חסר רכיב

סיטנר אסתרקה

סיטנר אסתרקה
-
14.3.1912 - 21.10.1993
אסתרקה סיטנר בת למלכה ובצלאל זיגרנולדה ב – 14 מרץ 1912 בעיר שרדז שבפוליןנפטרה ב – 21 אוק' 1993 בקיבוץ עין שמר.
אסתרקה באה מבית שומר מסורת . את נעוריה עשתה בקן השוה"צ', אם כי לא הגיעה להכשרה לקראת העלייה לארץ בגלל התנגדות הוריה.בשנת 1936 נישאה לקז'יק סיטנר שהגיע מישראל לפולין לשאתה ולהביאה לקיבוצו עין שמר.לאסתרקה וקז'יק נולדו שלושה ילדים : יגאל , שאול , מירה .אסתרקה מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ ( ריכוז ו. חינוך ועוד...)יהי זכרה ברוך.


אסתרקה נולדה בשנת 1912 בפולין, להוריה מלכה ובצלאל זינגר, ועלתה לארץ, לקיבוץ עין-שמר, בשנת 1936. במשפחתה 9 אחים ואחיות, חלקם הגיעו לאמריקה, אוסטרליה ו-3 עלו לארץ. 3 נספו בשואה. את קלמן סיטנר פגשה בקיבוץ, ונישאה לו. לזוג הצעיר נולדו 3 ילדים: יגאל (1938), שאול (1944) ומירה (1948). אסתרקה מספרת שהיה לה קשה מאוד להתרגל לחיים בקיבוץ: לא היו חשמל ומים, ובמקום מיטות היו מזרונים מ-קש. היה קשה מאוד גם להתרגל לחינוך המשותף, "גם לא ידעתי עברית". בתחילה עבדה אסתרקה בעיקר בפרדס, ובהמשך למדה את מקצוע הסנדלרות ועבדה בו שנים רבות. במקביל מילאה תפקידים רבים: ועדת חינוך, ועדת חברים, ועדת תרבות, ועדת חגים, ועדת מינויים. אחרי 36 שנה בסנדלריה החליטה לסיים. בראיון בעלון משנת 1976, אסתרקה מספרת: "נכנסתי לעבוד בסנדלריה אחרי שהייתי 4 שנים בקיבוץ. בסנדלריה עבדה אז חברה שכבר איננה בקיבוץ. בתקופה הראשונה הייתי רק מקשיבה ומסתכלת. אופן הטיפול בחברים היה ברמה נמוכה וקשה מבחינה חברתית. היה קשה לי להשלים עם השיטה, כאילו עושים טובה לחבר כשנותנים לו זוג נעליים. לא יכולנו להמשיך יחד. לאחר שנתיים נשארתי לבד, והאתגר שהעמדתי לעצמי היה: הסנדלרייה קיימת למען החבר ותפקידי לשרת את החבר... הסנדלר השכיר הראשון היה גלעדי מכרכור (אביו של מוטי גלעדי, החקיין הידוע). בעזרת הפועל השתלטנו על העניינים. גלעדי עבד כשנתיים ואז הופיע חיים באופק. היתה תקופה קצרה בה עבדו 3 שכירים ועשינו את כל העבודה בבית... ובסופו של דבר נשאר חיים יחיד, ואז התחלנו לקנות חלק מנעלי השבת". קרן-אור כותבת על סבתא אסתרקה עם פטירתה בשנת 1993: "אני זוכרת שכאשר היינו קטנים, היינו באים כל המשפחה בשבת אליך ואל סבא, ותמיד היה שולחן מלא אוכל, שהכנת במשך הצהריים, ושתי עוגות טובות, וכל המבוגרים היו יושבים לאכול, ואת וסבא הייתם באים לשחק איתנו הנכדים. היית מושיבה אותי על הברכיים ומספרת לי סיפורי סבתא, כמו שרק את ידעת לעשות, וכל פעם הייתי מבקשת אותך, שתספרי לי עוד ועוד על אבא שהיה קטן וכמה שהיה שובב, ואני כמובן הייתי מאמינה לכל מילה שלך. גם כשגדלתי, תמיד, בכל שעה, כשהייתי באה אליכם, הייתם כל כך שמחים. ואיך היית כל כך גאה בזוהר ובאור, והיית אומרת לי שכל כך היית רוצה להיות בחתונות שלהן..."

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב