אָחִי מִן הַמַּתֶּכֶת

 

עִירְךָ, לֵילָהּ הֵצֵן בְּשַׁחֲרִית הוֹבֶלֶת.

הִנֵּה גָּלְדוּ רַגְלַי אֶל קֶשֶׁב הַסִּמְטָה.

הִנֵּה צָמַחְתָּ לִקְרָאתִי וַדַּאי וָפֶלֶא,

עוֹטֶה כְּחֻלִּים סוּכִים. שָׁתוּק. מַכְסִיף וְיֶלֶד.

נָשַׁמְתִּי: הוּא אָחִי. אָכֵן, אַתָּה!

 

דּוֹמֶה עָלַי, נַעֲרוּתִי פֹּה מִתְאַבֶּכֶת.

לִבִּי שִׁכּוֹר לִי מִן הַמֶּרֶד בַּצָּפוֹן,

וְהוּא חוֹלֵם אוֹתְךָ, אָחִי מִן הַמַּתֶּכֶת,

חוֹמָה כְּחֻלָּה שֶׁל בְּנֵי פּוּטִילוֹב, שֶׁכֶם, שֶׁכֶם,

סוֹעֵר בִּמְלוֹא־חָזֶה עַל הָאַרְמוֹן.

 

נִגְּנָה תְּמוֹל בִּכְפָרִי דְמָמָה שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם.

מִלֵּאת. אַתָּה עָגַנְתָּ אֶל בִּתְּךָ, שָׁלֵו.

פִּתְאֹם הֻזְעַקְתָּ אַל אַחֶיךָ, גְּלוּי־יָדַיִם.

מָתַי?! הַיּוֹם הָיָה פָּשׁוּט, יוֹם מִיּוֹמַיִם.

חָזַרְנוּ בְּכָף־אָלֶף בְּכִסְלֵו.

 

מִמַּה נֻגַּד חָזֵהוּ שֶׁהָרַס בְּרֶתַח?

מִי שָׁר לְתוֹךְ וְרִידָיו אֶת אַרְגְּמַן־הַשִּׁיר?

מִמַּה נוֹצַק הַפֶּסֶל שֶׁצָּעַד לָבֶטַח,

כְּאִלּוּ רַק חָמַק לִרְעֹם טִיּוּל־שֶׁל־פֶּתַע

אֶל מוּל הַטַּנְקִים וְהַנִּיר?

 

שֶׁלָּנוּ כָּךְ. קַדֵּשׁ! וּסְלַח כִּי עִכַּבְתִּיךָ,

דָּמִיתָ לִי כָּל־כָּךְ בַּדָּם, בַּכְּחֹל, בַּדְּמוּת.

אוֹתוֹ הַכּוּר. אוֹתָהּ הָאֵשׁ אֶתְכֶם הִתִּיכָה.

אוֹתָם דִּגְלֵי הָאַרְגָּמָן אֶתְכֶם הוֹלִיכוּ

לִשְׁבֹּר, לִבְנוֹת וְגַם לָמוּת.

 

שָׁלוֹם וּתְקִיעַת־כַּף! אִם תְּהֵא יָדְךָ זוֹכֶרֶת,

צַלְצֵל לִי מִסְּדָנְךָ. אֶשְׁמַע וְגַם אָשִׁיב.

אֲנִי עָיַפְתִּי בַּבְּדִידוּת הַמִּזְדַּהֶרֶת.

אֲנִי רוֹצֶה לַשַּׁיָּרָה, זוֹ הַדּוֹהֶרֶת

עִם נִפְנוּפֵי טֶרֶם אָבִיב.

 

הִנֵּה עָגַם גַּנִּי בַּכְּפוֹר וּבַשַּׁלֶּכֶת.

עֵצִים – חֲצִי־מִנְיָן. וּרְאֵה – הַסְּתָו עָמֹק.

אַתָּה וְהוּא, שְׁנֵיכֶם, אַחַי מִן הַמַּתֶּכֶת.

בְּרַהַב כְּבוּדָתָהּ שַׁיָּרַתְכֶם דּוֹרֶכֶת

אֱלֵי הָאֹפֶק הָרָחוֹק.

 

נפש לאלימלך שטרקמן,

איש כ"א כסלו.

[ מתוך פרויקט בן יהודה]