חסר רכיב

צפניה תרצה

צפניה תרצה
כ"ח טבת ה'תרצ"ז - כ"א אדר ה'תשע"ט
12/01/1937 - 28/03/2019
דברים שנאמרו בהלווייתה של תרצה 

אתמול הלכה לעולמה תרצה צפניה, בת וחברת-הקיבוץ שלנו, שסיימה את חייה
בקיבוץ גזית, ביתה של ורד בתה.
תרצה נולדה באמצע שנות ה 30- של המאה הקודמת, לפולה ולוי אדיב שהיו מוותיקי
הקיבוץ שלנו, וגדלה בקבוצת "תומר". למדה במסגרת חברת-הילדים ולאחר מכן במוסד-
החינוכי המקומי. הייתה לה ילדות מאושרת בחברת-הילדים ובמסגרת המשפחתית, שהיו בה
חיים מגוונים ומיוחדים. עד היום אני זוכר את הסוסה סנפטה עליה רכב אביה, לוי, שהיה
שומר-שדות ולאחר-מכן המוכתר של הקיבוץ. בשבתות היה לוי לוקח את תרצה לטיולים
על הסוסה, ברחבי השדות שהקיפו את הקיבוץ מכל צדדיו.
תרצה הייתה תלמידה טובה, חברת קבוצה נאמנה ובמשך כל חייה, כל עוד היה ביכולתה
מבחינה בריאותית, הייתה חברת-קיבוץ פעילה. במשך שנים רבות שימשה כאחות במרפאת
הקיבוץ ולאחר שסיימה את תפקידה זה, הפכה למנהלת בית-דורות המקומי. אישה חרוצה,
מתמסרת לתפקידיה, שתמיד ידענו שכאשר היא מתחייבת למשהו, הדברים יתבצעו על ידיה
בנאמנות ועל הצד הטוב ביותר.

במהלך השירות הצבאי הכירה תרצה את פנחס צפניה, הקימה אתו משפחה ונולדו להם 3
ילדים: ברק, ורד ותמר. ולאחר שנים נולדו גם הנכדים, ששימחו את תרצה שמחה גדולה.
במשך שנים ארוכות ניהלו תרצה וצפניה זוגיות מאושרת במסגרת הקיבוץ, וגידלו את
ילדיהם במסירות ובאהבה גדולה.
לפני שנים אחדות הלך פנחס צפניה לעולמו, הבנים בחרו לחיות במקומות אחרים ותרצה
נשארה לחיות את חייה בקיבוץ לבדה, כאשר גם אחותה היחידה יהודית ובעלה יורם בנו
את חייהם מחוץ למסגרת הקיבוצית שלנו.

תרצה הייתה אישה חזקה, מעולם לא שמעתי ממנה תלונות על קשיים וכאבים הנובעים
ממצבה המיוחד, גילה או מצב משפחתה. תרצה הייתה חלק מהפאזל של חיי, של חיינו.
נולדנו כמעט באותו הזמן, התחנכנו באותן מסגרות חברתיות וחינוכיות, והיינו כל חיינו
חברי קיבוץ עין שמר. כאשר היא סיימה את חייה, כאילו נקטע אבר חיוני מעולמי הפנימי. -
בשנים האחרונות כאשר בריאותה של תרצה הידרדרה והיא התקשתה לתפקד באופן
עצמאי, לקחה אותה ורד בתה לבית הסיעודי בגזית והעניקה לה שם טיפול מסור.

