קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

סיפורו המדהים של י', חייל בודד מקיבוץ חצרים

את סיפורו המדהים של י', חייל בודד מקיבוץ חצרים, אתם חייבים להכיר: מהישיבה לפנימייה ומשם לשנת שירות ולקיבוץ חצרים – עד השירות ביחידה המיוחדת 'דובדבן' >>>
זהו סיפור שיכול למלא ספר שלם. צעיר בתחילת שנות ה-20, עם ניסיון חיים של אדם בוגר הרבה יותר. י' נולד וגדל להורים שחזרו בתשובה. מגיל צעיר הרגיש לא מחובר לדרך הדת, ובתחילת גיל העשרה, התחיל לצאת בערב מהישיבה ולחפש את עצמו ברחובות. כשברקע מתח עם הוריו סביב אדיקותו הדתית, הוא עבר לישיבה של צעירים שכבר נמצאים עם רגל אחת מחוץ לעולם הדת.
בגיל 16 עזב את הבית לתמיד. כשהוא יושב עם תיק קטן על ספסל בתחנה המרכזית בירושלים, לא יודע לאן מועדות פניו, קיבל טלפון מסבתו הקיבוצניקית, שבחושיה החדים כנראה חשה שהוא זקוק לעזרתה. היא הורתה לו לעלות על אוטובוס לטבריה ומשם אספה אותו אל ביתה החם והדואג בקיבוץ יפתח.
נעוריו של י' נעו בין קיבוץ יפתח, בו השתלב בצורה מעולה, לראש פינה – בה מתגורר סבו. י' היה מרוצה בסביבתו החדשה והסבים שימשו לו כהורים, אך הוא כבר הביט קדימה והחל לחשוב היכן ילמד ואיך ישתלב, עם החוסרים שנשא עמו ממערכת החינוך החרדית. הוא מצא את פנימיית "מנוף" ליד עכו והתאהב, נרשם לכל חוג אפשרי ואף זכה להגשים חלום ולהצטרף לקבוצת כדורגל בנהריה. במסעות עם הפנימייה למדבר הוא למד להכיר את עצמו לעומק וגם פגש מלווים, משוחררי יחידות מובחרות, ביניהם בוגר סיירת מטכ"ל שהותיר בו רושם בלתי נשכח.
בפנימייה הוא גם פגש את השינשינים של התנועה הקיבוצית, לדבריו – "האנשים הכי טובים שיש". יחד עם הנערים מיפתח הוא יצא לכנסים ומיונים של שנת השירות, וכשהגיע להתארח בכפר אהבה הבין שהוא נמצא במקום הנכון. למרות קשיים רבים, בעקבות הפער החינוכי, הצליח י' עם המון השקעה, מורות שלא ויתרו עליו ושיעורים פרטיים – להשיג בגרות מלאה עם ציונים גבוהים ובהצלחה רבה.
בשנת השירות הוא כבר הפך די מהר להשראה עבור החניכים בכפר, לאחר שהבינו שגם הוא היה חניך בפנימייה. בין השינשינים הכיר גם את חברו הטוב מור, בן קיבוץ חצרים, שהציע לו לבוא למשפחתו – משפחת ברקאי, שאימצה את י' והפכה עבורו למשפחה לכל דבר.
בחודשים שלפני הגיוס, הוא התאמן בכל הכוח לגיבושים וסימן לעצמו יעד של להתקבל ליחידה מובחרת. עם קב"א לא גבוהה, הוא היה צריך להוכיח את עצמו שבעתיים, אך כדרכו התגבר על כל הקשיים והאתגרים ובעוד כמה שבועות יסיים מסלול ויקבל את סיכת הלוחם ביחידת 'דובדבן' אליה שאף להגיע.
"עד הצבא מעולם לא הזלתי דמעה", י' מעיד על עצמו, "כעסתי על העולם אבל לא בכיתי. הוא מספר כי "על המשפחה לא חשבתי בכלל עד שהתגייסתי. בטירונות, במהלך חג החנוכה, הגיעו חב"דניקים לשמח אותנו בבסיס ושרו שירים שהזכירו לי את המשפחה. זו הייתה הפעם הראשונה שהזלתי דמעה. הבנתי שההורים שלי אינם...".
"אני מזכיר לעצמי את כל המלאכים שהיו שם בשבילי כדי שאצליח – סבתא, כמובן, וסבא, הדודים שלי, המדריך בפנימייה, העו"סית שסבלה ממני ועזרה לי כל כך, הקיבוץ, משפחת ברקאי והבית החם שיש לי בחצרים. יש לי את כל מה שאני צריך: דירה נהדרת, משפחה נהדרת, חיים טובים. יש לאן ואל מי לחזור אחרי שבועות מפרכים בצבא. בחצרים אני מרגיש בבית, מרגיש הכי נוח בעולם, מרגיש אהוב ושייך."
יעל אייזנר ממחלקת חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית מוסיפה: "י' הוא מודל והשראה לצעירים היוצאים מהעולם החרדי ומוצאים בית חם כחיילים בודדים בקיבוץ. זוהי תמצית הווייתנו באימוץ חיילים בודדים בקיבוץ - לתת מענה לצעירים אמיצים כמו י' לפרוץ את כל הגבולות של עצמם ולהגיע אל כל החלומות"
זו ההזדמנות להוקיר ולהכיר תודה גדולה לקיבוץ חצרים על אימוץ חיילים בודדים לאורך השנים - כל חייל או חיילת שזכו לחיות ביניכם למדו מהי עוצמה קיבוצית ואנושית, ולעולם לא מרגישים בודדים. ולך י', אתה מעורר השראה. תמשיך לכבוש פסגות ולהגיע הכי רחוק שאפשר. אנחנו גאים בך.

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב