מור יפתח

בנם של דינה ועוזי. נולד בכ"ג באדר ב' תשי"ט 2.4.1959)) בקיבוץ עין שמר. גדל והתחנך בקיבוץ ואת כיתות ההמשך עשה במוסד המשותף למשקי 'השומר הצעיר', 'מבואות עירון'.

כבר כתינוק היה יפתח ילד נבון ומקסים, שובב ומלא מרץ. מגיל צעיר שאף להיות עצמאי וכך התמודד בהצלחה בכל תחומי החיים. היה אהוב ומקובל, הן בקבוצה הקרובה שבה גדל והן בחברה הרחבה. כספורטאי הצטיין בתחומים רבים: שיחק כדורעף בליגה הלאומית, התחרה במירוצי סוסים וזכה במקום ראשון ברבים מהם. בהמשך הזמן עסק גם בצלילה, בטיפוס על צוקים ובשיט. כבר מגיל צעיר היה יפתח דמות של מנהיג והוביל אחריו רבים מחבריו, שנטלו ממנו דוגמה אישית. עוד תכונה, בולטת במיוחד, שאפיינה אותו, היתה האומץ, דבר שבא לידי ביטוי בתחרויות רכיבה על סוסים, ואחר-כך גם בטיסות מבצעיות ואחרות בחיל האוויר. יפתח השתייך לתנועת 'השומר הצעיר' והיה פעיל בה בעיקר בהתחלה. יפתח ידע תמיד להשקיע את הדרוש בלימודים, במיוחד בנושאים שעניינו אותו, וגם להשאיר זמן פנוי לתחביביו הרבים.

באמצע אוקטובר 1977 התגייס יפתח לצה"ל והתנדב לקורס טיס. המעבר מתקופת ההתבגרות, ומכל שאהב ועשה לפני הגיוס, היישר אל קורס הטיס, נראה לו טבעי ומובן מאליו. זו אכן היתה הדרך המתאימה לו ביותר. בשנת 1979 סיים את קורס הטיס בהצטיינות ושובץ מיד בטייסת מטוסי 'קורנס'. הוא הרבה ללמוד וצבר שעות-טיסה מרובות. השתתף בטיסות מבצעיות רבות בשמי לבנון ובתקיפות נגד מחבלים. לאחר מלחמת לבנון עבר לטייסת 15-F והמטוס שבה את לבו מהרגע הראשון. יפתח התקדם מהר בסולם הפיקוד והיה לסגן מפקד טייסת, אולי הצעיר ביותר בחיל האוויר. הוא אהב לטוס, אהב את חבריו ואהב מאוד את החיים. הוא אפילו הצליח למצוא מעט זמן לספורט, לצלילה, לסקי ולשיט. יפתח הקדיש את כל יכולתו האינטלקטואלית ואת כישוריו האחרים לשיפור מקצועו כטייס. הוא האמין שכדי להיות טייס טוב צריך להשקיע ללא גבול. בשנים האחרונות לחייו עזב יפתח את הקיבוץ ועבר לגור בעיר. הוא האמין שלהיות טייס וחבר קיבוץ "לא הולך ביחד".

בבוקרו של יום ב' בניסן תשמ"ז 1.4.1987)) יצא יפתח בראש גף בן ארבעה מטוסים לתרגול קרבות אוויר. זו היתה טיסתו האחרונה. במהלך התרגילים שביצעו נכנס מטוסו לסחרור שטוח. יפתח לא מיהר לנטוש וניסה להשתלט על מטוסו. המטוס הגיע לגובה נמוך ורק זמן קצר לפני שהתרסק על הקרקע החליט לנטוש. הוא משך בידית ההפלטה, הנווט יצא בשלום, אך כיסא המפלט של הטייס - יפתח - לא פעל. יפתח מור נפל בעת מילוי תפקידו בהתרסקות המטוס שכל כך אהב, ושהאמין בו ללא סייג וללא גבול. דווקא תקלה טכנית שאינה מחוייבת המציאות, היא שהכניעה אותו.

הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבקיבוצו עין-שמר. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח - הדס, שיר ואוהד.

דברים שאמרו עליו חבריו בקיבוץ: "יפתח היה גאוות המשפחה והקיבוץ. משהו מיוחד. עם קסם אישי כשלו, לא היה צריך עוד כלום בחיים. הוא היה המוצלח שבחבורה. ההישגים שהגיע אליהם בזכות עצמו מעידים מאיזה חומר קורץ. הקשר עימו היה מיוחד במינו, הוא היה פרח של אדם".

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הטייסת: "מעטים הטייסים בחיל, העושים דרך הדומה לדרכו של יפתח. מסיום הקורס, כטייס צעיר, התבלט ברמת טיסתו ובגישתו היסודית והמקצועית. בשילוב הנפלא של האדם שבו והחבר הטוב, היה יפתח לדמות בולטת בטייסת. יפתח התמנה כסגן מפקד הטייסת הודות לכישוריו הגבוהים בטיסה וליכולתו הגבוהה לפקד ולהנהיג גף טיסה של טייסת 'בז'. התכונות מבית, מוטיבציה גבוהה, עקשנות, חיפוש אחר שלמות, השאיפה לנצח ולהיות טוב, ביחד עם יושר אישי וחיוך שובב, הביאו את יפתח לרמה כה גבוהה ולהצלחה לאורך דרכו בחיל..."

--------------------------------------

יפתח, אחי הבכור, נולד בתאריך 2/4/1959 ונהרג יום אחד בלבד לפני יום הולדתו ה-28, בתאריך 1/4/1987.

יפתח היה טייס קרב, סגן מפקד טייסת, ונהרג בתאונת אימונים – מטוסו,F15, נכנס לסחרור שטוח, ויפתח והנווט שאיתו היו אמורים לנטוש מיד את המטוס, כי כמעט בלתי אפשרי להשתלט על מטוס שנכנס לסחרור מסוג זה. 

למרות זאת, יפתח והנווט ניסו להשתלט, לצאת מהסחרור ולהציל את המטוס. הם לא הצליחו והמטוס החל לצלול מטה. 

כשהחליטו לנטוש, היו כבר קרובים בצורה מסוכנת לקרקע, הנווט נפלט החוצה, אולם בכסא המפלט, שאמור היה לפלוט את אחי, היתה תקלה טכנית, ולכן יפתח נותר "תקוע" במטוס, לא יכול היה לנטוש והתרסק עם מטוסו באזור מדבר יהודה.לא האמנתי שיפתח, הכל יכול, נהרג. היה אחד באפריל. 

פשוט לא האמנתי, ולקח לי זמן רב להבין, להאמין, לקלוט, אבל בשום אופן לא לקבל או להמשיך בלי אחי. 

היה משבר קשה ביותר בתוך המשפחה. ההורים עזבו את הקיבוץ, ונותרנו שלושה אחים שכולים: אוהד, הדס ואני. הייתי במשבר נוראי. בהיותי חולה באנורקסיה כבר מגיל 9, לא הבנתי למה אני לא מתתי במקומו, כאשר הוא היה כל-כך חי ובריא. 

רציתי למות במקומו או להצטרף אליו, קיוויתי, ביקשתי, ניסיתי, אבל הוא איננו ואני נותרתי...יפתח היה ילד יפה תואר ומתוק, שכולם אהבו. אני אהבתי אותו ביותר וכן גם מאד הערצתי אותו. הוא היה מושא לחיקוי בשבילי ולהערכת אין קץ. 

מה שעשה, עשה על הצד הטוב ביותר: רכב על סוסים, השתתף במירוצי סוסים והיה מנצח, היתה לו סוסת מירוצים משלו והוא כה אהב סוסים. 

בכלל אהב ספורט, השתתף בנבחרת הכדורעף של הנוער ואחר-כך של הבוגרים, גלש בים, גלש בסקי ופשוט עשה כל מה שרצה ואהב. ובמה שעשה היה אלוף! יפתח גם החזיר לי אהבה רבה, ובהזדמנויות שונות היה משוחח איתי ארוכות, בעיקר בקשר למחלה שלי. הוא מאד דאג ורצה לעזור לי, ובאמת הוא כל-כך היה שם בשבילי, כשרק יכול היה.

בנות השתגעו על יפתח, והיו לו, במשך חייו הקצרים, אהבות רבות, אבל אהבה אחת גדולה ורצינית במיוחד היתה לו עם סופי – נערת חוץ בכיתתו במוסד החינוכי. אהבה שנמשכה שנים והיתה עמוקה ורצינית מאד... הם אף חשבו על חתונה מספר פעמים, אך יפתח רצה קודם להתקדם בחיל-האוויר.גם שם, בחיל-האוויר, מאד, מאד אהבו והעריכו את יפתח, חבריו ומפקדיו. 

הוא כל הזמן עלה בדרגות, עשה הכל כדי להתקדם, והיה לו עתיד מבטיח בחיל האוויר.יפתח, בחייו ובמותו, היה לי כמלאך, מלאך שנלקח מחיי, חיינו, ביום אחד נורא. אך בליבי, ליבנו, הוא נותר תמיד המנצח, הצעיר, היפה, המתוק ובעיקר הכל-כך אהוב. 

עם השנים הכאב אינו מרפה והזכרונות קיימים תמיד. אף לא לרגע לא שוכחת אותך אח שלי, ולא משלימה עם מותך הכה טרגי ופתאומי. אתה שייך אלינו יפתח, ומבחינתי אנחנו עדיין ארבעה אחים. עמוק בתוכי אתה קיים ולעולם תהיה קיים ותהיה האח הגדול והכי אהוב שלי...

שיר