חסר רכיב

סיטנר יגאל

סיטנר יגאל
י"א אדר ה'תרצ"ח - י"ז אב ה'תשע"ז
14.3.1938 - 9.8.2017
יגאל אחי הבכור נולד להורינו אסתרקה וקז'יק לבית סיטנר לפני כמעט 80 שנה, ילד מקסים
מתולתל ואהוב כל כך. יגאל היה בקבוצת "רימון" קבוצה קטנה עם שובבים לא קטנים,
ילדים שהובאו לעולם והמילה סבים לא הייתה שגורה בפיהם והם חוו את האבל הנורא
של הוריהם לאחר השואה.
יגאל צמח לנער יפהפה, הצטיין כשחקן כדור עף בנבחרת המהוללת של עין שמר והתגייס
לצנחנים. הו איזו גאווה! לא אשכח את המכתב ששלח הביתה לכולנו ובו הוא מתאר את הצניחה
הראשונה בהתרגשות ובתיאורים פיוטיים ממש. השירות בצנחנים לווה במתח רב בבית,
לא היו טלפונים ניידים אבל היו שמועות על מבצעים ופעולות ולא ידענו היכן הוא נמצא.
לקראת סוף שירותו נפצע יגאל קשה בבטנו. ואני זוכרת את המזכיר, יוסף אשכולי, בא לבשר
להורים שנסעו מיד לביה"ח קפלן כשיודל ויינשטיין נבחר לקחתם ואנחנו האחים בבית -
קיבלנו עדכונים על מצבו מהחדשות ברדיו.
יגאל טופל כמה חודשים בבית החולים ושם הכיר את שרה'לה תלמידה בב"ס לאחיות שנה
אחרונה שסעדה וטיפלה בו. היא שמה לב לספרים שקרא וביניהם "ימי ציקלג" של ס. יזהר
והבינה שהחולה שלפניה נועד לה.
עם השחרור מהצבא יצא יגאל עם קבוצתו "רימון" לשנת שירות שלישית בקיבוץ הראל שהיה
קיבוץ זעיר ושיווע לתוספת כוח אדם. חברי רימון השתלבו מהר במקום והיו חלק בלתי נפרד
מהראל ואפילו שקלו להישאר בו אולם בנמל הבית עין שמר נחרדו מהרעיון והוא נפסל על הסף.
זוכרת שבאחד מביקורי בהראל יצאתי עם יגאל לרעות את עדר הצאן לכיוון מנזר השתקנים
בלטרון שם עבר הגבול, האזור שפע בוסתנים ובארות, גל עד לכפרים שישבו שם עד -
מלחמת השחרור.
יגאל ושרה'לה הקימו משפחה לתפארת נולדו ארבעת ילדיהם: רעות, דרור, קרן אור וצור
נחת אין סופית לסבים המאושרים שזכו לנכדים בעין שמר, דוגמה והשראה לנו האחים,
שאול ואנוכי, איך מקיימים זוגיות מכבדת ומעניקים אהבה וכבוד לילדים.
יגאל ושרה'לה זכו להולדת אחד עשר נכדים. יגאל אימץ את הסבאות בשתי ידיים ולצד שרהל'ה
יצר בית חם לנכדים, קשר אוהב ומשמעותי עם כל אחד מהם.
אהבתו הגדולה של יגאל הייתה הטיולים הרגליים. בהתחלה מסלולים קצרים כלומר רק
מהראל לכפר חוגלה להוריה של שרה'לה ואח"כ טיולים ממושכים ומאתגרים יותר ויותר
וכשהילדים בגרו יצאו לטייל בחו"ל כשכל התוכניות והניווטים על יגאל. באמצע שנות התשעים
הגשימו שרהל'ה ויגאל חלום ענק: טיול תרמילאים מסביב לעולם, בטיול שנמשך כמעט שנה
חצו יבשות, תרבויות ונופים. כמה לא מובן ואמיץ לצאת לטיול כזה וכמה מאושר היה יגאל
במהלך הטיול ועם חזרתו.
לקראת יום הולדתו השבעים ביקש מתנה לעצמו, הליכה ב"שביל ישראל", וכך צעדו שרה'לה
ויגאל לאורך השביל בתקופת האביב כשהכל פורח בשלל צבעים מקיבוץ דן ועד קריית גת
כשהילדים וגם אנחנו מצטרפים בקטעים השונים.
יגאל עבד את רוב שנותיו במסגרייה בקיבוץ ונתן שירותים לחברים, לענפים השונים ואפילו
למענית ולמקומות שונים בארץ. הוא רצה בכל מאודו לשמר את המסגרייה ועבד בה עד יומו
האחרון מהבוקר עם זריחת החמה ולא ויתר גם כשכבר לא היה במיטבו והתרופות שנטל החלו
לתת בו סימני מצוקה.
בשנים האחרונות הוסיף יגאל נדבך נוסף לחייו והתנדב דרך עמותת "הדרך להחלמה "
להסיע ילדים חולים מהרשות הפלסטינית לבתי החולים בארץ.
אני חושבת שמי שהכיר את יגאל הבחין שמתחת לחיוך הציני שלו הסתתר אדם אנושי ,
שקול ואוהב.
יגאל, הייתה לי הזכות להיות אחותך, היית לי תמיד דמות משמעותית יציבה, נאמנה,
אוהבת ואהובה.
תודה לך על הכל אח גדול שלי.
מירה סיטנר כהן



אבא
לפני כמה שנים נכנס סרטן לבית של ההורים שלי.
מבט אחד באמא הספיק לו להבין שאיתה לא מתעסקים, אז הוא פנה לאבא.
אבא, יהודי טוב שלא עושה עניין רק חייך ובטח שאל אותו בציניות המפורסמת שלו
אם הוא באמת בא אליו כי הרי יש עוד יגאל אחד בשכונה.
הסרטן לא ענה והתחיל ישר בעבודה, בדיוק כמו אבא שלי שלבש את הבגדים הכחולים,
המהם שיר לכת רוסי ויצא לעוד יום מפרך במסגרייה.
הסרטן נכנס לבלבול, הרי הבטיחו לו איש מבוגר, מקסימום חודשיים והוא יוצא לחופשה.
בצר לו קרא לסרטן נוסף אכזרי הרבה יותר.
אם רק הסרטנים היו עושים סיבוב קצר בדירה של ההורים לפני שהתנפלו על אבא שלי הם בטח
היו רואים במחסן ליד הארון זוג נעלי צנחנים אדומות מצוחצחות.
לפני מספר שנים שאלתי את אבא למה הוא שומר אותן והוא ענה ברצינות גמורה
"מי יודע, אולי עוד נצטרך".
אבא שלי לא היה בין מקימי המדינה, אבל הוא שייך לדור הזה שבלעדיהם לא היינו פה.
למרות פציעה קשה במהלך הסתערות על אויב ירדני הוא לא ויתר לעצמו.
עשה קורס קצינים בגיל מאוחר והשתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה,
מלחמת יום הכיפורים ואפילו בלבנון הראשונה הספיק לתרום.
אבא, אם יש משהו שעוזר לי בפרידה ממך זה לדעת שידעת לנצל היטב את החיים.
השטת מפרשיות, דאית בדאון צנחת צניחות חופשיות והקפדת לשמור על כושר גבוה
ואופטימיות נדירה. בחיים לא ראיתי אותך עצבני, מקלל או חסר סבלנות.
לקראת גיל 60 אתה ואמא עשיתם משהו שהיה פורץ דרך בזמנו:
לאחר תכנון קפדני העמסתם 2 תרמילי גב ויצאתם לטיול של שנה שלמה בעולם הגדול.
חרשתם את המזרח, אוסטרליה, ניו זילנד ואמריקה. אין לכם מושג כמה הייתי גאה בהורים
הצעירים שלי.
אבא, ברור לי מעל לכל ספק שאהבת אותנו הילדים אהבה ענקית. אבל בקשיחות של הימים ההם
לא היה נהוג להראות רגשות, ללטף או לנשק. הדבר הקרוב ביותר היה בהשכבות בבית הילדים
כשהיית מניף את השמיכה מעליי מספר פעמים ואז נותן לה לצלול ולעטוף אותי, בודק שגם
הרגליים מכוסות אומר לילה טוב ויוצא לבית ילדים אחר. את התיקון שלך עשית עם הנכדים.
הם זכו בענק ממה שמאיתנו נמנע.
סבא חם אוהב מלטף.
אבא, נורא רציתי להגיד לך מתישהו שאני אוהב אותך, לתת חיבוק ואולי נשיקה במצח,
אבל זה לא הצליח. תמיד זה נגמר בלחיצת יד רשמית ומגושמת.
אז היום אבא כבר לא אכפת לי אם זה מרגיש מאולץ או מה יגידו מחר בחדר אוכל,
תדע לך שהיית האבא הכי טוב בעולם ואני אוהב אותך.
דרור


אבאל'ה שלי
כל כך מוזר ולא נתפס בשבילי לכתוב עליך. אתה סמל החיים בשבילי. גבר גבר שאף פעם לא - -
קשה לך מדי ולא כואב לך, וגם כשכבר כאב והיה קשה אמרת שהכל בסדר והתעקשת ללבוש
את בגדי העבודה הארוכים שלך ולצאת בחום הנורא ולעבוד כל היום.
אתה הרי צנחן, ולצנחן לא כואב...
אבא, אני זוכרת שבתור ילדה תמיד התגאיתי שהאבא שלי הכי חתיך בכיתה מכל האבות.
היית בשבילי משענת איתנה וידעתי תמיד שכשאזדקק לעזרה אתה תמיד תהיה.
היה מאוד קשה לראות אותך בשבוע האחרון. כל כך לא אתה. כל כך לא קשור. - -
מקלה עלי המחשבה שעשינו בדיוק מה שרצית כדי לסיים את חייך בכבוד.
הייתה לך זוגיות נפלאה עם אמא שכל כך אהבת, וגידלתם משפחה מפוארת ומלוכדת. -
כשהחלו לבוא הנכדים התרככת מאוד, ואני חושבת שחווית סוג של אבהות שנייה בשלה יותר.
כל כך אהבת אותם, עשית איתם שטויות והם החזירו לך אהבה גדולה. הם חשבו שאתה נצחי -
ושכלום לא יכול לקרות לך.
גם כשכבר חלית במחלה הארורה אף אחד מאיתנו לא הפנים שזה יכול להיגמר.
היית כל כך החיים בשבילנו. -
אני רוצה להודות לצוות המרפאה שליווה אותנו ברגישות והיה זמין בשבילנו 24 שעות.
ועוד תודה גדולה לאורלי ארליכמן שדאגה להקל עלינו את השבוע האחרון והקשה שלנו,
והייתה לנו לעזר רב.
אבא אהבתי אותך מאוד ואני גאה שאתה האבא שלי. מבטיחה להיות עם אמא כמה שאוכל,
ולהמשיך את המפגשים המשפחתיים שלנו.
אוהבת,


פרידה מיגאל
זכיתי להצטרף למשפחת סיטנר לפני יותר מ - 30 שנה. יגאל ושרהל'ה קיבלו אותי בזרועות
פתוחות ובאהבה רבה. מאז הכרתי את יגאל, ליוו אותו לאורך כל השנים אותן התכונות:
ישר, צנוע, חרוץ, דייקן, שקט, חייכן, סקרן ועם מידה בריאה של הומור. –
נאמר: "איזהו עשיר ? השמח בחלקו". ויגאל היה מאושר בעבודתו במסגרייה, בילדיו ונכדיו
הרבים, בבילויים המשפחתיים, בטיולים בכל הארץ, בקריאת ספר טוב או תכנית
מעניינת בטלוויזיה.
יגאל היה מ"ילדי השמש". צבר שגדל בשנות ה - 40 וה - 50 בעולם שבינתיים נעלם לו,
בקיבוץ של פעם, בדרך אל המחר האוטופי. מאלה נשארו אצלו האהבה הגדולה למקהלת
הצבא האדום, לספרי מופת כמו אנשי פנפילוב, וגם למשחק הכדורעף ההיסטורי מול גלאטסראיי
על מגרש הבלטות המיתולוגי.
אהבתי את כתב ידו. כתיבה תמה, כמו שפעם לימדו במסירות ובהקפדה מין מושג שהיום כבר –
קשה לדמיין, בו כל אות מקבלת את מקומה הראוי בשורה. שלמות תמימה, שנדמה לי שאפיינה
את אישיותו וטבעו.
יגאל על האופניים הישנים, חוזר בבגדי עבודה מהמסגרייה, או נהנה להרכיב את אחד הנכדים
בטיול אל הרפת.
יגאל בעמידת ראש על החול בנופש ים, צעיר נצחי שנהנה להשתובב בתופסת זנבות, יגאל עם
התרמיל על הגב בשביל ישראל. יגאל בתכנון על המפה לעוד דרך נוף או מעיין נסתר בגלבוע.
יגאל מסדר את השולחנות על הדשא, לעוד אחת מהארוחות המשפחתיות.
יגאל בראש סדר פסח, גאה לברך כל אחד ואחת מהנכדים בדרכו המיוחדת, באבחנה מדויקת
ואוהבת.
יגאל שתמיד נכון לעזור, שלעולם לא כועס, שכיף לדבר איתו על כל נושא.
רצינו ליהנות מאישיותך וחברתך עוד שנים. קיווינו שתימצא תרופה למחלתך, איתה התמודדת
בדרכך האופיינית בצנעה ובגבורה. בילינו יחד עד לאחרונה ממש. –
היה שלום, נחסר אותך מאד ונתגעגע.
שמעון זית (בעלה של רעות)



סבא אלוף שלי,
הלכת לנו, לא חשבתי שדבר כזה יקרה לך...
אולי זאת הנאיביות שלי ואולי זאת העובדה שמדובר בך: פיטר פן, הסבא הכי צעיר -
שאני מכירה.
כל החיים הייתי גאה בסבא המצחיק והפעלתן שלי, כמה דברים למדתי ממך...
למדתי להפסיד בכבוד פשוט כי תמיד ניצחת בכל משחק, –
למדתי את כוחו של ההומור בחיים כי לתפוס אותך רציני הייתה משימה קשה. –
ולמדתי אהבה מהי תמיד הרגשתי שלנו יש מקום חם ומיוחד בלב שלך, שאתה אמנם נראה –
קשוח אבל בעצם זרמת על כל גחמה ושטות שלנו אם זה ריקוד זוגי עם הנכדות, תופסת זנבות –
סוערת ולילות שהיית משכיב אותנו לישון עם סיפורים.
חשוב לי שתדע שאנחנו הרגשנו את כל האהבה הזאת ובחזרה אהבנו אותך אין סוף. -
ביי סבא, אוהבת אותך מאוד.
זוהר



"מי האיש החפץ חיים,
אוהב ימים
אוהב ימים לראות טוב.
נצור לשונך מרע
ושפתיך מדבר מרמה
סור מרע, עשה טוב
בקש שלום ורדפהו."
(מתוך תהילים)

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב