קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

הלך לעולמו שלמה הלל, לשעבר יו"ר הכנסת, שר המשטרה והפנים וממקימי מעגן מיכאל

ביום שני הלך לעולמו בגיל 97 שלמה הִלֵּל שכיהן כחבר הכנסת במשך עשרות שנים, כיושב ראש הכנסת האחת עשרה ושר הפנים והמשטרה בממשלת ישראל. הלל היה חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשנ"ח, אחד מחברי קבוצת הצופים א', ממייסדי מעגן מיכאל, ושימש כמזכיר הראשון של הקבוצה כאשר הגיעה לפרדס חנה
שלמה הלל בביתו. צילום: משה בן עטר
שלמה הלל בביתו. צילום: משה בן עטר

שלמה הלל נולד בשנת 1923 בבגדאד, בירת עיראק, ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 11. הוא היה אחד מחברי קבוצת הצופים א', ממייסדי מעגן מיכאל, ושימש כמזכיר הראשון של הקבוצה כאשר הגיעה לפרדס חנה. בשנת 1945 פנו ראשי ארגון "ההגנה" אל שלמה ודן אמיר והציעו שהצופים א' יידחו את עלייתם לקרקע כקיבוץ וייקחו על עצמם משימה לאומית דחופה, מסוכנת וסודית: הקמת מפעל לתחמושת בגבעת הקיבוצים שבסמוך לרחובות. שלמה ודן הצליחו לשכנע את החברים וכך הוקם "מכון איילון". עד 1949 ייצרו שם הצעירים ארבעה מיליון כדורים – תחמושת ל"סטן", הנשק העיקרי של לוחמי ההגנה.

בסוף 1949, בתום מלחמת העצמאות, עזבה קבוצת הצופים את "מכון איילון" ברחובות והקימה את יישוב הקבע שלה – קיבוץ מעגן מיכאל. יחד עם הלל עבדה במפעל הסודי גם אשתו לעתיד, תמימה רוזנר, שנמלטה ב-1939 מווינה בדרכה לארץ, והייתה בין המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים והועלו על אוניית הגירוש "פאטרייה", שבה חיבלו אנשי "ההגנה".

בתחילת שנות ה- 50 פעל שלמה מטעם המוסד להעלאת רבבות יהודי עיראק ויצא לשליחות חשאית שם במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה", שהיה בין יוזמיו. כמו כן, פעל בשליחות המוסד להעלאת יהודי סוריה ולבנון לארץ, ולאחר מכן גם להעלאת יהודי איראן ומצרים לישראל.

לשלמה היתה קריירה ציבורית יוצאת דופן. הוא נבחר לכנסת השנייה מטעם מפא"י ונותר חבר כנסת עד 1959. בהמשך, היה שגריר ישראל בגינאה, בחוף השנהב ובמקומות נוספים באפריקה. ב-1963 מונה למנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ ובהמשך היה חבר במשלחת ישראל לאו"ם. בין 1967 ל-1969 היה סמנכ"ל משרד החוץ לענייני המזרח התיכון. בין 1969 ל-1977 כיהן כשר המשטרה וכשר הפנים מטעם העבודה והמשיך לכהן כח"כ עד הכנסת ה-12, ב-1992. בין 1984 ל-1988 היה יו"ר הכנסת ה-11 בממשלת הרוטציה של שמיר ופרס.

לאחר פרישתו מהכנסת היה היו"ר העולמי של "קרן היסוד". הוא היה מיוזמי ומקימי מוזיאון מכון איילון, כיהן כיו"ר הוועד המנהל הראשון שלו והיה פעיל מאד בקידומו ובשימורו כאתר מורשת לאומית. משנת 1990 ועד יומו האחרון כיהן כנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, העוסקת בשימור עשרות אתרים חשובים. בשנת 1998, שנת היובל להקמת המדינה, זכה בפרס ישראל על "תרומה מיוחדת לעם ולמדינה".

הלל ומשפחתו עזבו את הקיבוץ בשנת 1958 אבל לאורך כל השנים שמרו על קשר הדוק עם חברים מהקיבוץ. חבריו בקיבוץ מתארים אותו כאיש צנוע, נעים הליכות, הגון וישר, מאחרוני "דור הנפילים".

יהי זכרו ברוך!

תודה לשלומית דגן על העזרה בהכנת הידיעה.

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב