לזכר חללי קיבוץ עין שמר

קיבוץ עין שמר, מעוז של התיישבות חלוצית השוכן בלב השרון, נבנה על אדני ערכי "השומר הצעיר", עבודת אדמה יצרנית וערבות הדדית עמוקה. מאז עלייתם של המייסדים על הקרקע, שזורה ההיסטוריה של הקיבוץ בסיפור תקומתו של עם ישראל בארצו – סיפור של בניין לצד התגוננות, של יצירה לצד אובדן. המחיר הכבד ששילמה הקהילה לאורך השנים, מראשית ימי המנדט ועד לימינו אלה, הוא עדות חיה למסירות הנפש של בניה ובנותיה. אלו שצמחו בין תלמי השדות ובצל עצי הפרדס, ראו בהגנת המולדת ובביצור ביטחונה שליחות עליונה, והותירו אחריהם מורשת המשלבת את אהבת האדם עם הנאמנות המוחלטת לכלל ולמולדת.

שחר ההתיישבות: חלוצים תחת אש ומאבק בבריטים (1938–1945)

בימיה הראשונים של המדינה שבדרך, היו חברי עין שמר חוד החנית במאבק מול התקפות הטרור ערבי ובמרי נגד שלטון המנדט.

דב הנדל (1938): יליד פולין וממנהיגי קן "השומר הצעיר" בעירו. כחלוץ ועובד אדמה, השתלב בנפש חפצה.

דב, איש אציל ונעים הליכות שאוהב טבע ואמנות, נפצע מירי במהלך התקפת טרור ערבי על הקיבוץ ונפטר מפצעיו.

דוד שניידר (1938): מנהיג טבעי שזכה לכינוי "אבא" בשל דאגתו האינסופית לכל חבר. דוד, מוזיקאי מוכשר שעבד בעבודת הפלחה הקשה, נהרג מירי בעת ששמר על חדר האוכל – ליבו הפועם של הקיבוץ – במהלך התקפת טרור ערבי.

יצחק פרלברג (1942): אינטלקטואל רגיש, בעל השכלה רחבה בכימיה ובעיתונאות. יצחק עלה מפולין ב-1939 וניסה לגשר על הפער שבין עולמו הרוחני העשיר לבין המציאות המפרכת של "היהודי החדש" באדמת הארץ. המצוקה הנפשית שנגרמה מטלטלות התקופה, אימי השואה באירופה והקושי להשתלב בהוויה הקיבוצית, הביאו אותו לשלוח יד בנפשו, כשהוא מותיר אחריו רעיה כואבת.

אלימלך שטרקמן (1945): ממייסדי עין שמר, איש עבודה ומסגר מסור שפעל ללא לאות לשיפור תנאי הקהילה. למרות לקות שמיעה עמה התמודד בנחישות, היה מעורב בכל נימי חיי הקיבוץ. אלימלך נהרג מירי כוחות בריטיים בעת שהשתתף בפריצת המצור ההירואית על גבעת חיים.

מלחמת העצמאות: דור הפלמ"ח וההכשרות המגויסות (1943–1948)

בשנות הארבעים הגורליות, שימשה עין שמר בית ומקלט להכשרות מגויסות של הפלמ"ח ולחברות נוער. הצעירים הללו, שחלקם הגיעו כפליטים וניצולים, מצאו בקיבוץ כור היתוך של עבודה ולחימה.

שטיינברג משה (מקי), בנם היחיד של בלה ודוד, שהתחנך בחברת הנוער בעין שמר. מקי, אינטלקטואל סקרן וחובב מוזיקה, נפטר ממחלה במהלך שירותו בפלמ"ח. אמו, ששרדה את השואה, עלתה לישראל ונטמנה לימים לצד בנה בבית העלמין של הקיבוץ.

שם החלל	שיוך יחידתי / מסגרת	מקום הנפילה	קו אופי מרכזי
אורי קוסטקובסקי	פלמ"ח (הכשרה מגויסת)	בית מחסיר	מנהיגות, אחריות ומסירות
דוד חקלאי	פלמ"ח (הכשרה מגויסת)	ליווי שיירה לירושלים	שמחת חיים ונכונות להוביל
משה "מוסה" חרש	פלמ"ח (הכשרה מגויסת)	גבעת הרדאר	רוח חופש, אהבת שירה וטיולים
נתן צייכנר	פלמ"ח (הכשרה מגויסת)	אזור כפר אוריה	ישר, פשוט ונכון תמיד לעזרה
אליאש והב	פלמ"ח (חברת נוער)	כפר דרום	חרוץ, שקט אך עמוק במעשיו
ישראל בן שלמה שטרק	פלמ"ח (גרעין השלמה)	שילטא (לטרון)	ספורטאי מצטיין ואוהב אדם

מלחמות ישראל והמאבק המתמשך (1967–1978)

בני עין שמר, שנשאו עמם את ערכי הקיבוץ לכל יחידה וחיל, היוו את עמוד השדרה של הכוחות הלוחמים במערכות ישראל.

מלחמת ששת הימים (1967):

חנן בוך: איש ספר אציל וביישן, שעבד במסירות במטעי הקיבוץ. חנן, שגילה רגישות וחברות עמוקה, נפל בקרב על שחרור ירושלים.

"צעיר שקט וביישן, בעל עולם פנימי עשיר ואהבת קריאה עמוקה. אדם נאמן, מסור ואציל." (על חנן בוך)

אמנון חרודי: רפתן מוביל ויוזם, שבנה את ביתו ומשפחתו בקיבוץ. אמנון נפל בקרב על ירושלים בעת הפריצה לבית הספר לשוטרים. הוא הותיר אחריו רעיה ושלושה ילדים, בהם בת שנולדה לאחר נפילתו ולא זכתה להכירו.

מלחמת יום הכיפורים (1973):

יוסף-צבי ניידס: עלה מארגנטינה ומצא את ביתו בעין שמר. מפקד טנק בשריון, איש עבודה עניו ואוהב ריקוד. יוסף נהרג ברמת הגולן מאש נ"ט, בעת שניסה לחלץ צוות טנק אחר שתחת אש כבדה.

מבצע ליטני (1978):

אבשלום (אבשי) יהודה: קצין צנחנים מצטיין, אדם בעל עומק מחשבתי שדרש מעצמו את המקסימום אך נהג בחייליו באכפתיות ורגישות. אבשי נפל בקרב במרון א-ראס בדרום לבנון.

גילה בגרות, רגישות ואחריות. קצין צנחנים מצטיין שדרש מעצמו, אך נהג בחייליו בגישה אישית." (על אבשלום "אבשי" יהודה)

בשליחות הביטחון ובצל פציעות (1987–2015)

גם בין המערכות הגדולות, המשיכו חברי הקיבוץ לתרום בדרכים מגוונות, לעיתים מתוך התמודדות ממושכת עם צלקות השירות.

יפתח מור (1987): טייס קרב ומפקד צעיר ומבטיח, שהיה דמות נערצת בקיבוץ כספורטאי ומנהיג. יפתח נפל בעת מילוי תפקידו בתאונת אימונים, בעקבות תקלה קטלנית בכיסא המפלט במהלך ניסיון נועז לחלץ מטוס מסחרור.

"נשא עמו את ערכי הקיבוץ גם בדרכו כטייס קרב מצטיין ומפקד צעיר." (מתוך דברי הזיכרון ליפתח מור)

מאיה סגולי (1989): בת עין שמר, מלאת שמחת חיים ויצירתיות, שאהבה מחול ומוזיקה. שירתה כמש"קית ת"ש מסורה והייתה אוזן קשבת לחייליה. נפלה בעת שירותה הצבאי.

צבי מור (1999): "בן הזקונים" של משפחת מור, איש ים וחברות בעל הומור ייחודי. צבי נפטר ממחלת הסרטן שנגרמה כתוצאה מצלילות בנחל הקישון המזוהם במהלך שירותו הצבאי.

לואיס גורן (2001): עלה מקולומביה והפך לחבר קיבוץ אהוב. לואיס היה איש עשייה בעל "ידי זהב", שאהב אלקטרוניקה וטיסנים. הוא נפל בעת מילוי תפקידו במשמר הגבול בצומת בית רימון.

אדם זרטל (2015): פרופסור לארכיאולוגיה בעל שם עולמי וכריזמה יוצאת דופן. אדם, שנפצע קשה

במלחמת יום הכיפורים, הקדיש את חייו לחשיפת צפונות הארץ והיה לאיש רוח ומדע פורץ דרך. הוא נפטר לאחר שנים של התמודדות עם השלכות פציעתו.

השבת השחורה: האור שכבה במסיבת הנובה (7 באוקטובר 2023)

בבוקר השבת השחורה של השבעה באוקטובר, נקטפה בת עין שמר בשיא פריחתה. בר תומר, בתם של איל ונילי, אחות לאביב ומורן, ונכדה למשפחות תומר ודורצבכר, הייתה נינתם של מייסדי הקיבוץ – חוליה זהובה בשרשרת דורות של חלוציות. בר הייתה צעירה מלאת אור, יצירתיות ואהבת אדם, שחיה בתנועה מתמדת בין מסעות, לימודים וחיוך גדול שפיזר נדיבות בכל מקום אליו הגיעה. היא נרצחה ע"י מחבלי נוחבה פלסטינים במסיבת ה"נובה", זירת הטבח שהפכה לסמל של יופי שנגדע באכזריות. דמותה של בר, השורשית והחיונית כל כך, נותרה כזיכרון זוהר של דור המשך המחובר בכל נימיו לאדמת עין שמר.

מורשת של חיים ועשייה

סיפורם של נופלי עין שמר הוא סיפורה של הציונות כולה – פסיפס אנושי של צברים ועולים, אנשי רוח ועובדי כפיים, שהמשותף לכולם הוא השורש העמוק שנטעו באדמת הקיבוץ. כל חלל הותיר אחריו לא רק כאב, אלא גם צוואה של עשייה. ערכי עין שמר – החינוך, התרבות והחיבור לאדמה – הם שמחזקים את הקהילה ברגעי המשבר ומאפשרים לה להמשיך לצמוח. מתוך הכאב על האובדן, הקיבוץ ממשיך "לבנות ולהיבנות", כשהוא שומר בליבו את זיכרון בניו ובנותיו שהקריבו את חייהם בנתיבי הגבורה והחלוציות, ומבטיח כי אורם ימשיך להאיר את דרכם של הדורות הבאים.