אבל (מוסין) מלכה

מלכה נולדה בדוקשיץ שבפולניה ועלתה עם  חברי  "בדרך" לקיבוץ עין שמר.

עבדה בחקלאות וכמטפלת שנים רבות,

היתה ידועה בחוש ההומור המפותח שלה והנחילה  זאת גם לילדיה.  היתה אשה  ברוכת כשרונות  ואמא למופת.

השאירה שלושה ילדים - אבנר, איה ושרה.

מלכה אבל(מוסין) נפטרה ממחלה קשה בגיל 76. 

שבתאי נפטר 8 שנים אחריה, ובעין-שמר חיים היום שלושת ילדיה – איה מלומן, שרה ואבנר, נכדותיה לילך גרנדיר ואיריס וניניה. 

מלכה נולדה בעיירה ליד וילנה. שם בעיירה המושלגת והרחוקה, למדה מלכה את השיעורים הראשונים והמכוננים באחווה אנושית. בזיכרונותיה היא כותבת בשנת 1980: "העיירה שלנו הצטיינה בארגון של עזרה הדדית, כמו לינת לילה אצל חולה שמשפחתו התקשתה לשאת בעול הטיפול הכבד, הלוואת כסף ללא ריבית, בית-ספר בו למדו ילדי עשירים ועניים כאחד על-ידי גביית שכר לימוד כפול מבעלי האמצעים, מורים שהקפידו לבקר את תלמידיהם בבתיהם ולהכיר אותם באופן אישי... אני נזכרת במוריי גם היום בהרבה געגועים". בגיל 20 עלתה מלכה לארץ עם הגרעין והגיעה לקיבוץ מעברות. גרעין "בדרך" ש-מנה 30 חברים, תכנן להקים קיבוץ חדש, אבל התנועה חשבה אחרת והם הגיעו לעין-שמר הוותיקה: "הדבר הנורא ביותר היה שהחברים דיברו פולנית, השפה שכל-כך שנאתי וברחתי ממנה. המראה של החצר והעבודה שנתנו לנו - דיכאו אותי, וקבלת הפנים שזכינו לה היתה קרה. אבל הרצון לחיות בקיבוץ גבר על הכל". 29.1.2021 א"תשפ שבט' טז - עלון בשנת 1966 כותבת מלכה הרהורים על הימים הראשונים בעין-שמר: "החברים פה היו צעירים, אבל בעינינו הם נראו ממש זקנים. 

הם היו עייפים מהחיים הקשים בארץ ב-7 השנים שעברו לפני שהגענו. 

ראיתי את התנאים הקשים, הלבוש, האוכל – הכל היה כל-כך ירוד והעבודה הקשה נתנה את אותותיה... ההתלהבות מהארץ הגיעה לשיאה כשראיתי את הצברים הבריאים, השובבים, המדברים עברית. 

זה היה בשבילי פלא. מול צריפי גרו אז ילדי קבוצת "אלון" וכל מילה חדשה שלהם היתה נכס הכלל. לא היה חבר שעבר לידם בלי להגיד מילה טובה. ערב-ערב היינו עומדים ומאזינים מה דיברו הקטנים לפני השינה..." בקיבוץ מילאה מלכה תפקידים רבים ועבדה במסירות בעבודות קשות(בגן הירק, בכרם, באריזת פרי, במכבסה, בבתי הילדים ובמטבח), מגויסת כולה למשימה הגדולה של הקמת קיבוץ. אולי משום כך, נחשפו רק הקרובים לה לשלל כישרונות הבמה בהם התברכה: היכולת לרתק בסיפורים על ילדותה בעיירה, לשחק, לרקוד ולשיר. 

מכל שלל כישרונותיה, אפשר להמחיש כאן בעיקר את חוש ההומור הנפלא והצחוק, שממשיך לעבור במשפחה – מספרת איה: "כיוון שלא ניחנתי בגודל גוף ובמשמנים, יקל לתאר איך נראו עלי הבגדים, ובשעה שאמא היתה מלבישה אותי, היתה פורצת בצחוק: 'שוב נתנו לך את הבגדים של איגנץ?!".

 ועוד דוגמה לכך מתוך מכתב ששלחה מלכה בשנת 1975 לאריה תלמי ששהה באפריקה: "לכבוד הארי שבחבורה – בן הזקונים של "מיניפלסט", שלום. דע לך אריה שהמצב פה קשה, אין מי שייתן את הטון, ויגודה )יצחק( מנגן את הגל הקל כל הימים ושמח. תאר לך שכל המכונות עובדות, הקטנות והגדולות, ואנו נצטרך לעבוד בשלוש משמרות. אבל אין עובדים. דרשנו שיוסיפו לנו 'דם צעיר' מבני 60 ומעלה. הסדרן שלנו ר' שמואל )זמיר(, עושה שמיניות באוויר, אולי יצליח איכשהו למשוך את העגלה. ומה נשמע אצלך? האם אתה עובד קשה? האם יש לך זמן לעשות חיים?

 הייה בריא, הזהר מאריות ומה'שיקסות' הכושיות. בשם כל החבר'ה שמשתעממים בלעדיך. מלכה

 נ.ב. אל תשכח שבשבוע הבא אתה עובד אחה"צ. 

מלכה ושבתאי בצעירותם

מלכה ובנותיה