הלב הכחול של עין שמר: סיפורה של בריכת השחייה מראשיתה ועד ימינו

בריכת השחייה בעין שמר, המהווה מזה עשרות שנים את הלב הפועם והמוקד החברתי של הקהילה, אוצרת בחובה היסטוריה ארוכה שזורה ברגעי שמחה, התפתחות ואף כאב. קשה לדמיין זאת כיום, אך בראשית ימי הקיבוץ לא היו בו מים זמינים, והחברים נאלצו להוביל מים בחביות באמצעות עגלות וסוסים מהמושבה השכנה כרכור. התפנית הדרמטית התרחשה עם גילוי המים ב"באר א'" הממוקמת מול גלעם, אירוע מכונן שאפשר את בניית מגדל המים והקמת הבריכה, שכבר בשנת 1950 תועדה כפעילה. מעבר להיותה מתקן פנאי, שימשה הבריכה בעברה גם כחלק ממערך המים החקלאי, כאשר המאגרים סייעו בניצול מכסות מים להשקיית כותנה ופרדסים.

לצד הפיתוח והשמחה, חבויה בתולדות הבריכה גם טרגדיה כואבת שהושתקה במשך שנים רבות. ביולי 1953, טבעה למוות בבריכה הילדה מרים אלפרוביץ' ז"ל, בתם בת השלוש של נחמה ונחמיה. האסון הודחק ונעלם מהזיכרון הקיבוצי הציבורי במשך כ-65 שנים, עדות לתקופה קשוחה שבה שילוב של המאמץ האדיר בבניית המדינה והבשורות הקשות מאירופה יצרו חברה שבה כמעט ולא היה מקום להפגנת חולשה וכאב.

למרות אותו צל כבד, עבור דורות של ילדים ומבוגרים הפכה הבריכה למקום הבילוי המועדף, במיוחד בשעות אחר הצהריים ובשבתות.

בעבר לא היו למקום שעות פתיחה וסגירה מוגדרות, והבריכה עמדה פתוחה תמיד, מה שאפשר לחברים ליהנות משחייה לילית רגועה ואינטימית. הפתיחות הזו גם הצמיחה הווי לילי עשיר וייחודי, ששיאו היה בהקמת "מועדון ח"ץות" (חצות). אירוע ההשקה של המועדון הלילי היה סוער ונפתח בצפירת סירנה מקוטעת, מוזיקת גיטרות, שירה ושתיית יין ושמפניה. מי שנבחרה לתואר "מיס חצות" הייתה הצעירה צלילי, שהתאמנה מראש על סיר הקפה בחדרה כדי לנפץ בהצלחה, "ביד אמונה", בקבוק שמפניה על עמוד הפנס לאות פתיחת החגיגות.

מלבד חיי החברה התוססים שכללו גם טורנירי כדורעף מסורתיים לזכרו של רמי דקל, הבריכה שימשה ככר פורה לגילוי ופיתוח כישרונות ספורטיביים מקומיים. שחיינים בולטים כמו אהוד דקל נהגו לזהות בה כישרונות צעירים, כפי שקרה עם הילדה שיר מור. באחת השבתות הקיציות, בעת שהשתעשעה וצללה במים, זיהה דקל את הפוטנציאל שלה והמליץ לאביה לצרפה לנבחרת השחייה המקומית. בעקבות כך היא שולבה בנבחרת הצעירה והמשותפת לעין שמר וגן שמואל, תחת הדרכתו של המאמן הידוע אלי לב. אף על פי שאימוני הנבחרת התקיימו לרוב בבריכה המשוכללת יותר של גן שמואל, ילדי עין שמר העדיפו תמיד את הבריכה הביתית, שנתפסה בעיניהם כמקום החם, הבטוח והמהנה ביותר.

עם השנים הבריכה המשיכה להתאים את עצמה לרוח התקופה ולצרכי הקהילה. עדות מובהקת למרכזיותה ניתנה בתקופת משבר הקורונה, אז הוחלט בקיבוץ לפתוח אותה באופן מבוקר, בניגוד להנחיות המדינה הראשוניות, כדי להעניק למשפחות מרחב בטוח ופתוח להתאוורר בו. מתוך הבנה שיש לשמר נכס קהילתי זה, בינואר 2021 התקבלה באסיפת הקיבוץ החלטה גורפת ברוב של 136 תומכים לצאת לתוכנית שיפוץ מקיפה של המתחם כולו, בהובלת האדריכל איילון טוביס. תנופת הפיתוח סביבה לא עצרה, ובשנת 2026 אף הושלמה הכשרתה של חנייה מרווחת ומוארת בצמוד אליה, על השטח שבו ניצב בעבר מחסן הנוי הישן. כיום, המקום מתנהל באופן מוסדר תחת ניהולו של זאביק יוחאי, עם עונת רחצה הנמשכת ממאי ועד אוקטובר, והקצאת שעות מיוחדות לשחיינים בלבד. נהלי הבטיחות הקפדניים מחייבים נוכחות מציל בכל עת, אוסרים על עישון והכנסת כלי זכוכית, ומבטיחים שהבריכה תמשיך להוות עוגן של פנאי, שמחה ומפגש בין-דורי בטוח עבור כל תושבי עין שמר