חסר רכיב

גרוסמן הורוביץ אווה

גרוסמן הורוביץ אווה
כה' תשרי תר"ע - טו' חשון תשל"ג
10/10/1909 - 24/10/1972

עתה, בצל המוות, עולות בהכרח תמונות מהעבר הרחוק, זיכרונות מראשית הדרך בה הלכנו – דור שלם של חברים – במשך עשרות שנים. זיכרונות על אווה הנערה, אשר הגיעה לקן "השומר-הצעיר" בוורשה לא מהרחובות הצרים, הדחוסים והגועשים של הרובע היהודי, אלא מהסביבה הפולנית הנאה, המטופחת הטובלת בירק שדרותיה. מסביבה מתבוללת באה אלינו אווה, כשהיא נושאת בליבה כמיהה לחיים שלמים יותר, אהבה ליופי, לספר, לשירה, דבקות באידיאלים וחלומות שלא נטשוה גם בעימות עם ההגשמה החלוצית והחיים בקיבוץ בשנים הראשונות לאחר העלייה.

כל אחד ושביל חייו המיוחד בקיבוץ. אל הדרך המשותפת, הרחבה, הסואנת, המורכבת של קיבוץ ותיק ושבע-ניסיון, מוליכים כמו יובלים אל נהר הזורם בחוזקה, שבילים של כל יחיד ויחיד. נדמה לי, כי עוד מאז ימי הנעורים הרחוקים, נשארה אווה נאמנה לשביל שלה, אשר אפיינו אותו תמיד המסירות, העקשנות הבלתי-נרתעת בפני קשיים, הנכונות לעזור לזולת, האהבה לטוב וליפה.

שנות המאמצים, חבלי הקליטה במציאות החדשה, מצוקת המחסור והמחלות שפקדו אותנו משך תקופה לא-קצרה לאחר העלייה – לא פגעו כהוא-זה בתכונות הנפש והאופי של אווה. היא כאילו התעלמה וניתקה עצמה מן המציאות, וגילתה ביתר-שאת את אשר היה טמון בליבה. ככל שרבו הקשיים וככל שרבו התפקידים, כן נתגלו סגולותיה היקרות, מסירותה וטוב ליבה, נכונותה לשאת בעול ויהיה כבד כאשר יהיה.

בספר החיים של הקיבוץ, נרשמים דפים במעשיהם ובמחדליהם של החברים, שמחת ההישגים וצער הכישלונות מצטרפים לפרקי תולדותינו. בתולדותינו אלה עמסה על עצמה אווה במשך שנים רבות נטל של אחריות, של תפקידים, של אהבה לילדים, סעד לחולים, שירות לחברים ולבנים המשרתים בצה"ל. כאילו בצדי הדרכים, בענווה ובשקט, היתה אווה מפיקה חום אימהי לקבוצות הילדים אותם גידלה וטיפחה במשך שנים, ובאותה דאגה ואהבה ניגשה למילוי כל משימה שהוטלה עליה, אפילו הלכו כוחותיה ונחלשו. כי מעל לכל אפיינה אותה מסירות ללא חשבון – לא חשבון של שעות, לא חשבון של כוחות, לא חשבון של חובות. כך בחוג משפחתה אפילו בעת שכבר המחלה כרסמה בה, כך בעבודתה שהמשיכה ללא לאות, כך במאור פניה גם שעה שקמטי הדאגה נחרשו והעמיקו.

מנת הייסורים לא נחסכה מאווה, אשר כל ימיה ניסתה להקל על קשייהם וסבלם של אחרים. הכאב והצער שפקדו את המשפחה, אשר אווה שימשה לה מרכז אוהב ואהוב, העמיקו עוד יותר נוכח העובדה המרה של חוסר אונים, שחשנו כולנו, מול פני האסון.

מיטק זרטל

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב