ספקטור איסר

לאט-לאט הולכים אחרוני האחרונים. רק הבדל גנטי יש בין מי שהולך לעולמו בגיל 80, או 90, או 100. כולם מאותו דור, מאותם זמנים.

כולם, בין אלו שהגיעו הנה לפני 75 או 80 שנה, מאירופה היהודית שאיננה עוד. הדור ששינה הכל – בא לארץ חדשה, עזב משפחה ובית, האמין בחיים של חלום חדש, בנה דרך חיים שהיתה ובמידה מסוימת גם היא איננה עוד.

בשבילנו, הדור השני, היו הם כמעט הכל. גדלנו בצילם וספגנו אותם וינקנו את חלבם. יצאנו כמו שיצאנו, במידה רבה, הודות להם. עם הטוב והרע והאמונה שהייתה ומוסר העבודה והמילים הגבוהות והצניעות והזיוף והכל ביחד.

את איסר הכרתי בעיקר בבגרותו. כשהיה בוגר צעיר, הייתי אני, כמו עידו בנו, ילד. התקרבתי אליו לפני שנים, כשבשולחן בחדר-האוכל ישבה השלישייה הנצחית – איסר, אשר שנפלד ויצחק יגודה. מין שלישיה מוזרה שנהגה להחליף דברי לצון, חכמת חיים מעורבת בהתחכמות, וכל זה טבול ברוטב של למדנות וקצת ציניות. איסר נדמה לי תמיד

כחכם עתיק, המביט על החיים במבט מפוכח ושקט, הסולח לאנשים ובצד זאת מבין היטב לחולשותיהם. אני זוכר שסיפר פעם על האירוע בגבעת-חיים, כאשר היה הוא מאלה שלא ראו שום סיבה ללכת סתם מול אש מכונות הירייה. אני זוכר שתמהתי אז על התפיסה הזו, שהיום אני רואה בה חוכמה עמוקה.

איסר הגיע מבית שאינני יודע עליו הרבה, אבל לפי התוצאה היה משכיל מאוד, יהודי אבל שייך למתנגדים. לא נהג להתלהב ולהתלהם, אלא שקל את הדברים בשקט ובהומור. לכאורה הלך בצידי הדרכים, אבל דווקא אנשים כמוהו מעניקים איזה טעם מיוחד, איזו סיבה אחרת, למצעד ההיסטורי הגדול.

מעבר לפטירתו של אדם, יש כאן גם פטירה של תקופה. איסר נולד בראשית המאה שעברה, כשכתבנו ביד וחישבנו בחשבונית והקולנוע והרדיו היו שיא הטכנולוגיה. כשבקיבוץ היתה, אם בכלל, מכונית אחת. בפחות ממאה שנה, עברו על העולם שינויים שבעבר נדרשו להם אלפי שנים. אנו חיים עכשיו בעולם חדש לגמרי, בחברה חדשה, בטכנולוגיה אחרת. לא בטוח שהדור שנולד לפני שלושים שנה ופחות, מבין בכלל אנשים כמו איסר, והדור שלו מזמן חדל להבין ולהיטמע בדור המחשב.

ונשארים, למרות הכל, הערכים האנושיים הבסיסיים של כולנו, הערכים שהיו לאיסר: אהבה וחיבה והבנה ודאגה לזולת, לילד, לחלש, לזקן. זה לא השתנה במאה שנה ונקווה שלא ישתנה גם בעתיד.

שלום לעפרו. אדם זרטל