סוחט אנחה...
עצוב! סוף תקופה, שלא היה, ולא יהיה עוד כמוה...
כך וכך, אין הקיבוצים של היום, זה אכן לחיות בצניעות, שווה בשווה לכל החברים...
מבנים של דירות קטנות, ביתנים, "נכבשו" הפכו לחבילות
די מפוארות, ומכונית פרטית, ונסיעות לחו"ל, וכו'...
חדרי-האוכל הקיבוציים, הופרטו, הפכו לקפיטריות, למסעדות בתשלום.
מי עוד משכים לעבוד ברפת, בלול, בעבודת-השדה, ובפלחה, האם עוד יש מניף קלשון, לקטוף תלתן, וחרמש יונף לקציר החיטה?... כמעט לא נשמע טרטור קול מחרשה...רק קומביין, מכונות שהחליפו עמלים, ובעבור לא לפשוט רגל, ישנם מפעלים, (בתי-חרושת)... ייצור לסחר וליצוא לחו"ל. אין סדרן עבודה, אלא הרוב עובדים לפי כישוריהם, ולרוב מחפשים פרנסתם בעבודה בעיר...
הפעם בהיותי צעירונת, ועבדתי בקריה בתל-אביב, הייתי חולפת בחצייה ברגל, מרחוב קפלן, פינת- דובנוב, ושם הייתי רואה הבניין הזה של תנועת-הקיבוצים,
והייתי תמיד מקנאה, באנשי-הקיבוצים הבאים לשם, איזה יום בשבוע, והם בחרו לאכול ארוחת-צהרים במסעדה,
לא ממש עממית, ברחוב אבן-גבירול... בזאת דווקא בכלל לא קינאתי בהם, תפריט שאני שעליו העדפתי, לאכול במסעדת משרד-החקלאות, שכה אהבתי
פשטות וטעם המאכלים הביתיים.
גם זה היה ואיננו עוד. גם אותם צריפים ושבילים ומדשאות שביניהם, "נמחקו" מעל פני-האדמה... מסעדות
בבנייני-פאר, בתי-קפה יוקרתיים, ומשתה בירה... כמו העתיקו לכאן, הנוף והמנהגים של ערים באירופה.
מי שאוהב את זה, שיערב לו.
זה לא בשבילי.
בנסיעות לתל-אביב,
אני מדירה רגליי משם.
