לזכרו של פקד לואיס (אלברטו) גורן (גורשטיין) ז"ל

ט' בחשוון תשט"ו (11.3.1954) – י' באדר תשס"א (5.3.2001)

מסכת חייו של פקד לואיס גורן שזורה בעשייה למען הכלל, בהגנה על ביטחון המדינה, ובמסירות עמוקה לקהילה ולמשפחה. דמותו המכובדת מותירה אחריה מורשת של חריצות, אומץ לב, אהבת הארץ ומופת של אנושיות.

ראשית חייו ושירותו בצה"ל

לואיס נולד בקולומביה להוריו, מייסי וארנסטו. בשנת 1971, מתוך זיקה לישראל, עלה ארצה יחד עם אימו ושני אחיו, והמשפחה קבעה את מושבה בעיר באר שבע. כחצי שנה בלבד לאחר עלייתו, השתלב בעשייה הביטחונית עת התגייס לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה הקרבית. בהמשך, שירת בחיל האוויר כקצין ציוד מכני הנדסי (צמ"א) ואחזקה, תפקיד שמילא באחריות ומקצועיות עד שנת 1985.

הקמת ביתו ופועלו בקהילה

בשנת 1985 העתיק לואיס את מגוריו לקיבוץ עין שמר, יחד עם רעייתו רותי. שם, בנוף הקיבוצי, גידלו יחד משפחה לתפארת והביאו לעולם את ארבעת ילדיהם: תומר, גלעד, אלון ונוי. בקהילת הקיבוץ הפך לואיס עד מהרה ל"אבן מאבני חומת עין-שמר". הוא מילא שורת תפקידים מרכזיים בחיי המשק, בהם רכז ביטחון שוטף (רב"ש), סדרן עבודה, מפעיל ואחראי אחזקה במפעל "קוקי-מן", ועובד מסור במוסך הקיבוץ.

לואיס נודע באופיו החיובי, במאור פניו, וב"ידי הזהב" בהן ניחן. הוא הפגין בקיאות נדירה במכונאות, חשמל, אלקטרוניקה ומחשבים, וניגש לכל משימה או תקלה מתוך תפיסת עולם ש"הכל פתיר". הנוכחות המרגיעה שלו נסכה ביטחון בכל סביבתו. מעבר לעבודתו המסורה, טיפח תחביבים רבים, ואף החזיק ברישיון טיס אזרחי שהפך את השמיים לבית שני עבורו.

שירותו במשמר הגבול

מתוך תחושת שליחות והכרה בנחיצות ההגנה על גבולות המדינה, התגייס לואיס בשנת 1991 למשמר הגבול, והצטרף לשורות יחידת המתנדבים "מתמידי מנשה". בהמשך דרכו, ולאור היותו איש מחשבים מחונן אשר השקיע רבות בלימודים אקדמיים במכללת רמת גן, נבחר למשימה כבדת משקל: הקמת מחלק ההערכה והמחקר של יחידת "ארז" במג"ב צפון.

מפקדיו מעידים כי בימים מתוחים וסוערים, לואיס לקח חלק בלתי נפרד במאמץ המודיעיני מול הטרור, וניהל את המחלק תחת פיקודו במקצועיות, ביסודיות ובחריצות יוצאת דופן שהיוותה מודל לחיקוי. הוא הקדיש את כל כולו למשימה, ולא היסס לנסוע מרחקים ארוכים מדי יום רק כדי להגיע ליחידה שאליה היה כה קשור ומחויב.

נפילתו ומורשתו

ביום י' באדר תשס"א (5.3.2001), נפל פקד לואיס בעת מילוי תפקידו באזור צומת בית רימון שבגליל. בן ארבעים ושש בלבד היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין שמר ביום י"א באדר, יום ציון גבורת תל-חי, בסמליות אשר הדגישה את ההערכה הרב כלפיו בקרב מפקדיו, שהכתירו אותו במילים: "גם אתה עבורנו - גיבור".

משפחתו ואוהביו נושאים את זכרו באצילות ובאהבה. רעייתו רותי ספדה לבעל ואב אוהב שהיה מקור לגאווה עצומה, והבטיחה להמשיך ולטפח את ילדיהם לאור ערכיו. אחותו פטריסיה ביטאה את הגעגוע התמידי אליו כאל "מלאך שומר שלנו". ילדיו הבטיחו לאמץ את משנתו האופטימית: לא להישבר אל מול הקושי, להמשיך בחייהם בראש מורם, ולשאוב כוח מהידיעה שהוא מוסיף לשמור עליהם ממעל.

על מצבתו נחקקו המילים המבטאות יותר מכל את החותם העמוק שהותיר בליבם: "לנצח אבי - אזכור אותך תמיד"; "אוהבים אותך אבא וגאים בך מאוד".

"וְאַתְּ וַאֲנִי הַיּוֹדְעִים... עַד כַּמָּה קְצָרִים הַחַיִּים, הַחַיִּים הַקְּצָרִים שֶנִתְּנוּ לוֹ".
תנצב"ה.