חילקה היה מדור המייסדים והבונים של עין שמר – מן האנשים השקטים, הצנועים והיציבים, שהטביעו את חותמם לא דרך כותרות ורעש, אלא דרך נוכחות אנושית עמוקה, עבודה יומיומית ואהבת אדם פשוטה ואמיתית.

חבריו תיארו אותו כאדם שתמיד הקדים שלום, אדם שראה את הזולת, דאג לשלומו, וחי מתוך התחשבות, רוגע ואופטימיות. הוא היה מאלה שאינם מחפשים את מרכז הבמה – אך עצם נוכחותם מעניקה תחושת ביטחון, חום ויציבות לסביבה כולה.

לאורך השנים עבד בענפים שונים בקיבוץ – ברפת, במפעל הגומי ובעבודות נוספות – ותמיד עשה זאת במסירות ובענווה. גם כאשר החיים זימנו קשיים ואתגרים, ידע לקבל את המציאות בפשטות ובכוח פנימי יוצא דופן. בהספד שנכתב עליו נאמר כי היה “אמון על תורת הקבלה – קבלת החיים כפשוטם” – משפט שמסכם היטב את דרכו.

חילקה נודע גם בחכמת החיים המיוחדת שלו ובאמרות הכנף שהפכו לחלק מזיכרון החברים:
״הכל יתברר״,
״אל תקווה – לא תתאכזב״,
ו״אם לא מאוחר – תמיד מוקדם למחר״.
מאחורי המשפטים הפשוטים הסתתרה השקפת עולם שלמה – מפוכחת, רגועה, מלאת הומור ואנושיות.

חברים שעבדו לצדו סיפרו על אדם שתמיד הגיע לעבודה, גם כשהיה קשה, שעזר לאחרים בלי הרבה מילים, שידע להרגיע ברגעי מתח, ושמעולם לא התלונן. אחרים זכרו אותו יושב במרפסת עם עיתון וספר, חלק בלתי נפרד מנוף הקיבוץ, אדם שנדמה היה שתמיד היה שם ותמיד יהיה.

בהספד נוסף נאמר עליו כי היה “מן הצד החם והאנושי של אנשי בראשית” – תיאור מדויק לאדם שבנה יחד עם חבריו את יסודות עין שמר, והשאיר אחריו מורשת של פשטות, יושר, עבודה קשה ואהבת אדם.

יהי זכרו ברוך.