חסר רכיב

לפיסקי שמואל דוד תרזי

לפיסקי שמואל דוד תרזי
ה'תרס"ה - ו תמוז תרפ"ו
1905 - 18/6/1926
'דוד ליפסקי ממדריכי הקן השומרי בלודז', איש מרשים, שצפוי היה לו עתיד רב פעלים בקיבוץ שיוקם. היה אחד מארבעה האנשים הראשונים בקיבוץ עין גנים. מת בירושלים לאחר ניתוח בהיותו בן עשרים ואחת".
חניך הגימנסיה העברית ופעיל בקן לודז'

עלה לארץ ב- 1925. התבלט בשטח העבודה, ארגון וחברה,
נפטר ב- 1926 ממחלה ממארת.
בן 22 במותו.


הפגישה הראשונה עם המוות
היה בינינו חבר גבה קומה, חזק ובריא ולו עיניי תכלת יפות שטוב ליבו השתקף מתוכן.
הוא היה חבר טוב, עליז תמיד, ושמח ופועל למופת.
הפרדסנים תמיד בחרוהו על פני אחרים.
הוא תמיד עבד, הוא תמיד היה שולט בטוריה כמו כנר בכנורו, שמו היה דוד.
באחד הימים ואז אני עובדת בכביסה, רואה אני שדוד מסודר לעבוד עימי.
מה זה דוד, מה קרה?
האינך יוצא לעבודת קודש שלך? שאלתי.
לא, עונה לי דוד. "אני חש ברע, היד כואבת לי."
מצבו של דוד הלך ורע.
אחרי תקופה קצרה שלחו אותו הרופאים לירושלים. הוא בילה שם כמה שבועות וביום בהיר אחד קבלנו מכתב מחבר שהיה עמו, שלדוד עומדים "לקטוע את היד".
למחרת נודע לנו שכאשר התעורר דוד מהנרקוזה ולא מצא את ידו - לא השלים בשום אופן עם כך...
כעבור יומיים נתבשרנו בבשורת איוב, שדוד נפטר.
דוד - הדמות היפה, מלאת גאווה והוד הלכה ואיננה עוד. יהיה זכרו שמור בלבבות אלה שהכירוהו, לקבוצה הייתה זו אבידה ראשונה וקשה מאוד.
במשך זמן רב  לא נרגענו. אפופים היינו אבל קודר וכבד.
הלה נייגר (בית אלפא)


כך התחלנו | חיים חדוותי | ל"ה שנים לעליית ראשוני הקיבוץ | מאי 1960
תקופת נחל שורק הייתה אפיזודה קצרה.
אין מזכירים את השם הזה.
לא כמקום התיישבות ולא כמקום של כיבוש-עבודה., אבל בשביל אנשי עין גנים הוא שימש ניסיון של התארגנות.
מעטים היינו הראשוניים. בין ארבעה שהלכו לנחל שורק היה גם דוד תרזי ליפסקי ז"ל. רק תקופה קצרה היה פעיל בתוכנו.
מחלה ממארת גזלה אותו בראשית צעדיו.
הקדים את בואו ארצה כחניך הגימנסיה העברית, ידע את שפת הארץ ושימש דובר שלנו בתקופה הראשונה. נציב לו ציון בסקירה קצרה זו.
יחידים הגענו ארצה, טרם אורגנה העלייה. שערי הארץ היו סגורים בתקופה ההיא לפני עליית חלוצים רחבה, אבל ידענו שרבים המתדפקים - וצריך להכין כלי קולט.
הדברים נראים כעת כמו דרך ערפל: נקודות לא ברורות.
מי בעצם החליט על גורלנו?
למה דווקא נחל שורק?
נקודה בודדת, שטחי עבודה מצומצמים - ואנו להתרחבות שואפים.
גופים קיבוציים קיימים היו מעוניינים ומוכנים לקלוט אותנו.
אחת הקבוצות הציע לנו להתרכז בתחומה כגרעין אוטונומי.
ההצעה לא נתקבלה על דעתנו, כי הרי רק שליחים של התנועה היינו - והמאסף מאחורינו.
ובכן, יוצאי נחל שורק.
הימים - ימי ערב חג השבועות.
הרכבת מלאה נוסעים, קהל צוהל וחוגג העולה ירושלימה.
רק בקרון אחד - קבוצת חלוצים.
אוספים את מעט המטלטלין ויורדים בתחנה נדחת - נחל - שורק, בהשאירם אחריהם ציבור עליז המלווה במבטים של חמלה את השומרים האמיצים האלה.
בעגלה רתומה לצמד פרדות נסענו למקום עבודתנו.
הייתה איתנו חברה אחת, שדאגה למשק הבית.
בעיית שיכון לא הייתה קיימת: סוכה, אשר הקימונו במו ידינו שמשה כמקום מגורים הנאה ביותר.
לרוע מזלנו ירד גשם קל דווקא בחג השבועות וכל רכושנו הדל נרטב, אך זה לא העיב את שמחת החג, אדרבה, שמחנו ורקדנו עוד יותר.
עבדנו בהכשרת קרקע אצל יהודים בולגרים אשר רצו לייסד חווה לגידול טבק.
עסקנו ב"בחר" המפורסם: כפופים ו"פיוש" (מעדר) ביד הפכנו כל שעל אדמה ואספנו א היבלית.
את הזמן הפנוי הקדשנו להכרת הסביבה.
אולם העבודה נפסקה באופן פתאומי: משבר הטבק הגיע לשיאו, נתדלדלו האמצעים הכספיים של בעלי הקרקע, וכל הפועלים פוטרו.
בפעם הראשונה בחיינו השתתפנו במשלחת פועלים לשם הצגת דרישת פיטורים נאותים.
תבענו להמשך בעבודה עד למציאת מקומות עבודה חדשים, וכן העברת העובדים למקום החדש על חשבון נותן-העבודה.
ברור שלא השגנו כלום- לבעלי קרקע לא היו כל התחייבויות כלפינו.
ובכן, לכאורה, אפיזודה חולפת.
אבל לא כן היה: נחל שורק הבהיר לנו את מעמדנו החדש.
הוברר לנו שאנו עומדים לפני מלחמת קיום קשה, אשר הגבירה את הכרתנו הפועלית, וזאת התגבשה בעין גנים כשלבשה שם עור וגידים.
בהתייעצות עם מוסדות המרכז החקלאי עברנו לעין גנים, שבה החלו להצטרף חברים אשר זה עתה עלו ארצה.
הועמדנו לפני משימות חדשות: ייסוד וגיבוש קיבוץ שומרי - הוא קיבוץ עין גנים.



תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב