וצניעות, סבלנות ומחשבה. אני שאוהבת תמיד לפתור דברים במהירות, התפעלתי מעומק המחשבה שאתה מקדיש לכל דבר ועניין. אני זוכרת את הפתרון שמצאת לנמלים בבית - צריך לעקוב אחרי הנמלים, לראות מהיכן הן מגיעות ואז לרסס...

צחקתי תמיד מהרעיון הזה, אבל הוא בעצם מבטא את החשיבה המקורית שלך והסבלנות הרבה... ויש את ההמצאות שלך שהגיעו טרם זמנן, כמו כשלא הסתפקת במנעול לדלת, אלא התקנת קוד מיוחד שרק מי שיודע אותו יוכל להכנס. אני זוכרת גם את מפצח האגוזים שהיה על השולחן ונראה כמו טיל

בליסטי. בתחום הקולינרי אני זוכרת את טעם סלט הפירות שהיית מכין בשבת בבוקר, ואת הירקות שהיית חותך לילדים בדייקנות רבה ומגיש להם בצלוחיות קטנות, תוך כדי שהם יושבים על השרפרפים וצופים בטלוויזיה. כשעברנו לבית החדש, הכנת לנו אהילים יפים מויטראז', מדויקים להפליא, בכישרון המיוחד שלך .

כשנולדה תמר עזרת לנו המון בשפצור דירת החדר הקטנה – אם זה תנור למקלחת ואם זה התקנה של מכונת כביסה ומייבש במרפסת וכיסויים מיוחדים שלא ירטבו בגשם. כשרות נולדה ועברנו לקוטג', ענה ואתה הייתם עוזרים לי עם הבנות כל הזמן, במיוחד כאשר אמיתי היה יוצא מספר ערבים בשבוע לכדורעף. היית מזדעק כשעלה החום לאחד הילדים, דואג ותומך בלי סוף.

היית איש של פעולה ומעשים ואהבתך לסובביך התבטאה גם היא במעשים ולא בדיבורים .

הבנות היו קשורות אליך קשר עמוק. אני זוכרת את הנסיעה ההיא של אמיתי ושלי לחו"ל , כשהגיעה בייביסיטר לשמור על הבנות ורות לא הפסיקה לבכות. הגעת בשתיים בלילה להרגיע אותה... ברגע שהיא ראתה אותך, היא מיד נרגעה והרגישה בטוח ה. ככה היית, נותן תחושה של ביטחון, שהכל יהיה בסדר ...

כמובן שכאשר יהונתן הצטרף למשפחה, הוא נסחף אחרי הסבים המתוקים שלו, אהב אותך ואהב להצחיק אותך... היית שואל את הילדים שאלות  מתמטיקה ונמלאת גאווה כאשר היו עונים נכון. ובכלל, היית גאה מאוד בנכדים שלך, מתעניין בחייהם עם הלימודים או החברים, מתפעל בכל ליבך מהשיח איתם. כמה היית מתמלא אור כאשר הנכדים הגיעו לקבלות-השבת ובאו אליך לחיבוק, כשאתה ביד אחת אוחז אותם וביד השנייה על המקלדת מקרין את המצגת שענה הכינה. היית סבא לתפארת וכך גם הילדים יזכרו אותך .

אהבתי לראות את האהבה שלך לענה והכבוד ההדדי ביניכם אחרי יותר משישים שנה יחד.

שניכם היוויתם עבורי מודל לחיקוי .

המפגש האחרון שלנו, היה כשחזרתי מפריז ונתתי לך לטעום שוקולד שהבאתי במיוחד .

כל-כך שמחתי כשביקשת לטעום .

אמיל, כל-כך קשה לרכז בכמה משפטים את מי שהיית עבורי ועבור הילדים, את החוויות המשותפות וקטעי הזכרונות ...

היית הרבה-הרבה מעבר לכל מה שהצלחתי לכתוב , אתה חסר לי מאוד.

נוח על משכבך בשלום, אוהבת מאוד , חגית

 

אמיל עבד ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין - יחידה 81 . מובאים להן מעט מהדברים שכתבו חבריו ליחידה - 

אמיל יקר, נוח בשלום על משכבך .

אמיל היה ראש המדור כאשר הגעתי למדור אנטנות. הוא זה 'שקיבל אותי לזרועותיו' והיה הרמ"ד שלי במשך כמה שנים, בשני סבבים. בעיניי, מה שאיפיין את אמיל מעל לכל, היה שמעבר לתפקידו כראש-מדור וכמנהל, הייתה נסוכה בו דמות של אב. הוא תמיד שפע חום רב, מאור פנים, של ווה שמשרה ביטחון, רוגע ונועם. אני לא מצליח לזכור ולו פעם אחת, שראיתי אותו מדבר בקוצר-רוח, זעף או רוגז... משיחה עימו תמיד הייתי יוצא מעודד ואופטימי. אהבתי אותו מאוד. אמיל היה מנהל ואדם אהוב, שידע גם להחזיר אהבה.

אני מבכה את מותו וצר לי מאוד על לכתו, חזי

אמיל היה איש יקר, חביב על הבריות, צנוע וענו. אדם שכל כולו נתינה ורצון לעזור לכל מי שפנה אליו, ותמיד בסבר פנים יפות ועם חיוך.

מהנדס מצוין, מומחה בהתפשטות גלים, שתרם רבות ליחידה הטכנולוגית ולביטחון מדינת- ישראל. מועדון גמלאי חיל המודיעין - ע"צ ואני אישית (שזכיתי לעבוד איתו) שולחים

תנחומים למשפחה. יהי זכרו ברוך, מנשה

 

אני זוכרת את היום בו הגיעו מספר חברים מ- 8200 ביניהם היה אמיל .

גבר שחרחר, גבוה וצנוע . לימים הכרתי אותו. אדם חם, ענו, איש מקצוע מעולה בתחומו.

איש שיח . באחת השיחות שלנו, שאלתי אותו האם לא קשה לו להגיע מעין-שמר כל יום .

תשובתו היתה: "מה פתאום, אני עולה על רכבת עד ארלוזרוב ומשם רוכב על אופני ומגיע ליחידה. בחורף ובקיץ" . זה אמיל .

יהי זכרו ברוך, רחל

 

תודה

בתום ימי האבל , רוצים לומר תודה-רבה מקרב-לב לחברים הרבים שתמכו ועזרו לנו רבות בימי האבלות על אמיל שאנחנו כל-כך אוהבים.

העזרה הרבה החלה עוד מההכנות ללוויה, המפגש המכובד במועדון-לחבר ובמשך ימי השבעה. אנו מודים לכל האנשים שבאו לשבת איתנו, לחזק אותנו, ולספר על אמיל. דעו לכם שקיבלנו כוח מכל אחד ואחת מכם. וכמובן תודה על הארוחות החמות, העוגות והכיבודים, שמאוד עזרו לנו לעבור את השבוע

העצוב הזה. התרגשנו לחוש מקרוב את כוחה של הקהילה שלנו שיודעת להתייצב בשעה כל-כך קשה .

ברצוננו להודות באופן מיוחד ל עינת תומר שסייעה לנו מאוד לאורך התקופה ונתנה מעל ומעבר . תודה למרלן אלבז, אורלי האולינג, אסנת אדר, אדווה תומר ותמי צמח על הכנת המפגש במועדון-לחבר .

תודה לקרן משיח שקיבלה אותנו יפה בבית-דורות וסייעה בכל דבר ועניין .

תודה לצוות האבלות בראשותו של מנו אלון - טוביה פוקס, יובל בן-מיור, אמיר תומר, אורי תומר, גלי והראל יגודה .

תודה לכל הנשים גדולות הדור, שבישלו ואפו לנו מכל הלב : רנה גבע, נגה אבלגון, ליאור פולקביץ, שרי חרודי, נוגה האולינג, עדי גור, אדווה תומר, רוני גלעד, אורנית ולנסי, דליה דדוש ורעות מהר"ל .

ואם שכחנו מישהו או מישהי מבקשים סליחה ומחילה .

בהערכה רבה, משפחת ששון