יעקב (קובה) ריפתין: איש העקרונות, מבוני המדינה ולוחם חברתי

היום, 14 במאי, אנו מציינים 48 שנים לפטירתו של חברנו יעקב (קובה) ריפתין, שהלך לעולמו בשנת 1978. ישנה סמליות היסטורית עמוקה בכך שקובה נפטר בדיוק בתאריך הלועזי שבו הוכרזה הקמת מדינת ישראל – מדינה שהוא היה שותף מרכזי בהנחת יסודותיה. חייו של קובה היו שזורים עמוק בחיי הקיבוץ והמדינה, והוא הותיר אחריו חותם של אדם בעל עקרונות ברזל, חזון חברתי ומחויבות עמוקה לדרך.

הנחת היסודות לפרקליטות הצבאית למרות שקובה מוכר לרבים בשל עמדותיו האידיאולוגיות השמאליות, תרומתו המעשית לביטחון המדינה הצעירה הייתה מכרעת. בטרם קום המדינה שימש כחבר "ועד הביטחון", הגוף העליון שהתווה את מדיניות הביטחון של היישוב. במסגרת תפקידו זה, פנה אליו דוד בן-גוריון וביקש ממנו לחקור שורה של עבירות ופשעים שבוצעו על ידי חברי ארגון ה"הגנה". ב-1 במרץ 1948 הגיש ריפתין את הדו"ח ההיסטורי שלו, שבו קבע המלצות חשובות לשיפור מערכת המשפט של הארגון ואיסור על ענישה ללא משפט צדק. המלצתו להקים לשכה משפטית מוסדרת יושמה, ועם הקמת צה"ל הפכה לשכה זו לבסיס שעליו הוקמה הפרקליטות הצבאית.

בין אידיאולוגיה לחברה: פרשת הגרעין המצרי כמזכיר המדיני של מפ"ם וכחבר כנסת פעיל (ששימש כעשור כיו"ר ועדת הפנים), קובה היה מאדריכלי האגף השמאלי של המפלגה. ראשית שנות ה-50 היו שנים סוערות של קיטוב עולמי אידיאולוגי, ואלה לא פסחו גם על עין שמר. אל הקיבוץ הגיעו אז חברי "הגרעין המצרי" – עולים צעירים, אינטליגנטים וחדורי להט מאלכסנדריה וקהיר.

קובה, באישיותו הכריזמטית, פרש את חסותו הרעיונית על הצעירים וניהל עבורם חוג רעיוני שהתאפיין בזיקה חזקה לסוציאליזם ולברית המועצות. חילוקי הדעות הפוליטיים והרעיוניים החריפים מול הנהגת "הקיבוץ הארצי" (שהתנגדה לקו של משה סנה וקובה ריפתין) הובילו למשבר חברתי כואב וקשה בקיבוץ. על רקע תביעת התנועה לקולקטיביות רעיונית, נאלצו בסופו של דבר רבים מחברי הגרעין המצרי לעזוב את עין שמר.

עם זאת, לצד צלקות המשבר, ראוי לזכור את ניצחון החיים והחיבור האנושי: 14 מחברי הגרעין המצרי בחרו לקבוע את ביתם בעין שמר לתמיד. על אף הפערים, נרקמו חברויות עמוקות ואף נחגגו שלוש חתונות בין צעירי מצרים למייסדים, מה שהוסיף גוון ומרקם אנושי מיוחד לדורות הבאים של הקיבוץ.

מאבק ללא פשרות למען שכבות המצוקה לאורך כל דרכו הפוליטית, נותר קובה לוחם חברתי חסר פשרות. הוא דרש תמיד לעבור מהצהרות כלליות לפתרונות של ממש. הוא נאבק למען תקצוב ממשי לשכונות העוני תוך שיתוף תושבי השכונות באחריות, ויצא בתוקף נגד כל ניסיון לפגוע בחופש השביתה של ציבור העובדים.

דבקותו בדרכו באה לידי ביטוי כשהתנגד לאיחוד עם מפלגת העבודה להקמת "המערך", צעד שבעקבותיו בחר ביושר רעיוני להקים מפלגה עצמאית ששמרה על עקרונותיו הסוציאליסטיים.

סערות המלחמה הקרה חזונו החברתי ואמונתו העמוקה ברעיון הסוציאליסטי-סובייטי של אותם ימים ליוו אותו כל חייו. עשרות שנים לאחר פטירתו, במסגרת חשיפת מסמכי ק.ג.ב (ארכיון מיטרוקין), הועלו טענות כאילו קשריו האידיאולוגיים העמוקים עם הגוש המזרחי גלשו לכדי העברת מידע. עם זאת, משפחתו, ובראשם בנו גיורא ריפתין, דחתה טענות אלו מכל וכל וכינתה אותן "קשקוש" מוחלט. רבים שופטים היום את אנשי התקופה דרך פריזמת המלחמה הקרה, תקופה שבה הלהט הרעיוני יצר לא פעם ערפל בין שיחות מדיניות להאשמות ביטחוניות.

סיכום יעקב (קובה) ריפתין חי את חייו כשהוא נאמן עד תום לאמונותיו. האדם שהיה שותף להקמת מדינת ישראל, שחקר ללא מורא פשעים במערכת הביטחון והגן בכנסת על החלשים ביותר, תמיד חלם על חברה צודקת ושוויונית יותר. ביום בו אנו מציינים את עצמאות ישראל, אנו זוכרים גם את פועלו ואת המורשת המורכבת, הסוערת והמרתקת שהותיר אחריו בשבילי עין שמר ובתולדות המדינה.