חרודי בנימין (בניו)
לומר מילות
הספד על בניו זוהי משימה קשה, מעין פגיעה בכבודו של אדם שסלד מגילויי רגשנות
והשתפכות. אך אני בא להחזיר לו מעין חוב, שלא יכולתי להגישו בחייו בשל אופיו זה.
את בניו על מורכבותו, הערכתי וחיבבתי תמיד. זה החל משכנות של 10 שנים
כילד בשכונת שפירא. אהבה לילדים, לגביי, היא קנה-מידה חשוב ביחסי המאוחר יותר
למבוגר. ובניו אהב ילדים. אולי בשל גולמיותם וכנותם של הילדים, בטרם נתכנסו בתוך
שריון הצביעות, השקרים המוסכמים והסגידה לפרות קדושות, נחלת מבוגרים רבים, הנוגדת
בתכלית את אופיו.
עדיין שמור עמי, ומן הסתם אצל רבים מבני-דורי, טעמן של לטיפות הפדחת
(המכאיב מעט) של בניו.
מאותה תקופה ועד יומו האחרון, זכור לי בניו כדמות אבהית ומשפחתית.
סיבה נוספת להזדהות עם בניו משחר ילדותי ועד יומו האחרון, היא דמותו
של בניו העובד.
כשאני מעמיד לנגד עיני את בניו, הריהו חבוש כובע ברט ולבוש בגדי
עבודה. אני, שגדלתי באווירה של אהבה – כמעט סגידה – לעבודה, הערכתי מאוד את בניו
כאיש עבודה שהתמיד באהבתו אליה בכל עת ומקום.
והיה בניו הג'נטלמן – אותו בניו הנוקשה והמסוגר, ידע בדרך הטבעית
ביותר, השקטה והמסוגרת, לסייע לאישה לשאת תיק כבד בדרך מבאר 36, או לפנות בלי אומר
מושב באוטובוס.
אך חרף כל אלה, מעטות הפעמים שהגעתי אליו. היו אלה הערכה וחיבה מרחוק,
חד-סטריות, אולי. הפעמים המעטות הזכורות לטוב, הן מתקופת היותי נויניק - אחת ל-10
ימים מגיעה מכסחת-הדשא לחדרו של בניו. עיתים נפגשים. מיד נחלץ הפקק מאותם בקבוקים
מעשי ידיו, ועם היין יצאו אף סודותיו וסיפוריו, רוויים ניחוח העמק, סיפורי ילדות,
נעורים ובחרות רצופים בעמל ומאבקים, חברת הילדים בבית-אלפא, עבודה בפרדסי השרון
כגרעין של נערים. כאן נתקלתי לראשונה באהבת האיש לנוי ואהדתו לעוסקים בו. תוך כדי
שיחות התוועדתי מעט לעולמו הרוחני והאסתטי חסר הפשרות, בעל הומור סרקסטי, השוחט
לתיאבון פרות קדושות.
נהניתי מאוד ממפגשים אלה, ולומר את האמת – גם הסכמתי עם רבות מדעותיו.
יותר מאוחר, בעת ריכוז הפרדס, קיבלנו את בניו לענף, שקט, מסוגר, חרוץ מאוד
בעבודתו, מקשה עם עצמו ועם זולתו.
לא נטה לשיחות הרעים על כוס קפה, הבטלות הנהוגות, לדבריו, בענף ולא
נענה להפצרותינו. נדמה לי שחשב כי הכרכורים סביבו אינם כנים, מהולים ברחמים על
הזקן שהנסיבות דחפוהו לעבודה קשה זו.
והוא עבד קשה, חיגור גזעים, גיזום וימים שלמים בקטיף.
ואחר-כך בא השכול. ומתוכו מזדקרת דמות גאה וזקופה, מעוררת ריגשה
וכבוד.
איני יכול שלא להדגיש את מסירותו למשפחתו, ילדיו ונכדיו ובמיוחד
לדורית, הזכורה לי אף היא עוד מימי הילדות.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!