חסר רכיב

קצנלנבוגן שולמית (שולה)

קצנלנבוגן שולמית (שולה)
ג' בכסלו תש"ג - כ"א באב תשס"ז
12.11.1942 - 5.8.2007

לשולה,

רצינו לספר לך מה עבר עלינו מיום שעצמת את עיניך ונפרדת מאיתנו.

הלוויתך היתה אחת הגדולות שהיו בעין שמר בשנים האחרונות. בחרנו לפתוח את ההלוויה בקטע שאת כל כך אהבת לנגן - הפנטזיה של מוצרט. אם חששנו שלא יהיו מספיק דוברים בהלוויה- התבדינו לטובה. היה מספר כה גדול של דוברים ומספידים עד שמנו, איש החסד של אמת, נתן סימן לסיים. יאיר ספד לך, הקריא את הקדיש הקיבוצי, והשמענו שני שירים שבחרה בשבילך דלית. אחר כך התכנסנו במועדון וגם שם הרבו לספר עליך. אולי לא תאהבי זאת, אבל המילה "גיבורה" נאמרה שוב ושוב.

ב"שבעה" היינו מוצפים במבקרים, אולי מאות, שבאו לנחם. רק כך התברר לי עד כמה גדולה רשת הקשרים שיש לילדיך: אנשי ידיעות אחרונות, רופאים ואחיות מ"שניידר", הרוכבים והרוכבות עם ענת, החברים לעבודה של יאיר וכמובן חבריי לעבודה וחברי קיבוץ רבים. לא תאמיני: אפילו הרב חן, שכל כך עזר לנו בחודשים האחרונים לחייך, הגיע אלינו לניחום אבלים לילי.

רצינו לדווח לך שכבר ביצענו את אחת ממשאלותיך: תרמנו- לפי בקשת פרופסור אור - את יתרת מנות התרופה שלך להצלת חייו של ילד בולגרי בן שנתיים.

ומה אצלנו?

שבועיים לאחר הלווייתך הפכה דירתך לקייטנה עבור שלושת נכדייך, אביגיל, יהלי ואלונה, שכמובן ריכזו סביבם את ילדי השכונה. בתחילת ספטמבר עלה יהלי לגן "חמשוש" ואביגיל ממשיכה בגן "ניצן" בתל אביב.

דאגת מאד לקידומו של יאיר- ויאיר קיבל קידום בעבודה. ענתי התחילה לעבוד כגננת בגן "חרצית". דלית תחזור בקרוב לעבודה לאחר שתסתיים חופשת הלידה, אריק כרגיל עוזר ומסייע בכל מה שצריך, ולבסוף, ענת בנימרצותה דאגה לקשט את מצבתך בשלל ירק ופרחים.

בכל רגע של חולשה ביקשת ממני: "שמור על הילדים שלנו". אז אני שומר עליהם והם כמובן שומרים עלי.

מאוהבך יגאל
..........................................
לשולה אחותי היקרה, הרבה שנים אני מכירה אותך. כל כך חיכיתי לך, כיגדלתי כבת יחידה הרבה זמן עד שנולדת. אני זוכרת שההורים בחרו לך את השם שולמית ע"ש סבא שלום, אביו של חנוך. 
שנתיים אחר כך נולד אברהם. לרוב ילדי הכיתה שלנו "אלון" היו אחים בקבוצה שלך "אשל". באותן שנים הלכנו ללמוד בבית הספר במעברות ואת היית מחכה לבואי שנוכל לבלות יחד.
אהבנו לטייל בסביבה הקרובה וגם נסענו לטיולים יותר ארוכים עם חנוך שהיה לו אוטו באותם ימים.
עברו שנים, את סיימת את ביה"ס, אבל אז תפסה אותך איזה מחלה שה־פריעה לך ועשתה לך את החיים קשים. היית רק בת 71 כשזה התחיל וכך נמשך הרבה שנים.
למדת הנהלת חשבונות ברמה גבוהה והשתדלת להתעדכן כמה שאפשר במקצוע זה. 
שנים רבות עבדת בהנהלת חשבונות והיית מומחית בהרבה שטחים. בנית לך משפחה נהדרת עם יגאל ונולדו לך ילדיך הנהדרים:
דלית, יאיר וענת, אליה הצטרפו אריק של דלית וענתי של יאיר, האהובים עלינו ביותר.
כל השנים ובמיוחד לאחר מותם של הורינו, סוניה אמנו ויותר מאוחר גם חנוך, היה לך חשוב לשמור על שלמות המשפחה המורחבת ולקיים את הקשר אתנו. היה לך חשוב לאכול ביחד עם משפחתי בימי שישי בחדר האוכל ולבלות ביחד בימי הולדת ואירועים משפחתיים שתמיד זכרת לה־ זמין אותנו.
עקבנו אחריך בטוב וברע, ידענו כמה את סובלת מהמחלה הנוראית שקפ־ צה עליך. נלחמת בה ולא ויתרת במשך שנים רבות. עשית כל מה שאפשר בכל דרך אפשרית על מנת להמשיך לחיות בטוב ולהגיע לנישואי הילדים והולדת הנכדים, אביגיל, יהלי ואלונה.
ובסוף, הסוף המר הגיע.
מה שמנחם אותי שאת משאירה אחריך משפחה נהדרת ואין מלים בפי להגיד איך הם החזיקו מעמד וליוו אותך בדרכך האחרונה.
אוסיף כמה מלים טובות ליגאל אישך שנשא בעול והטה כתף כל פעם כשצריך. ומילה לאריק של דלית וענתי של יאיר שהוכיחו לנו איזה אנשים נפלאים הצטרפו למשפחה. אנחנו אוהבים את כולכם.
שולה, את נשארת בלבנו לעד.
שלך באהבה, חנה דנון

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

משפחה לתפארת

| 5/8/2020

שולה היקרה, תמיד עם סיפורים על הילדים והנכדים,  עם החיוך המואר. משפחתך כל כך חזרה ואהובה. בנית עץ חזק ונטוע היטב. תמיד זוכרים אותך שולה.

שולה - ממרה

| 4/8/2020

את שולה הייתי פוגשת בעיקר בשבילי הקיבוץ, בתור נקלטת (רק 34 שנה בעין שמר), תמיד ריתקו אותי סיפורי המקום ששולה חלקה איתי. בשנותיה האחרונות, הסיפורים הפכו אישיים יותר, בעיקר סביב ההתמודדות שלה עם המחלה הקשה, המלחמה שלה, הכוח שנתנה לאחרים והאופטימיות. אישה נפלאה, ישרה ותמיד נעימה, רגישה ומתעניינת בשלומי. זכרונה יהיה צרוב בימי עין שמר⚘

חסר רכיב