בית הקברות של עין שמר איננו רק מקום מנוחה אחרון, אלא מרחב זיכרון קהילתי שבו נשזרים חיי היחיד וסיפורו של הקיבוץ כולו.

אחד המאפיינים הייחודיים והעמוקים של טקסי הקבורה בקיבוץ הוא הדגל האדום, המשמש במשך עשרות שנים ככיסוי לארונות המתים בדרכם האחרונה. הדגל האדום איננו סמל טקסי בלבד, אלא ביטוי לזהות תנועתית־אידאולוגית מובהקת: סוציאליסטית, שוויונית וקולקטיבית. עטיפת הארון בדגל מסמלת את שייכותו של הנפטר לחברת החברים ולדרך החיים של עין שמר, והיא חלק בלתי נפרד מן הטקס הקיבוצי.

בעין שמר ממשיכים לקבור עם הדגל האדום גם כיום. במשך שנים רבות הייתה שמירת המסורת והמשכיותה באחריותו של מנו אלון, אשר שימש כממונה על הקבורה בעין שמר ודאג בפועל לשימוש בדגל האדום כחלק מטקסי ההלוויה. כיום ממלאת את התפקיד דליה ברכה, הממשיכה לשמור על המנהג כחלק בלתי נפרד מהטקס הקיבוצי. המשכיות זו משקפת בחירה מודעת לשמר סמל קהילתי טעון משמעות, גם נוכח שינויים רחבים בתרבות הקיבוצית וביחס לסמלים תנועתיים.

לאחרונה נמסר לארכיון עין שמר, על ידי מנו אלון, אחד הדגלים האדומים ששימשו במשך שנים לעטיפת ארונות המתים בהלוויות הקיבוץ. מסירה זו חורגת בהרבה מפעולת שימור טכנית. זהו מעשה של העברת אחריות בין דורות, והכרה בכך שמדובר בפריט בעל קדושה קהילתית – עדות מוחשית לדרך שבה חיו וחיים בעין שמר את הקשר שבין חיים, מוות, אידאולוגיה וחברות.

התמונות לקוחות מעלון עין שמר מנובמבר 2022 (בעריכת סיגל דקל), שהוקדש כולו לבית הקברות בעין שמר, ומציג מבט אישי וקהילתי על המקום, על הכתובות שעל המצבות ועל הזיכרונות הנלווים אליהן.

הדגל האדום מוסיף להתקיים הן במרחב הטקסי והן במרחב הזיכרון והארכיון – כבד בעל צבע וסמל, הנושא עמו סיפור של דרך חיים, שייכות וזמן.

לצפייה בעלון עין שמר (35) שהוקדש לבית הקברות כאן