לביא אהרון

אהרון נולד באלכסנדריה במצרים להוריו שרה ואברהם, התייתם מאביו כשהיה בן עשר ומאז גדל בבית-יתומים.

בשנת 1949 עלה לארץ והגיע בגרעין המצרי לעין-שמר, יחד עם אשתו יהודית.

בעבודת השורשים בכיתה ו', כותב יותם חרודי על סבא שלו:

"... במצרים היה פעיל בתנועת "השומר-הצעיר" והיה בין הנבחרים שנסעו לארץ להתאמן במחנה 80. כשחזר למצרים היה בין האנשים שעזרו להעביר יהודים לישראל. בתוקף תפקידו במצרים, היה נתון בסכנות רבות ואף סיכן את משפחתו בכך שהטמין נשק ושמר מסמכים בביתה של אחותו. אהרון היה חייב לברוח ממצרים כי נכנס לרשימה השחורה של השלטונות.

כשהגיע לארץ אהב אותה מאוד ואת הקיבוץ במיוחד. היה פעיל במחלקה הערבית של מפ"ם, בתקופה שכפרי המשולש היו תחת שלטון צבאי והיחסים עם הערבים היו עדינים ביותר..."

מנחם מגן שעבד עם אהרון בפרדס כותב:

"אם אינני טועה, עבד אהרון בפרדס מיום בואו לקיבוץ, מתוך הפסקות של פעילות במפלגה.

אין לך קשר יותר הדוק בקיבוץ, מהקשר עם חבר אשר הנך נמצא איתו יום-יום בעבודה. בפרדס בילינו יחד את רוב חיינו, מהתחלת העונה ועד גמר הקטיף וחוזר חלילה – עונה אחר עונה. אהרון היה שקוע כולו בענף. חריצותו ומסירותו לענף היתה בלי גבול. זאת הוא דרש מעצמו וככה רצה לראות את כולנו. כל עבודה היתה ממש "נשרפת" תחת ידיו. החל מתקופת הנגרות והאריזה וגמור בעבודה האחרונה – נטיעת פרדס של 100 דונם בדרום. תוך כדי מסירות והשקעה בענייני הפרדס, מצא תמיד זמן להקדיש למשפחתו הקרובה והרחוקה.

איש לא יכול היה להעלות על הדעת את הדבר האיום והנורא של מחלתו.

באחד מביקוריי בבית-החולים אצל אהרון, ניסיתי לנחמו ולעודדו: "בקרוב תבוא הביתה", אמרתי לו. הוא ענה לי מניה וביה: "אתה צודק, בסופו של דבר הכל חוזרים הביתה".