אלעזר דדו

דוד אלעזר נולד בסרייבו (בבוסניה, אז חלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים), במשפחה של יהודים ספרדים. אמו נפטרה כשהיה בן שש ובהמשך גדל אצל סבתותיו. אביו, סולומון (שלמה), היה קצין. בגיל 14 נסע לזגרב לשם לימודים ושם הצטרף לקן של השומר הצעיר. עלה ארצה בשנת 1940 במסגרת עליית הנוער והשתלב בקיבוץ עין שמר.בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח, ובשנת 1947 היה חניך בקורס מ"כים בדליה. יגאל אלון וחיים בר לב העידו שכבר אז התבלט כחניך מצטיין של הקורס. לאחר הקורס נשלח לחולתה בגליל העליון לפקד על מחלקה שעסקה בסיורים והחדרת מסתערבים לסוריה. בסוף דצמבר חזר למטה הפלמ"ח והשתתף בפעולת תגמול ובפשיטה על בסיס של הצבא הבריטי.בראשית 1948 השתתף בקורס מפקדי מחלקות בנתניה. במהלך מלחמת העצמאות השתתף בקרבות שונים בגדוד הרביעי ("הפורצים"), של חטיבת הראל, ביניהם שיירת חולדה, הפריצה לעיר העתיקה והקרב על מנזר סן סימון. דדו תואר כמי שנשאר רגוע תחת אש, דאג לפצועים והקפיד לצאת לפעולה עם פקודיו. הוא התקדם מהר בדרגות, לאור הנפגעים הרבים שהיו לפלמ"ח. בסוף מאי התמנה למפקד פלוגה ובאמצע יולי נתמנה למפקד גדוד "הפורצים" בחטיבת הראל של הפלמ"ח.לאחר תום הקרבות מילא מספר תפקידי מטה, וכן כיהן כמפקד בית הספר לחי"ר.לאחר מלחמת סיני עבר הסבה לשריון, ושימש כסגן של מפקד גייסות השריון, חיים בר לב. בעת שכיהן בתפקיד זה סייע לרב-סרן אברהם ארנן במימוש יוזמתו להקמתה של סיירת מטכ"ל. בשנת 1961 מונה למפקד גייסות השריון, ושירת בתפקיד זה עד שנת 1964. בשנת 1964 מונה לאלוף פיקוד הצפון, תפקיד בו החזיק בזמן מלחמת ששת הימים, ובו פיקד על כיבוש רמת הגולן מידי סוריה.לאחר כהונה כראש אג"ם מונה לרמטכ"ל צה"ל (ב-1 בינואר 1972).

נפטר מדום לב.

יהי זכרו ברוך