הדרן – ארבעה עשורים של יצירה, חברות והמשכיות בקהילת עין שמר

בשנת 1985, בלב הקהילה הקיבוצית שלנו, נולד "הדרן" מתוך צורך אמיתי – להעניק מסגרת תעסוקתית וחברתית לחברים שהגיעו לגיל השלישי, אך עדיין רצו להרגיש משמעותיים ולתרום. את היוזמה הובילה שרה’לה סיטנר, שזיהתה את הצורך במסגרת עבודה גמישה ומותאמת לחברים מבוגרים. יחד עם יהודית סגולי, מרים שינפלד ומרים רולניק, היא הפכה חזון למציאות.

האתגר – איך מספקים תעסוקה ראויה לוותיקי הקיבוץ?

עם השנים, חברי קיבוץ מבוגרים מצאו את עצמם ללא תעסוקה מתאימה. בתחילה, שובצו חלקם במיניפלסט ובמפעל המגנטים, אך המקומות היו מצומצמים ולא יכלו להכיל את כל מי שנזקק למסגרת חדשה. כך, עלה הצורך להקים מפעל ייחודי שייתן מענה רחב יותר.

ועדת הקשישים, בהובלת יהודית סגולי, זיהתה את הצורך, והצליחה להשיג באופן זמני מבנה מול מועדון לחבר. רפי שפירא הציע לקרוא למקום "הדרן" – סמל להמשכיות, נתינה, והשתלבות של הדור הוותיק בקהילה.

בית חם של יצירה, מפגש ושיחה

"הדרן" לא היה רק מקום עבודה – הוא הפך לבית חם. שרה’לה סיטנר, יחד עם מרים רולניק, דאגו שהעובדים ייהנו מסביבה נינוחה, מקצב עבודה אישי, ומתחושה של קהילה תומכת. לא הייתה דרישה לעמוד בלחץ הסביבתי, אלא ליהנות משעות הבוקר בתעסוקה יצירתית לצד חברים.

המקום אפשר לאנשים לצאת מהבית, להיפגש וליצור. בין היצירות שנעשו ב"הדרן" ניתן למצוא:

✔ שמיכות טלאים ✔ נחשושים למיטת תינוק ✔ נעלי בית לתינוקות ✔ עבודות פסיפס ✔ כריות, תיקים, שטיחים קטנים, שלטים לבית ועוגות, ועוד...

המוצרים שנוצרו ב"הדרן" נמכרו בהצלחה רבה – הכריות זכו לביקוש גבוה, שמיכות הטלאים הגיעו לכל בתי הילדים ואפילו לבתי ילדים של קיבוצים אחרים, ושלטי הפסיפס הפכו למוצר מבוקש מאוד.

הסיפורים שמאחורי "הדרן"

מעבר להיותו מקום של יצירה, "הדרן" היה חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים מחברי הקיבוץ בהווה ובעבר:

יצחק דנון , מהגרעין המצרי, שהיה פעיל בחקלאות ובתעשייה, גילה בגיל מבוגר את אהבתו לעבודת הידיים ונהנה מאוד מעבודת הקרמיקה ב"הדרן"

פינו כהן, שעבד שנים בחקלאות, מצא ב"הדרן" מפלט לעיסוק חדש והתחבר לאומנות הפסיפס – "אני רואה את התוצר של עבודותיי וזה משמח אותי"

פרידה אבלגון, שעבדה במטבח הקיבוץ במשך שנים, הייתה מהוותיקות ב"הדרן" – "שרה’לה סיטנר גייסה אותי לעבוד איתה, ואת מלאכת היד למדתי לבד"

יהודית זרטל , שהייתה דמות מרכזית בקהילה, תיארה את "הדרן" כמרכז חברתי חשוב: "בראש ובראשונה יש פה חיי חברה, אני נפגשת עם אנשים, מחליפים זיכרונות, מספרים על חוויות מהעבר ומהיום"

הזמנה למעבר אל הבית החדש

לפני 40 שנה, כשנוסד "הדרן", הוזמנו הוותיקים של הקיבוץ להצטרף לבית החדש שנבנה עבורם. היום, אנו מזמינים את חברי הקהילה הוותיקים להצטרף לפרק חדש – המעבר לבית החדש של "הדרן".

"הדרן" הוא לא רק מפעל קהילתי – הוא סמל של נתינה, ערבות הדדית והמשכיות. זהו מקום של יצירה, חברות ושמחת עשייה, הממשיך להתקיים ולשגשג גם היום.

מצורפת ברכה של שרה'לה סיטנר ז"ל, בין מקימות המקום