חסר רכיב

חרודי גברי

חרודי גברי
י"ז תשרי ה'תש"ד - ט"ו אדר ה'תשע"ז
16/10/1943 - 13/03/2017
דברי ההספד של רבקה שדה, בת כיתתו של גברי
גברי שלנו, של כולנו –משפחה, חברים, קיבוץ עין שמר וקבוצת ערבה.
איש טוב היית לכולנו וכעת באנו להיפרד ממך, למרות שזה עצוב ומוקדם מדי.
גברי- בנם של רוזקה ובניו, אחיהם של אמנון, שנהרג בירושלים במלחמת ששת הימים ושל דורית שנולדה כילדה מיוחדת.
חייך לא היו קלים. היית שותף מלא בטיפול בדורית ולאחר שהורייך נפטרו נפל כל העול עליך. עשית זאת בנאמנות וסבלנות אין קץ.
כילד, היית שקט מבחוץ, אך סוער מבפנים כאשר החולשה העיקרית שלך הינה גלגלים וכל מה שנוסע. ראשון היית לרכב על אופניים ששלח הדוד מאמריקה, וכנער, אף טרקטור, ויהיה הנעול והסגור ביותר, לא עמד מול הדחף שלך לבדוק איך הוא נוסע.
כאשר היית לא זהיר נתפסת גונב (בסך הכל עושה סיבוב) את הווספה של שמואל מעיין. נערך בירור תנועתי, דבר שעלה לך בהורדת הסמל.
בתקופת המוסד היית הראשון שעבד באופן קבוע בענף הפלחה, אומנם היה צריך להעביר קווים אך ניתן היה גם לנהוג בטרקטורים.
קבוצת הכדורעף המפוארת של עין שמר זכתה בשחקן מגרש מדויק בהגשותיו ויעיל בהצלת כדורים כמעט אבודים.
כפות ידיך הגדולות ידעו לפצח כל סוד טכני ובעיה שנדרשה לטיפול.
בהמשך, בצבא, היית שריונר. נפגשנו בצעדת 4 ימים ואתה שר עם מקהלת "גברי השריון" אולי משם נבטה וצמחה לה אהבתך הגדולה למוסיקה.
כולנו התקבלנו לחברות בקיבוץ. המשכת לעבוד בפלחה, לאחר מכן בנהגות ואחר כך כמנהל מחלקת האריזה במפעל הגומי.
תמיד בשקט וביעילות, מלגזן וירטואוז שאין שני לו.
ואז הגיעה המחלה הארורה שלקחה אותך מאתנו ואנחנו עוד רוצים להיות אתך, לשמוח אתך בחתונה של שי ולגדל יחד נכדים עם ילדיהם של עמוס ויותם. אנחנו בוכים ומחבקים את שרי את יהודית, רעיה, גילה, עדנה, ארז, צוק ושלומית ובני משפחותיהם. כאבכם הוא הכאב שלנו.
רבקה שדה, קבוצת ערבה

דברי ההספד של שרי חרודי
מהרגע הזה פחדתי
היו רגעים שהכנתי את הלוויה בראש - ומיד סילקתי
מרגע שהתפרצה המחלה מחדש - יצאנו שנינו למסע נגד הזמן
גברי אהוב שלי -
היית אדם אציל - צנוע - ישר
בלי פוזות
אהבת את הבית שלך - זה הספיק לך- לא ביקשת הרבה ואולי אפילו חשבת שלא מגיע לך
כל מה שאהבת היה בבית שלך-
הציורים חפצי הנוי והמוסיקה - אוייי, כמה אהבת מוסיקה
הכיף הכי גדול היה לארגן טיולים לכל המשפחה
אז.. היית במיטבך- טיולי אופניים בצפון, בתל אביב וכולם באו, כל המשפחה
והכי כייף----לחכות ליום כיפור - אז אפשר לקרוע את הכבישים באופניים.
גברי שלי, היית האיש הכי מצחיק בעולם
היכולת הנפלאה שלך לתאר ולראות מצבים, פשוט לשמוע ולהתגלגל מצחוק
כשהיית נפגש עם עמוס שכל כך דומה לך - רק צריך היה להדליק אתכם - והרי לכם מופע סטנדאפ.
את חוש ההומור הנפלא שלך ירשו שלושת ילדינו----צריך רק להדליק
התמכרתי לחוש ההומור שלך
כמה שמחת ששי מתחתנת -
ואז התפרצה שנית המחלה
היית כל כך חזק ואתלטי - שהרופאים חשבו שיש מה לנסות
עשית את ההשתלה שהצליחה- כמה שמחנו-
הייתה תקווה גדולה -
אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות
ואני חשבתי שאוכל לנצח אותו
גברי שלי----הייתה לי זכות גדולה להיות לידך
לטפל בך ולצעוד איתך ללא נודע
גם ברגעיך הקשים נשארת הגברי
מצחיק - ציני - לא דורש הרבה לעצמו
לעבור תקופה שכזו – לא עוברים אותה לבד
הרגשנו תמיכה מכולם – הרגשנו את הרצון לעזרה
הרגשנו את האהבה שהייתה באנשים הקרובים לנו
ואני חייבת תודה גדולה במיוחד לכל חברי לעבודה
ובמיוחד ליוסי
שאיפשר לי שקט להיות תמיד רק ליד גברי שלי
זו המשימה שלך---כך אמר לי
תודה
לכל משפחתי הגדולה והאהובה----לילדיי האהובים
ובזכותך אימא קיבלתי המון כוח
גברי שלי ------סליחה שהפעם לא הצלחתי להחזיר אותך הביתה

דברי ההספד של יותם חרודי, בנו של גברי
אני בסדר.
אני בסדר כי אני יודע שהלכת כאשר אתה משאיר מאחוריך משפחה גדולה ואוהבת.
אני בסדר כי עשית את מה שרצית בחיים האלו שלך.
אני בסדר כי אני רואה בילדים שלי אותך.
אני זוכר שלימדת את עמוס להתגלח בפעם הראשונה.
אני זוכר איך היינו הולכים לגיוסי כותנה.
אני זוכר שהבאת לי את מערכת התופים הראשונה.
אני זוכר שנסענו לאהרל'ה כל שבוע לת"א ונפרדנו בתחנה.שלחת אותי (ילד בן 10 בקו 4)
לשיעור ואמרת:
"אתה יודע איפה לרדת נכון?"
אבא .
אספר לך סיפור קצר.
במוסד ,כשהייתי רעב, אני ועוד כמה חברים לקחנו את הפרגוסון ונסענו ל 80 - לאכול שיפוד בפיתה.
נסענו דרך גן שומרון.
כשחזרנו, השער היה נעול. ככה, עמדנו אני והחבר'ה מעל ואדי קטן מנסים לחשוב מה לעשות.
אני לקחתי את הטרקטור וניסיתי לחצות במרווח שהיה בין השער לוואדי. ופתאום אני מרגיש את הטרקטור מתחיל להידרדר לוואדי. עצרתי מיד. פחד עטף אותי. איך אני יוצא מהצרה? הרגשתי את הבושה עוטפת אותי.
מיד התקשרתי אליך… אתה כמו תמיד ענית בטון רגוע ושליו…" טוב אני בא."
אמרתי לך: "אבא כדאי שתביא טרקטור גדול".
תוך חצי שעה הגעת. כשראית את העניין אמרת: "זה הסיפור?"
ישר בלי לחשוב פעמיים עלית על הטרקטור ללא פחד. ופתאום ראיתי את הטרקטור נעמד דום. כאילו היה סוס שמחכה לרוכב שלו. כמו תזמורת שמחכה למנצח שלה. נסעת אחורה, קדימה ושוב אחורה … תוך שניות הטרקטור היה בחוץ.
באותו רגע התמלאתי גאווה עצומה עם חיוך זורח מאושר ואמרתי לעצמי: "זה אבא שלי".

דברי ההספד של שי חרודי, בתו של גברי
אבא שלי, אבא יקר ואהוב שלי.
אני מודה שבשבוע האחרון, כל פעם שחזרתי ממך, ניסחתי לי בראשי מילות פרידה. אבל עדיין, כל כך רציתי להאמין שאתה תעבור הכל ותהיה איתנו עוד קצת.
אבא שלי, גיבור אמיתי, שרצה לעשות הכל כדי לשוב למשפחתו, שהרגיש שעוד מוקדם להיפרד.
אבא שלי, שאמר לי תמיד שאני התכשיט שלו, שהיה גאה בי כל כך ושזה היה עבורי כל עולמי.
אבא שלי, שלקח אותנו לטיולים, שלימד אותי אהבה לבעלי חיים, שצחק מהרגעים הקטנים בחיים.
אבא שלי, שזכה לגדל באהבה ענקית ונתינה אינסופית שלושה ילדים וחמישה נכדים.
אבא שלי, שכל כך קיוויתי שיהיה ביום חתונתי, אבל כבר ידע שהזמן אזל.
גם כשכבר השלמתי שלא תלווה אותי לחופה, האמנתי שתצפה בי מבית החולים ואמרנו שאולי ככה באמת הכי מתאים לך. אבל אתה אבא, כנראה בכל זאת רצית לראות קצת יותר מקרוב.
דע לך אבא, שאין בי טיפת כעס שעזבת בטרם עת, ויודעת שעשית כל שביכולתך לתת לנו עוד קצת ממך.
אבא שלי, דע לך שאני מעריצה אותך עד לנשמתך האחרונה שלקחת. תודה לך שנתת לנו להיות איתך בפרידתך מהעולם. רוצה להאמין שהרגשת אותנו יחד איתך.
אבא שלי, זיכרון מתוק ואהוב שלי.
אוהב אותך לנצח ותמיד אזכור אותך כאבא המדהים שהיית.
אדמיין בראשי אותי אומרת לך "אבא אני אוהבת אותך", ואתה עונה לי בצחוק מבויש "גם אני שוקה".
ביי אבא.

דברי ההספד של עדנה חרודי, גיסתו של גברי
דוד גברי, כך נקראת בפינו, ילדי ואני.
מאז שאמנון, אחיך, נהרג שימשת לילדי הקטנים כתחליף אב. כל ערב לפי תור הלכת עם אחד מבניי להשכבה בבית הילדים. לטיולים לקחת אותנו באהבה מאוד גדולה לכולנו. כששלומית קצת גדלה החיבור ביניכם היה כמעט בלתי ניתן להפרדה, עד אשר הקמת את ביתך שלך. אבל עדיין היית להם דוד קרוב. בן מסור לאמא. הדאגה והעזרה שלך לרוזקה הייתה ללא גבול. גם בתקופה האחרונה לחייה בסניף היית בא ולוקח אותה לביתך שתרגיש את הבית. מסירות ללא גבול. לאחר שסבתא רוזקה נפטרה המשכת לדאוג לאחותך דורית, השוהה במוסד לבצלר, פעם בחודש לביקור בבית. בחגים הבאת אותה למשך מספר ימים וכל זאת עד אשר כבר דורית לא יכלה ללכת ואתה בבריאות לא תקינה. ובכל זאת, פעם בחודש כמו שעון, נסעת אליה לטייל בגינה ולהזכיר לה את הבית שהיא כה אהבה. אנחנו, משפחתך האוהבת, שמרנו על קשר עם ילדיי ונכדיי שגם הם ידעו שיש דוד גברי.