קבוצת "תומר", שתרצה הייתה חלק בלתי נפרד ממנה, נפרדת היום מעוד חברה שהייתה
איבר חיוני בזיכרון הקולקטיבי שלנו, אותו אנחנו נושאים איתנו במשך עשרות שנים.
ברצוני להביע השתתפות בצערם של הבנים ברק, ורד ותמר; אחותה יהודית, ובעלה יורם, -
וכל יתר בני המשפחה. -
ננצור את זיכרונה של תרצה בעולמנו הפנימי לתמיד.
יהיה זכרה ברוך.
אבישי גרוסמן

-----------------------------------------------------------------------------------------

תרצה אמא, רעיה, אחות, בת ובת קיבוץ עין שמר אתמול לפנות בוקר נסגרו – – - - -
מעגלים ונותר חלל גדול, וגם הקלה על כך שהלכת בצנעה וברוגע שכה אפיינו אותך בחייך.
נולדת אל קיבוץ שזה עתה הכה שורש באדמה קשה וסחופת רוחות, בתם הבכורה של פולה
ולוי אדיב, בת בכורה בארץ ישראל, גאוות המשפחה. ילדה של סוסים ושל טבע, יחפה -
ושזופה. אלבומי התמונות מלאים בתמונות שלך עם סוסתך סנפתא. כאמא העברת לנו את
רזי האורווה, הטיפול בסוסים והרכיבה.
את, כשאר בני דורך, יהלומים לא מלוטשים מחוספסים וצנועים למראה מבחוץ, קשים - -
וטהורים מבפנים. שייף מעט מבחוץ, ואור נגוהות גדול וזוהר נגלה לעיניך. יהלומים
מלוטשים מפיצים אור גדול וזוהר סביבם, אך זהו אור לא להם, כי אם השתקפות אור
חיצוני. יהלומים לא מלוטשים חוזקם ויופיים הטהור פנימה, ואני מעדיף אותם לא –
מלוטשים, כמוך וכמו בני דורך. -
כל חייך הבוגרים שימשת כאחות בקיבוץ חובשת, מאזינה, סועדת ומייעצת. היית עוזבת –
בחופזה את הבית עם תיק עזרה ראשונה בידך, לסעוד חולה או ללוות יולדת בדרכה לבית-
היולדות, בשנים בהן האבות הודרו מחדרי-הלידה. כל זה בשלווה וברוגע כנושאת שליחות
גדולה. שנים שימשת בוועדות שונות: בריאות, מחנה, סיעוד ועוד.
לימדת אותנו את אהבת הטבע, האדמה והסוסים. היית אמא לתפארת שלא ידעה לבשל, כי
יש אוכל נהדר בחדר-אוכל. ידעת לאפות סוג אחד של עוגת שמרים טעימה להפליא –
בשביל כל השאר יש קיבוץ.
אבא ואת הייתם הפכים משלימים: הוא בן-עיר – את בת-קיבוץ, הוא תלמיד חכם – את בת-
משק, הוא שקוע בלימודיו – את איתנו בבריכה; אך ביחד הייתם שלם מושלם.
בשנים האחרונות דעכה בריאותך, גופך בגד בך, אך חוש ההומור הדק לא נטש אותך עד
ימיך האחרונים. ידעת להשחיל משפט מלא הומור, או הערה מבודחת, בכל שיחה וזמן.
ידעת בדיוק לאן מחלתך מובילה ועדיין נשארת אופטימית ומלאת הומור.
ליום-הולדתך ה 82- התאספה כל המשפחה המורחבת לשמח אותך על קדירת צ'ולנט חם
שהכינה ענת )הבת של יהודית( ועל כוסית משקה טוב כמצוות סבא לוי.
סעדת את הורייך פולה ולוי בערוב ימיהם באהבה ובחום, ואני בנך ואחיותיי ורד ותמר,
מקווים שעמדנו בסטנדרטים.
כמו האלון הגדול, קרסת ונפלת חרישית באישון-לילה. השארת חלל גדול בלב הדשא
הגדול, בליבו של הקיבוץ, בעודנו עומדים נדהמים ונפעמים אל מול החלל הגדול שנפער.
אדמת עין-שמר תהיה לך מנוחה לעולמים, ואני אבוא ואפקוד את הקברים מעת לעת.
היי שלום אמא יקרה.
שלך, ברק.

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב