ספקטור תרצה

לזכרה של תרצה אשל־ספקטור ז״ל

תרצה – אישה צעירה, מסורה ואהובה, שחייה נגדעו באיבם אך הותירו חותם עמוק בלב משפחתה ובקהילה.

תרצה נולדה בקיבוץ העוגן, ובמהלך חייה הצטרפה לקיבוץ עין שמר. בדרכה השקטה אך הנחושה הצליחה לבנות לעצמה מקום של שייכות, עשייה ומשמעות.

היא הקדישה את עצמה לטיפול בקשישי הקיבוץ במסירות יוצאת דופן. עבור תרצה, לא הייתה זו רק עבודה – אלא שליחות. היא הייתה שם עבור כל אחד ואחת, ברגישות, בהתמדה ובנתינה שאין לה גבול. גם כאשר הדרך הייתה ארוכה או היום קשה, היא לא היססה להגיע – ברגל, באופניים או בקלנוע – כדי להיות לצד מי שנזקק לה.

לאחר מותה, ביקשה הקהילה לעצור, לזכור – וגם להמשיך את דרכה.
בערב זיכרון שנערך בקיבוץ, בהשתתפות בני משפחתה וחברים מקיבוץ העוגן, הוקדש הערב לנושא שהיה קרוב כל כך לליבה: הקשיש בקיבוץ.

בדברי הזיכרון שנשאו יעל ובתיה סוזין, הועלתה על נס מסירותה העמוקה של תרצה ל“קשיש שלנו” – אותו יחס אישי, אותה אחריות שקטה ואותה אנושיות נדירה שהייתה בה.
הערב כולו נשא אופי של המשך דרכה: עיסוק בזקנה ובהזדקנות, בשאלת הטיפול בקשיש, ובהבנה עד כמה עבודתה של תרצה הייתה לא רק חיונית – אלא גם ערכית ועמוקה.

כך הפכה תרצה, גם לאחר לכתה, לדמות שממשיכה להשפיע, ללמד ולהאיר.

גם בימיה האחרונים, כאשר כבר ידעה כי זמנה קצוב, המשיכה להביט קדימה – לתכנן, לקוות, להיאחז בחיים. כוח הרצון הזה, יחד עם טוב הלב והמסירות, הם שיישארו איתנו.

תרצה הותירה אחריה משפחה אוהבת וילדים צעירים, זיכרון של אם חמה ומסורה, ודמות אנושית שקטה אך עוצמתית, שנגעה בכל מי שפגש בה.

בדמי ימיה נטמנה באדמת המקום שבחרה להיות בו חלק.
ואנו – זוכרים, מוקירים וממשיכים לשאת את דרכה.

יהי זכרה ברוך.