גברי אח של אבא שלי
לפני 30 שנה באחד מביקוריי אצל דודה רינה חרודי בת"א שאלתי אותה: "מה יותר קשה לסבתא רוזקה, שנהרג לה הבן או שנולדה לה ילדה עם פיגור?" רינה לא ענתה. כשנולד לי זואי, בני הבכור, קיבלתי את התשובה. בחודשים האחרונים אני נפגש עם אלפי צילומים משנות ה-60 שאבא צילם, גברי מופיע שם המון. רק עכשיו, במפגש הזה עם הצילומים שבו אני נמצא בשבועות האחרונים, הבנתי שהשאלה ששאלתי את דודה רינה לגבי סבתא רוזקה הייתה נכונה באותה מידה לגברי. בקרוב ימלאו 50 שנה להולדתו של גברי כאבא שלי, סוג של אבא, מבלי שהתכוון לכך. אני לא זוכר את גברי כאח של אבא, אני זוכר את גברי כאבא. השנים הראשונות שאחרי המלחמה ההיא נמחקו לי מהזיכרון. נשארו מספר זיכרונות קטנים שכולם הם בילוי עם גברי. משחקים, צחוקים ויחס חם ואוהב. גברי אהב אותי, מאוד אהב אותי. אני מאוד אהבתי את גברי. גברי היה לי מי שהחליף את אבא שלי. בשבילי גברי מעולם לא היה הדוד שלי, גברי היה לי אח של אבא שלי. משגדלתי והתבגרתי ונהפכתי לאיש, הלכתי כל חיי עם תחושה שאני רוצה ולא מצליח להחזיר לגברי את מה שכ"כ מגיע לו. סוג של רגשי אשמה שלא מרפים. במהלך התקופה האחרונה של גברי בבי"ח שלחתי לו כל יום דרך שרי אוסף צילומים שאבא צילם, דיברנו דרך הצילומים. הצילומים מאוד ריגשו את גברי. בעיקר הצילומים של דורית. גברי אהב את דורית אחותו מאוד, גברי טיפל בדורית במסירות עצומה ובעיקר מתוך אהבה גדולה. גברי היה לי איש אוהב, איש יפה, איש מסור, איש עבודה, איש שאוהב את אדמת המקום. גברי היה לי אבא, מכל מקום, מכל מרחק. עמוס, יותם, שי ושרי יקרים, אהבתי הגדולה אליכם ואל בני ביתכם. חיבוק גדול ואוהב לכם. חיבוק גדול, גדול, גדול ומלא אהבה גברי. תודה לך גברי.
ארז חרודי

דברי ההספד של שלומית ברא"ס (חרודי), אחייניתו של גברי
גברי
גברי הדוד שלי
גברי הדוד שלי שאני כל כך אוהבת בעומק ליבי ונשמתי.
גברי הדוד שלי שכל כך הרבה זיכרונות ילדות יש לי איתך.
גברי הדוד שלי שאיתך היה אפשר לעשות דברים, בחצי קריצה שאמא לא תדע.
גברי הדוד שלי, שנתת לי לנהוג על הברכיים שלך במשאית הסקניה במסלולים, שאיתך הייתי מגיעה להשכבה בבית הילדים. אחרי שגמרנו לראות סדרה בטלוויזיה.
גברי הדוד שלי עם מבט חודר ועמוק, שאומר את כל המילים בלי מילים רק במבט שדרכו אני יודעת כמה אתה אוהב אותי, ודרכו אני יודעת שקשה לך וכבר אין לך כוח יותר.
מבט שעוקב אחרינו כל השנים, כל הזמן, גם כשאנחנו לא נפגשים בקשר יום יומי, כי כולנו כבר גדלנו והתרחקנו. תמיד ידענו כמה אנחנו יקרים לך. כי אתה גברי לא סתם דוד. כאשר אני מדברת עליך לעולם אני מסבירה את המשמעות שלך עבורי כי אתה גם קצת מין אבא שלא היה אף פעם והחיים זימנו לך תפקיד שלא תכננת. והחיים זימנו לך עוד תפקיד ומשא שאתה נושא "בצער השתיקה". כל כך הרבה פעמים חשבתי לעצמי, כאשר כבר הפכתי לאמא, מה אתה מרגיש?
שנשארת לבד עם הטיפול בדורית וטיפלת בה במסירות אין קץ – כי ככה, כי היא אחותך, ודורית היא הדודה שלנו בכל מקום וזמן.
גברי אהוב, איש כל כך יפה, יופי כל כך מדויק, גברי כאשר היית אומר מילה או משפט, שלא קל לחלץ ממך, היית מצחיק אותי גם כשלא התכוונת. הרגשתי שאתה מוסר לי מסרים, שזו דרכך להביע רגש. כמו פתאום לפני שבועיים, כשכבר היית בבית חולים ושי הייתה בתל אביב ואמרת לשרי "שתלך לשלומית" כי לך היה ברור וזה ריגש אותי כל כך ששי באה והיו לנו שעתיים כל כך מקסימות וקרובות.
כל כך הרבה מחשבות ומילים והכל מתערבב וקשה לדייק חיים שלמים לתוך כמה משפטים.
גברי דוד יקר שלי, אוהבת אותך כל כך הרבה, לאף אחד אף פעם לא היה ולא יהיה דוד כמוך.
שלומית ברא"ס (חרודי)

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב