חסר רכיב

גורפיין רבקה

גורפיין רבקה
י"ח טבת ה'תרס"ח - כ"ח בניסן תשמ"ג
17/07/1908 - 11/04/1983
רבקה נולדה בסנוק שבפולין.
עלתה ארצה בשנת 1932. גמרה לימודי חקלאות באוניברסיטה של קרקוב. עסקה בחינוך ובהוראה.
סופרת שכתבה ספרי ילדים וספרים למבוגרים. מבקרת ספרותית. לימדה ספרות שנים רבות בבית הספר התיכון. ועסקה גם בכתיבה עתונאית בעיקר בעתון "על המשמר".
השאירה בת אחת רחל.
יהי זכרה ברוך.
====================================

לזכר רבקה גורפיין (1908-1983)


היא הייתה אז כבר כפופה מעט וכמעט כל גינוניה הזמינו חיקוי או גיחוך - מבטאה הפולני-גליצאי, האינטונציה הארכאית וקו האיפור השחור, שהחמיץ תמיד את מקומן הנכון של הגבות. ובכל זאת, כשהייתה נכנסת לכיתה... איש לא גיחך. גם הקשוחים שבין האדישים, שהשעינו את כיסאותיהם אל הקיר מאחור עד שכיבה כמעט, הזדקפו ושתקו. היא לא הפעילה כל מנגנון של כוח, לא הזכירה בחינות ולא היה כל דיבור על התועלת או מטרות הלימוד. היא לימדה את "אנה קארנינה" ואת "פאוסט" וכשפתחה את הכרך וקראה את "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה על-פי דרכה", ברור היה שנפל דבר בכיתה...ומשהו חמור וחודר רחש סביבה. המשפט הזה הפך לדבר החשוב בעולם; לדבר שרצינותו מגמדת כמעט את חיינו.

רבקה גורפיין הייתה סופרת, מבקרת ועורכת ידועה בשעתה, אבל אנחנו, בימי בית הספר, לא ידענו דבר על כך. ידענו שהיא באה מקיבוץ עין שמר השכן ושבעלה הוא משורר ששמו רן עדי, משום שפעם היא לימדה אחד משיריו. רק בשנים שלאחר מכן זכיתי להכירה מקרוב ומכתביה אלי בזמן שירותי הצבאי הם מאוצרותיי היקרים ביותר. אז גם הכרתי את ספריה וגם את בעלה עזריאל אוכמני (הוא רן עדי, על שם נכדיהם).

בשבילנו בבית הספר היא הייתה המורה לספרות וכל מה שהיה בשיעורים הללו בא ממנה לבדה - מקולה, ממבטיה ואפילו מזקנתה בעינינו. מנין באו הכוח הזה, הסמכות הזאת? ברור, המקור הראשון היה אישיותה; המשקל הסגולי המוחשי לגמרי שאתה חש במחיצת אדם מעולה, אינטליגנטי מאוד, רב ניסיון, נדיב. אבל זה לא היה הכל. סמכותה ניתנה לה מכוח היותה מורה. לא כל המורים זכו מאיתנו ליחס הזה. ממש לא. אבל מה שהיה בעמידתה של גורפיין מולנו היה גילום מלא וחזק של דמות המורה כפי שהתרבות הישראלית שלפני שנות-דור תפסה אותה: סמל של היודע-את-מסורת הערכים והידע, הראוי להנחיל; המנחיל.

כתב אריאל הירשפלד
(פורסם במוסף "הארץ" – 5.12.2007 )

====================================

מתוך הויקיפאדיה

ביוגרפיה

קברה של רבקה גורפיין בקיבוץ עין שמר

רבקה גורפיין נולדה בכפר ז'רנובה שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה), בשנת 1908. סיימה את בית הספר התיכון בעיר סאנוק, גליציה, הצטרפה בנעוריה לתנועת "השומר הצעיר" והכשירה עצמה לעלייתה לארץ ישראל. היא יצאה לקרקוב, והשלימה באוניברסיטה את לימודיה בפקולטה לחקלאות.

בשנת 1932 עלתה גורפיין לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ עין שמר, שבו ישבה כל חייה. בקיבוץ עשתה שנים רבות בחינוך, החלה כגננת, והמשיכה כמורה בבית הספר וכמדריכת חברות נוער. בד בבד עם עבודתה החינוכית הייתה פעילה במועצות הפועלות, בשומר הצעיר ולאחר מכן במפ"ם. כן החלה לפרסם מסיפוריה בכתבי העת השונים של תנועת העבודה והקיבוץ הארצי. בצד סיפוריה לילדים שנדפסו בשבועון "משמר לילדים", פרסמה סיפורים קצרים מחיי הנשים בקיבוץ, שנדפסו ב"דבר הפועלת" ובבמות נוספות.

רבקה גורפיין השלימה לימודי חינוך באוניברסיטה העברית בירושלים.

גורפיין גם כתבה בדבר הפועלת כמעט מעת היווסדו[1] וכמו כן כתבה ביקורות ספרים בעיתון דבר[2] ועם הקמת העיתון על המשמר של הקיבוץ הארצי, עברה לכתוב בו[3], בעיקר ביקורת ספרים. עם זאת, היא המשיכה לכתוב ב"דבר הפועלת", הייתה מקורבת לעורכת רחל שזר[4] וכיהנה בו כחברת מערכת. ציטטות מהתייחסויותיה לספרים פורסמו במודעות על הספרים[5]. בשנות ה-70 כתבה ביקורות ספרים במאזנים[6].

במהלך מלחמת העצמאות שירתה גורפיין כקצינת תרבות והסברה בצה"ל. לקראת סוף 1948 יצאה עם בעלה, עזריאל אוכמני, לשליחות מטעם משרד החוץ, לשגרירות ישראל בפולין[7].

בשנת 1964 זכתה בפרס אוסישקין על ספרה "כוכבים מעל הגן"[8]. ב-1979 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה[9]. מכל התחומים בהם עסקה, ספרות הילדים שכתבה, סיפורים מחיי הקיבוץ, היה התחום המועדף גם עליה, וגם על קוראיה.

נפטרה בקיבוץ עין שמר, בשנת 1983, בגיל 75.



תצלום קבוצתי של הגרעין הבולגרי מקיבוץ עין-שמר שנפגש עם מאיר יערי ויעקב חזן במרחביה. רבקה עומדת שנייה מימין

מספריה של רבקה גורפיין

לילדים:

  • ודי יוצא לעבודה, לילדים, מספורי עין שמר, ציורים יצחק פולקביץ, ספרית פועלים, 1944.
  • החסידה הסקרנית, לילדים, ציורים אבי מרגלית, ספרית פועלים, 1972.
  • הבאנו בוקר טוב, לילדים, ציורים שמואל כץ, מסדה, 1964.
  • סמדז’ה בן הנגב בארץ הפלאות, צייר יחזקאל קמחי, ספרית פועלים, 1958.
  • כוכבים מעל לגן, לילדים, רישומים אביטל גבר (גבע), ספרית פועלים, 1964. - כולל סממנים אוטוביוגרפיים מובהקים[10]

ספרי עיון ופרוזה:

  • אבל הדברים היפים, מסות על ספרות עברית חדשה, ספרית פועלים, תל אביב, 1980.
  • אל מלים ומעבר להן, שירים, משוררים, ספרים, מסדה, 1975.
  • טעם של בחירה, מסות ספרותיות, ספרית פועלים, 1975.
  • לאור הכתוב, סופרים ומשוררים בישראל, מסות, הקיבוץ המאוחד, 1972.
  • לאור פנסים דולקים, ציורים יחזקאל קמחי, ספרית פועלים 1969.
  • לעבר חוף עלום, מסות ורשימות, הקיבוץ המאוחד, 1981.
  • עם שנים עם רגעים, ערך דוד הנגבי, ספרית פועלים, 1982.
  • נעורים בשמש, רומן, צייר ועיטר יחזקאל קמחי, ספרית פועלים, 1954.

כתריסר מאמרים שכתבה רבקה גורפיין בענייני ספרות וסופרים רשומים בקטלוג של בית הספרים. בין השאר היא עוסקת ביצירתם של: חיים גורייוכבד בת מריםלאה גולדברגנתן אגמוןישראל אפרתזרובבל גלעדגיטל מישקובסקי ואחרים. ‬

קישורים חיצוניים

טורי ביקורת ספרים של גורפיין:


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב